התגעגענו. באמת שהתגעגענו למוסיקת ג’אז טובה לייב. לא רוצים יותר קונצרטי ג’אז בזום, לא רוצים זום בכלל. רוצים לשבת באולם הצפוף ושמישהו גבוה יסתיר לנו קצת את המראה, אך לא יצליח להסתיר את הסאונד, את האווירה, את ההתרגשות, את הקצב, כי ג’אז, אתם יודעים, הוא עניין אינטימי, אבל יחי ההבדל בין האזנה לג’אז בפקק, בתוך האוטו, לבין הקטע הזה, שהחצוצרן מנצל את ההפסקה באילתור כדי לנפוח החוצה את הנוזלים מתוך החצוצרה, בעוד הקלידן והתופים, ביחד עם הקונטרבס והסקסופון ממשיכים בקצב.
אז הנה לכם פסטיבל ג’אז אמיתי, הלא הוא פסטיבל יפוג’אז שחוגג 6 שנים להיווסדו ושמח לחזור לחיים לאחר השנה הקשה שעברנו. הפסטיבל הוא פרי שיגיונו הבריא של איש הג’אז הוותיק עמיקם קימלמן, מבכירי “רימון” ואיש שכבר השאיר את חותמו על עולם מופעי הג’אז בישראל, ומתעקש להמשיך את הצלחת הפסטיבלים הקודמים גם בשנה קשה כמו זו שכולנו חווינו.
השנה מוקדש הפסטיבל למחזות זמר. שמונים נגנים הנמנים על צמרת הג’אז הישראלי מופיעים ב 14 מופעים מלהיבים ומרגשים שמוקדשים לשירים הגדולים מתוך מחזות הזמר האייקוניים של כל הזמנים. הפסטיבל מתקיים במרחק הליכה קצרה משוק הפשפשים של יפו, באודיטוריום מרכז המוסיקה העירוני תל אביב- יפו, רח’ שארית ישראל 10, תל אביב יפו. (חניון צמוד בתשלום, ליד איצטדיון בלומפילד).
אל רכישת כרטיסים באתר הפסטיבל, כולל אפשרות לרכוש חבילת 3 מופעים מוזלת.
לוח המופעים בפסטיבל:
ביום ה’, 24 ליוני מתקיימים שני מופעים: כל הכבוד – מחווה לקזבלן בשמונה בערב, ו”אמריקה – מחווה לסיפור הפרברים” בעשר וחצי בלילה.
בשישי, 25 ליוני: מקי סכינאי/קורט וייל באחת עשרה בבוקר, “לו הייתי רוטשילד” באחת וחצי בצהרים, “מיי פאני וולנטיין” בשלוש וחצי אח”צ ובחמש וחצי – השירים הגדולים מתוך צלילי המוסיקה.” בשמונה בערב – להיטי “שיער” ובעשר וחצי שירי להקת אבבא מתוך ממה מיה.
בשבת, 26 ליוני, באחת עשרה – המוסיקה של פורגי ובס, באחת וחצי מופע מחווה למלחין האלמותי קול פורטר, בשלוש וחצי המוסיקה של גברתי הנאווה ובחמש וחצי – השירים הגדולים מתוך “גריז”.
הפסטיבל ייחתם בשני מופעי ערב: אמריקאי בפריז בשמונה ובעשר וחצי – ברט בכרך עם “פרומיסס פרומיסס, תפילה קטנה ועוד…
לפני שש שנים התקיים בפעם הראשונה בישראל פסטיבל יפו ג’אז שאותו יזם והוביל, מפיק ומנהל המוזיקאי עמיקם קימלמן (מי שנמנה על מייסדי בית ספר רימון וניהל אותו במשך 24 שנים עד לפני 3 שנים). הפסטיבל הוכתר כהצלחה מסחררת עוד בטרם הספיק להתנגן ולו צליל אחד. הפעם, כך הוחלט, עומד פסטיבל יפוג’אז בסימן הוקרת זכרו של אמן כלי הנשיפה פטר ורטהיימר על ההשראה ועל תרומתו לקידום הג’אז הישראלי.
מעבר לעיסוקו בבית ספר רימון, כנגן סקסופון ומעבד ג’אז פעיל, משמש עמיקם בתפקיד מנהל מגמת המוסיקה ‘ביכורים’ במועצה האזורית אשכול’ (עוטף עזה), כמנהלה המוסיקלי של תזמורת הג’אז של תל אביב וכיזם והמנהל האמנותי של ‘הפסטיבל הבינלאומי ‘יפו ג’אז’.
