איטו אבירם

חופשה משפחתית בירושלים: מוזיאונים, אטרקציות, מסעדות ומלון

טיפים לסופ"ש עם ילדים בירושלים: איפה כדאי ללון, היכן לבלות, באיזה מסעדות פתוח גם בסופ"ש ועוד…

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

ברירת המחדל שלנו לחופשה קצרה בטעם אירופאי, כשאין חשק לעמוד שעות בתורים בנתב"ג, היא לא אילת, גם לא צימר בגליל, אלא דווקא ירושלים. מחד – העיר מחוברת אל המרכז באוטוסטראדה שסוף סוף ניתן לנסוע בה ללא פקק אחד ולהגיע, בתוך פחות משעה, מהמרכז אל לב העיר. מאידך – גבוהה, קרירה ויבשה ושונה מספיק כדי לתת לך תחושה שהנה, אתה, תייר בארצך. היינו בעל, אישה וזוג תאומים, בן ובת בני 14.

מלון אייל בצמוד למדרחוב בנחלת השבעה

את החופשה הקצרה הזאת, ליומיים או שלושה לכל היותר, אנו עושים בערך פעם בשנה, לפעמים אפילו פעמיים. הפעם יצאנו באוגוסט הלוהט ושמנו פעמינו אל מלון אייל, מלון משודרג מרשת "סמארט-הוטלס", הממוקם ברח' שמאי, בסבך המדרחובים של נחלת השבעה, בין הפאבים, המסעדות והרכבת הקלה. בונוס נוסף – קרבה גדולה אל שער שכם בעיר העתיקה, המדרחוב אלרוב, שוק מחנה יהודה והרחובות הסגורים לרכב, שתוססים מאדם (בעיקר מחרדים ומתיירים, האמת חייבת להיאמר).

חדרנו במלון אייל. קרבה לכל האטרקציות וחנייה צמודה במחיר הוגן.

נפלא, אתם בוודאי סחים לעצמכם, ואיפה מחנים את המכונית? אז זהו, שגם לכך דאגו במלון, שבמרתפיו המתפתלים חבוי חניון רכב, המתפתל וננעץ באדמה כתולעת, ומאפשר – על בסיס מקום פנוי – חניה כמעט לכל אורח.

המלון המשופץ אינו מאכזב, אף שמבחוץ מדובר בבניין ישן בן 6 קומות, שדומה למאות בתי דירות ירושלמים אחרים, המתמרים ועולים מסבך הרחובות הצרים. אבל השיפוץ המאסיבי עושה את שלו: בפנים הלובי צבעוני ומעוצב, דלפק הקבלה ידידותיי, שתי המעליות חדישות וצייתניות והאווירה שקטה ובינלאומית. זה לא מקום של ועדי עובדים ולא של ישראלים בורגנים עם ילדיהם המעצבנים, המרשים לעצמם את הכל ובתמורה לא מוכנים לציית אף לכללי התנהגות אלמנטאריים.

מרפסות וזיגוג כפול – המלון עבר שיפוץ לאחרונה.

בחוץ מרפסות החדרים נפתחות אל הרחובות לונץ ושמאי, התוססים וההומים אדם, אבל החלונות נסגרים בזיגוג כפול, ומקטינים את הרעש לכדי מינימום חרישי. קיבלנו חדר פינתי גדול, נעים ונוח ועוד חדר זוגי רגיל, בשביל הילדים, שהיה מעט יותר צר. יצאנו אל המרפסת יחפים וסקרנים וגילינו, כשחזרנו, שכפות הרגליים מלאות פיח, מעשן המכוניות ברחוב.

האירוח כלל גם ארוחת בוקר בחדר האוכל ספון העץ, שלא היה בה שום מאכל מפתיע שלא ציפינו לו, אך בוודאי לא אכזבה. עם דגים מלוחים, ביצים מעורבבות, גבינות קשות וצהובות במבחר נדיב, מיני סלטים, 2-3 סוגי קורנפלקס, לחמים טריים, מלאים ולא ומיני עוגות, ריבות ועוד.

וידוי קטן: גם ברוב ביקורינו הקודמים העדפנו להתאכסן במלונות קטנים הממוקמים בשכונות העיר המרכזיות. דווקא בפעם היחידה, לפני כמה שנים, שבה בחרנו להתאכסן במלון גדול ומפואר, קראון פלאז'ה, הנטוע כמגדל ענק ליד בנייני האומה, נחלנו אכזבה, ולא נפרט…

נפלאות סמטאות נחלת השבעה

מדרחוב בן-יהודה: אקשן, אוכל וקהל מגוון.

