האולם היה מלא עד אפס מקום, תופעה מאוד לא שכיחה בפרינג׳ הישראלי. זהו הישג מרשים של ההצגה ושל גואטה.
צפה והתרשם: יפתח סמוכה
נתחיל עם השורה התחתונה: ההצגה רצח במועדון הטרנספר היא הצגה מותחת וסוחפת. הסיפור המרכזי בהצגה כתוב ומבוים בטוב טעם. נשארתי במתח לאורך כל ההצגה ונתתי לסיפור להוביל אותי.
ההצגה עוסקת בשני חוקרי משטרה שחוקרים תיק רצח מחריד מלפני שש שנים בו נרצחו שלוש נשים טרנסיות במועדון הטרנספר בתל אביב. ההצגה הזו קורית בשיתוף הקהל. למעשה הקהל מצטרף לצוות החקירה על ידי הצטרפות לקבוצת ווטסאפ בה נשלחות תמונות, סרטונים ומסמכים מתוך תיק החקירה. זה סיפור מתח בלשי ישראלי ייחודי וזו חווית צפייה חזקה ומקורית.
בכל רגע המחזה זורק את הקהל לחשוד בדמות אחרת, והוא פרוס ובנוי בצורה חכמה. המחזה נשען בגדול על נוסחה מאוד פשוטה; יש רוצח, יש בלש, יש חשודים ואנחנו יחד עם הבלש מוצאים את הרוצח. על אף שמדובר בז׳אנר מאוד אמריקאי, שלעיתים גם יכול להיות מנוכר וחסר נשמה, ההצגה מצליחה להיות מאוד ישראלית והסיפור מרגיש שייך, מרגיש קרוב. הדמויות, בעיקר הדמויות החשודות ברצח, כתובות ומשוחקות בצורה עגולה ואנושית. בקלות היה אפשר לכתוב את כל אחת מהדמויות בצורה שטחית וסטריאוטיפית, אבל מרגישים שיש אמת בהצגה. במשחק, בכתיבה, בבימוי.
ועל כך יש לציין לטובה מאוד את במאי ההצגה רם גואטה. רם ביים את ההצגה, כתב אותה יחד עם שחקן נוסף בהצגה, מתן בן עמי, וגם שיחק בה. רם גילם את דמותו של יחיאל, אחד החשודים ועשה זאת בצורה מאוד משכנעת, קומית וספציפית. היה מאוד מרשים לצפות בו ולדעת שהוא עושה את הג׳נגול הזה בין כל התפקידים. בנוסף האולם היה מלא עד אפס מקום, תופעה מאוד לא שכיחה בפרינג׳ הישראלי. זהו הישג מרשים של ההצגה ושל גואטה.
אבל יש גם פספוס בהצגה והוא, לדעתי, שהיא לא מותירה את הקהל עם מסר או רעיון ספציפי ועוצמתי. הרגשתי שהייתה חסרה שם עוד קומה של הצגה, אף שהיה פוטנציאל מאוד גדול לבנות אותה. היא נוגעת בהמון נושאים בחברה הישראלית; פשע, אלימות, להט״ב, שחיתות משטרתית ועוד. כשיצאתי מההצגה לא באמת הבנתי מה רם גואטה רצה להגיד לי, עם מה הוא רצה שאני אצא מההצגה. הרגשתי שאני צופה בהצגה טובה עם סיפור טוב אבל חסר בה רובד תמתי. זה היה יכול להיות כתוב יותר שורף, יותר בועט, עם אמירה יותר ספציפית.
בנוסף גם החלק האינטראקטיבי בהצגה היה מפוספס בעיניי. הרעיון מגניב ומקורי. לשלב את הקהל בסיפור של ההצגה דרך קבוצת ווטסאפ. בתחילת ההצגה הקהל מוצף בתמונות ובסרטונים אך עם התקדמות הסיפור קבוצת הווטסאפ ננטשת. התוכן שהקהל קיבל במהלך ההצגה הגביר את החוויה וחיזק והעצים את עולם הפשע האפל. אך בעיניי זה היה יכול להיות הרבה יותר מעניין ומיוחד אם לקבוצה הזו היה רובד נוסף. משהו חדש, מפתיע, אחר שקורה רק בקבוצה ולא על הבמה. היה הרבה יותר מעניין אם היה נוצר פער בין המידע שאנחנו מקבלים בפלטפורמה אחת לפלטפורמה השנייה. באיזשהו שלב בהצגה הרגשתי שקבוצת הווטסאפ מיותרת ושהיא הייתה צריכה לגלם תפקיד ספציפי יותר בסיפור.
התקיים גם פער בין עלילת הפשע לבין עלילת החוקרים. הסצנות בין שני החוקרים היו מבוימות, כתובות ומשוחקות לא באותה מקוריות וייחודיות של שאר הסצנות בהצגה. גם פה יש פספוס בעיניי, ובריחה למחוזות אמריקאיים מוכרים, ״חוק וסדר״ או ״NCIS״. זה הרגיש כמו חיקוי של דמויות של חוקרי משטרה ושם הייתה חסרה אמת.
אך, לסיכום, אני בהחלט ממליץ על ההצגה הזו, למרות הפספוסים שמניתי, וחושב שהיא צעירה ועוצמתית. היה משהו חי וסוער בהצגה הזו, ונהניתי ממנה מאוד.
מופעים קרובים:
29/09/2024 ראשון 20:00 90 ₪
20/10/2024 ראשון 20:00 90 ₪
21/10/2024 שני 20:00 90 ₪
משך ההצגה: 80 דקות
תיאטרון תמונע – שונצינו 8, תל אביב 03-5611211 tmu-na@tmu-na.org.il