חמישה פסטיבלי ג’אז התקיימו ביפו עד שבאה הקורונה ועצרה הכל. השנה חוגג הפסטיבל שש שנים לקיומו. מה שהחל על ידי כיוזמה קצת ‘נאיבית’ התגבש לכדי פסטיבל עם אג’נדה אמנותית ברורה שהפך לעובדה קיימת בנוף הפסטיבלים בישראל.
יש לפסטיבל עבר עשיר במוסיקה מגוונת ממיטב עולמות הג’אז: בעבר הוא הוקדש למחוות לאמני פופ ורוק אייקוניים. כך, למשל, הוא הוקדש למלחיני ג’אז כגון דיוק אלינגטון, טלוניוס מונק, קול פורטר, ג’ורג’ גרשווין, אנטוניו קארלוס ז’ובים ועוד, או לפורצי דרך בג’אז כגון מיילס דיוויס, ג’ון קולטריין, צ’ארלי פארקר, דייב ברובק, רביעיית הג’אז המודרנית, צ’ארלס מינגוס ועוד….
לעמיקם קימלמן חשוב להדגיש כי הוא יזם את הפסטיבל כמיזם ללא מטרות רווח ומוביל אותו כמו שהוא מסביר את זה בפשטות: “כי פשוט ”בא לי על זה” ומפני שאני מסוגל לעשות זאת. עובדה.” התפיסה אמנותית של הפסטיבל מבוססת על מפגשים חד פעמים בין אמני חו’ל ואמנים ישראלים. פגישות שבאות לידי ביטוי בהפרייה הדדית, לעיתים ספונטאנית, בסגנון “ג’אם סשנ’ס”, שמולידות תמיד רגעים מוסיקליים בלתי נשכחים.
על איכותו הבלתי מתפשרת של הפסטיבל, והאיש העומד בראשו, תעיד העובדה, שכשעלה נושא המימון של הפסטיבל, לפני שש שנים, עמיקם בחר שלא לפנות בבקשת תמיכה מעיריות או ממוסדות ממשלתיים. במקום זאת, הוא פנה ישירות לקהל קוני הכרטיסים, באמצעות הפלטפורמה האינטרנטית “האד-סטרט. יותר מ- 1800 קוני כרטיסים הגיעו לפסטיבל ! היתה זו הצלחה יוצאת דופן בעולם המוסיקה והבידור הישראלי שהקנתה לפסטיבל ערך ייחודי.
מאז, המוטו של הפסטיבל הוא ‘ג’אז מחבר אנשים מחברים ג’אז’ ולאורו בנויה תוכנית אמנותית הכוללת: מפגשים חד פעמיים וייחודיים לפסטיבל, מופע מיוחד המחבר סטודנטים ישראלים לג’אז מבתי ספר גבוהים למוזיקה בישראל עם סטודנטים מאקדמיות יוקרתיות למוזיקה מחו’ל, מופע מיוחד לילדים בו מנגנת נבחרת של אמני ג’אז מחו”ל בהנחיית אמן ג’אז ישראלי, ג’ם סשנים וכיתות אמן וכמו כן בכל פסטיבל מקדמת את פני הבאים תערוכת צילומי ג’אז בה מציג אמן צילום ישראלי צילומים אמנותיים ומרגשים של אמני ג’אז ישראליים.
ייחודו של “יפו ג’אז” טמון לא רק בעובדה שאלה העומדים ברשותו לא מקיימים אותו כדי להרוויח כסף ולהתעשר: הפסטיבל הוא מיזם ללא למטרות רווח, אינו נתמך על ידי שום גוף ממסדי, למעט משרד החוץ הישראלי, וכל האמנים ואנשי צוות ההפקה, השיווק ויחסי הציבור לא התנו השתתפותם בהתחייבות כספית ספציפית. הפסטיבל משדר צניעות ומחירי הכרטיסים שווים לכל נפש.
גם העובדה שהפסטיבל מתקיים דווקא ביפו, בעלת האוכלוסייה המעורבת ישראלית-ערבית, מסמלת שאיפה לדו קיום ופתיחות. ואמנם, האווירה בימי הפסטיבל אומרת הכל: אי אפשר שלא להתרשם מקולקטיב האמנים, תומכים וקהל שמשלב ידיים להקמת מיזם תרבותי בינלאומי ואיכותי שאינו למטרות רווח ושאינו נתמך, האמון על יצירת תוכן אמנותי ייחודי לפסטיבל, עשיר אך צנוע, איכותי אך בגובה העיניים, המשלב מוזיקה עם צילומי ג’אז אמנותיים ומציע, במרחק הליכה קצר, את מיטב הפאבים, המסעדות והאווירה של שוק הפשפשים ביפו.