מכיוון שהחלטנו על ביקור יומי אחד במסעדה, בכל יום מימי החופשה. זה התבצע בעיקר בערבים, ונהפך לבילוי בפני עצמו. במהלך היום, בין בילוי אחד לאטרקציה שנייה, השבענו את רעבוננו בדוכני מזון, הפרושים בליבה של העיר לאורכה ולרוחבה. פעם זה היה במזנון המוזיאון למדע (היצע מינימאלי של נקניקיות בלחמנייה, בורקסים, כריכים וחטיפים, אך המחיר הוגן). בפעמים האחרות העדפנו לעצור ולטעום מנה משביעה של סביח ב"סביחיה" הצמודה למלון (20 ₪) שהיתה נהדרת, וגם לאכול משולשי פיצה, שווארמה או פלאפל, באחד מעשרות הדוכנים המציעים את כל אלה ברחובות הצפופים, המרשתים את רובע הנחלאות שתי וערב.

והנה, את אחר הצהרים הראשון לחופשתנו אנו מבלים בשוטטות במדרחוב בן-יהודה, שבנחלת השבעה. הילדים מודדים וקונים שרוואלים ופריטי לבוש, מצלמים את עצמם לבלוגים ביו-טיוב ולרשתות החברתיות ובולעים בעיניהם את מראה המשפחות החרדיות, על נשיהן וטפן, שבאות אף הן בימים אלה ממש כדי לבלות בעיר. בנוסף, תמיד קיימים התיירים, והקבוצות המאורגנות, בעיקר של בני תשחורת יהודים, עם כיפות וציציות בחוץ, החורשות את העיר. לשמחתנו אנו נתקלים במגוון הופעות חיות וספונטאניות של ליצנים מטעם עצמם, פסלי אדם למיניהם, תזמורות ולהקות ברמות שונות ובעיקר, מעגלים של תיירים, חבורות-חבורות של נופשים והרי לך תמונת ראי של השאנז-אליזה בפריז, או כל בירה אירופאית אחרת, כאן, ליד הבית.

תזמורת הנוער שמנגנת ג'אז. כמו בשאנז אליזה…

בפינת לונץ ובן יהודה אנו נעצרים ליד תזמורת לא גדולה של בני נוער ירושלמים, שמנגנים מוסיקת ג'אז ברמה גבוהה. ביצירה אחת נערה מתרוממת ממקומה, מתייצבת מול מעגל הצופים ברחוב לסולו עם החצוצרה, בשנייה עולה טרומבוניסט שתלתליו השחורים מתפרעים ברוח כרוקדים לצלילי המוסיקה. המנצח, שעל שמו קרויה התזמורת, אשר נתמכת ע"י העירייה, גבר מזדקן, לבוש ברישול, ממושקף ורטנוני, אינו מצליח להסתיר את הנאתו מהמוסיקה שבני טיפוחו מצליחים לייצר.  כיף.

בערב אנו בוחרים להתארח במסעדה/קפה תמול-שלשום, ממש ממול למלון. זהו מוסד מוכר בעיר הבירה. מקום של קפה ותרבות בתוך בניין ציורי ונושן. יהודה עמיחי המשורר ז"ל בילה כאן בקרים רבים, והכורסא המהודרת בה ישב עדיין נושאת שלט קטן המציין את הקשר שלה אל האיש והאגדה. הריהוט במקום אקלקטי, ויש גם מרפסת פטיו קטנה בין שני אולמי הקפה.

אוכל ותרבות ב"תמול שלשום" – צולם בערב ט"ו באב.

את הבעלים של המסעדה, דויד ארליך, אני מכיר עוד כשהיה כתב נוער במעריב לנוער, ואחרי עשרות שנים הוא ואני מתרגשים לבלות דקות של נוסטלגיה ביחד. בינתיים, בני המשפחה האחרים בולעים בעיניהם את החדרים הגדולים, שמדפי ספרים עוטרים אותם, ובתוכם נטועים יושבי הקפה. הערב חוגגים את ט"ו באב, חג האהבה, ולכבוד האירוע יש תפריט מיוחד וגם מופע קומי, שנכתב ע"י הבעלים המוכשר, שידע עוד כנער למשוך בעט.

שלושה מוזיאונים שהם חובה.

ארוחת הבוקר במלון אייל מפתיעה לטובה. אנחנו עולים אל הגג, שיש בו פינות ישיבה ותצפית על סמטאות הנחלאות וגם הרבה יותר רחוק, וממשיכים משם, הפעם ברכב, אל מוזיאון הטבע השוכן בתוך בניין עתיק ונישא על גבעה ברח' מוהליבר 6 בלב ירושלים. החנייה בשפע, על מגרש כורכר לא מוסדר, וללא תשלום. איזה כיף. אנו מעפילים אל המוזיאון בצעדים רחבים, וחולפים בגינת ירק מוצלת המקיפה אותו. ברקע אנו שומעים ילדים המשתתפים בסדנה כלשהי, בלב הגינה.

מוזיאון הטבע. הילדים יאהבו, ויחכימו.

המוזיאון נראה כמו גבר מזדקן המתעקש ללכת בחליפה ובכובע הדור, אבל בפנים החדרים מלאים במוצגים מגרי דמיון: ערב רב של חיות בר בגודל טבעי, החנוטות ומפוחלצות. אדרים של עופות, תצוגות תלת-ממדיות של החיים כאן, בארץ ישראל, בעידן הדינוזאורים. באגף אחר – תצוגות של גוף האדם: שלדים, דגמים התופסים קיר שלם שמסבירים את מחזור הדם, מערכת העיכול ועוד…

איזה מזל שהתעקשתי להביא לכאן את משפחתי, מה גם שיש איום על קיום המוזיאון מצד גורמי נדלן וממשל. וכך אנו, במו-ביקורנו, תורמים במשהו לסיכול המזימה הנאלחת.

עוד אנו מצליחים לבקר במהלך החופשה במוזיאון המדע ובמוזיאון ישראל. שני מוזיאונים שאני מרבה לכתוב עליהם. במוזיאון המדע קצת צפוף בחופשה הזאת, בעצם, מאד צפוף. המדריכים הרבים נראים מותשים מהקהל תאב ההסברים, אבל הסדר נשמר גם ליד המוצגים הרבים שבהם ניתן לשחק ולהתנסות. גולת הכותרת – תערוכת אופניים מושקעת, הכוללת דגמי אופניים מסין, מאירופה וסיפור האופניים מראשיתו ועד ימינו. אפשר להתנסות. אפילו רצוי, אם רק תתפסו תור בזמן.

מוזיאון המדע: תצוגות מתחלפות ואינטר-אקטיביות.

רמז – מחוץ למוזיאון ובקצהו יש חממה מעניינת וגם מגרש רכיבה על אופניים, ומצד אחר – הופעות חיות ומתקנים נוספים. המזנון במקום מציע גם נקניקיות, בורקס ופיצות במחירים הוגנים. הישיבה – בגינה בחוץ, וזה לא מומלץ ביולי-אוגוסט, וכנראה גם לא כשיתחיל לרדת שלג, מה שקורה אחת לשנתיים-שלוש.

מוזיאון ישראל הוא מוזיאון ענק הממוקם ליד הכנסת. הוא מוקף בגינות, בחצרות גדושות בפסליו הענקיים של הנרי מור הבריטי ובתצפיות סביב-סביב, על צפונה, מזרחה ומערבה ל העיר. גם כאן יש קהל רב, אך לא צפוף כאן כמו במוזיאון המדע, חוץ מבחדרי השירותים הממוקמים ליד המבנים היותר פופולאריים עם התערוכות האופנתיות שכולם ממהרים אליהן. למשל, תערוכת הכלבים והחתולים שבאגף הנוער, המכשכשת בזנבה לכל הקטנטנים, הממהרים למשוך את הוריהם אחריהם.

אנחנו עולים למעלה, אל תערוכות מעניינות שחלקן קבועות. תערוכה של גדמי עצים משאירה עלינו רושם חזק, והתערוכה של האמן הסיני, שצבע מיליוני גרעיני חמנייה מקרמיקה – מתעתעת ורבת כוח.

כיכר ומוזיאון המוסיקה, והמסעדות הסובבות.

רחל, השפית של "נחמן" – השתלמות מיוחדת בנאפולי.

בשעת צהרים מאוחרת אנו חוזרים אל המלון, תוקעים ת'רכב עמוק בחנייה הצמודה, מתרעננים וחוצים את רחוב שמאי, אל "כיכר המוסיקה", הממוקמת מעברו השני של הרחוב. זוהי כיכר יפהפייה אך נידחת ולא מוכרת, מוסתרת וכמעט סודית.

ומה יש בכיכר? קודם כל רעיון הכיכר, המוזיאון והמסעדות הסובבות אותה שייכים ליהודי הצרפתי חם הלב לורנט לוי-  איש עסקים ומנכ"ל רשת "אופטיקל סנטר", שרכש את הבתים והכיכר והחליט להקדיש אותם למוסיקה יהודית. צד אחד של הכיכר איננו אלא במה גדולה, ועליה יש בכל ערב הופעה אחרת. הכיכר עצמה גדושה שולחנות של מסעדות המתערבבים אלה באלה, וכך יכולים יושביהן להסב לסעודת ערב ובו בזמן ליהנות מהופעה חיה.

הבטן מקרקרת, ואין מתאימה יותר לארוחת צהרים, ממסעדה איטלקית טובה. וכך אנו מוצאים את עצמנו אצל רחל, השפית של מסעדת נחמן בכיכר המוסיקה. רק כשאנו מתיישבים באחד השולחנות, אנחנו קולטים שאם היינו מגיעים לכאן בערב, היינו יכולים לשבת תחת כיפת השמיים, באחד מהשולחנות בכיכר, וליהנות גם מהקרירות הקייצית הנהדרת וגם ממוסיקה חיה.

ארנצ'יני – כדורי אורז ממולאים במוצרלה.

לא נורא. הפיצות של רחל, שלמדה להכין אותן בהשתלמות ארוכה בנאפולי מפצות על היעדר המוסיקה החיה. עוד אנחנו מקבלים לשולחן ארנצ'יני – שהם כדורי אורז מטוגנים ממולאים במוצרלה שטעמם משובח וסביצ'ה שהיא אפילו יותר מוצלחת, ביחד עם מנת אנטיפאסטי אסתטית במיוחד.

רומי מזמינה כמנה עיקרית טורטליני גבינות. אסנת מזמינה סלט קיסר שמתברר כסלט מוצלח מאד ואני הולך על "פיש אנד צ'יפס" ומתמוגג מטעם הדג המטוגן וקלחי הצ'יפס הגדולים והפריכים.

זהו, עכשיו לעוד מוזיאון…

 

כיכר המוסיקה המסתתרת ליד מוזיאון המוסיקה בנחלת השבעה. בכל לילה הופעה חיה.

בצידה המזרחי של הכיכר, שוכן גם מוזיאון המוזיקה העברי. המוזיאון נפתח לפני כשנה, כשאל הנדבן בעל החזון חבר אלדד לוי- מוזיקאי, יוצר ונגן סנטור. המוזיאון הוא פרי חזונם ואמור להראות איך ניתן לחבר את כל גווני האנושות דרך שפת הלב – המוזיקה.

המוזיאון משופע בכלי נגינה, רבים מהם מקומיים ואופייניים למזרח התיכון ולפזורות העם היהודי. כלי נגינה מעץ, אותנטיים בצד כלי נגינה מוכרים כמו קלרניט, טרומבון וסקספון.

אנו מסיירים בין הקומות עם מכשירי טאבלט צמודים ואוזניות. המכשירים מפעילים אפליקציה שמזהה את התחנות השונות בהן אנו עוצרים, וכך אנו יכולים לשמוע הסבר קצר בעברית או באנגלית על המוצג וגם דוגמא לצלילי נגינתו.

אנו מסיירים בין הקומות עם מכשירי טאבלט צמודים ואוזניות. המכשירים מפעילים אפליקציה שמזהה את התחנות השונות בהן אנו עוצרים, וכך אנו יכולים לשמוע הסבר קצר בעברית או באנגלית על המוצג וגם דוגמא לצלילי נגינתו.

מבנה המוזיאון מרשים ביופיו וכולל 7  חללים בהתאם לתרבויות השונות המוצגות בו. שיא החופש הגדול, וגם כאן צפוף. כולם רוצים להתנסות היכן שאפשר. בין אם זאת תקיעה בשופר ובין אם זה סיור בבית המקדש באמצעות טכנולוגיית VR חדשנית.

האמת? בוודאי כשנגיע שוב למוזיאון, נעשה זאת רק לא בחגים ובחופשות, כי כדי ליהנות מהמקום המשלב אלגנטיות, השקעה גדולה ואינטימיות במגע עם כלי הנגינה וצליליהם, צריך להגיע כשיש פחות מבקרים, אלה שהפעם גדשו את המקום ותפסו כל עמדה פנויה.

מסעדת בלו הול מיוזיק – מוסיקה חיה וטעמים אקזוטיים.

איזה מזל שיכולנו לרדת במדרגות ולנחות, היישר, בתוך חללה הכחלחל, ה"חללי", של מסעדת "בלו הול מיוזיק", היושבת במרתף המוזיאון למוסיקה. כאן נאכל את ארוחת הערב. מדובר במסעדה של איש חיי לילה ותיק בירושלים – אלעד – וההשקעה בעיצוב רבה. הריהוט והקירות צחים מלובן, גווני התאורה כחלחלים והאוכל, בהתאם, מעוצב וכולל מנות לא שגרתיות.

חווית הביקור שלנו במקום כוללת גם התנסות במנות יוצאות דופן. זה מתחיל בסביצ'ה ובטרטר סלמון, שהוא סלמון העטוף באבוקדו ומוקף ברוטב מנגו, קרפצ'ו מעולה ומטבלי לימון כבוש, סלסה וסלטי בטטה ועלים.

המנות העיקריות כוללות פילה בקר על פירה בטטה ופטריות פורטבלו צלויות, נתח אנטריקוט מעולה עם תפוחי אדמה צלויים, פלפל ובצל וכן צלעות טלה עטופות בנייר כסף על מצע עדשים עם חציל, מנה מיוחדת שנותרה מט"ו באב, יום האהבה, שהתקיים אך אמש.

מתחם התחנה החדשה

כבר ארזנו הכל, נפרדנו מהמלון ונחלצנו כמו פקק שמפנייה מהחנייה התת-קרקעית של המלון. חמקנו ברכבנו בין הסמטאות אל השדרות הרחבות יותר, וכבר אנו כמעט מחוץ לעיר הבירה, בדרכנו הביתה.

מלבי מעולה אצל חומוס אבו שוקרי במתחם התחנה.

אך רגע, נותר עוד מקום אחד לבקר בו. זהו המתחם שבנעורי, לפני לא מעט עשורים, זכיתי לרדת בו מהרכבת לירושלים אל רציף התחנה, כתום הנסיעה. היום נותרה המסילה כסמל בלבד, וסביבה עוצב מתחם בילוי, פעילויות, קניות ואוכל שחייבים לבקר בו, כי הוא פשוט יפה לעין ומזמין לחיך. מתחם התחנה הראשונה.

בין דרך חברון ודרך בית לחם ולא הרחק מגן הפעמון נכבשו כל השטחים שבהם חנו הקרונות, ונהפכו למתחם שבו חנויות אופנה, דוכני מזון, מסעדות, שבילי הליכה הנמתחים דרומה, אל דרך חברון, ומגוננים לכל אורכם, כך שניתן לרכוב בהם על אופניים וגם מתחמי פעילות ואטרקציות שחלקם קבועים וחלקם מתחלפים: מתקני ספורט, אולם החלקה על הקרח, מתקני כושר ועוד ועוד…

אנחנו מתעכבים לאכול ב"חומוס אבו שוקרי". השולחנות נמצאים בצל, אך פתוחים לרוח החמה הנושבת בירושלים, ואנו מתיישבים ליד מפזר האוויר והלחות האימתני שמצליח לעשות את העבודה. השולחן מתמלא בזריזות במבחר צלוחיות ובהן סלטים, מתאבנים וחמוצים מכל הסוגים. הפיתות חמות, ועד שתגיע המנה העיקרית: קבב ושישליק על הסיחים ביחד עם אורז צהבהב וצ'יפס, נהיה כבר שבעים.

מתחם התחנה בירושלים: אוכל טוב, חנויות, מופעי בידור, פעילויות ואטרקציות בחינם.

טעים לנו, והקינוח – מלבי וורדרד וריחו ריח ורדים וכולו רוטט מתשוקה להיאכל כבר – כמו חותם בנשיקה טעימה להפליא את החופשה שלי ושל בני משפחתי. עכשיו נותר ללגום עוד מיץ טבעי סחוט ב"דוכן מיץ פטל", שנמצא מדרום למתחם, ליד המקום שבו החניתי את המכונית, וזהו. חוזרים לישראל מעוד ביקור בחו"ל… סליחה, בירושלים.

מאיזה עוד בתי מלון התרשמנו:

מלון "בית קטן בבקעה" – לגור במלון בתוך שכונה ותיקה.

מלון "בית קטן ברחביה" בירושלים – קטן, מרכזי ולא יקר!בקצת יותר מ- 500 שקלים תוכלו להתארח עם ילדיכם במלון מרווח וקטן בשכונת רחביה שבמרכז ירושלים, קרוב לכל האטרקציות, וגם לבית ראש הממשלה…

מחפשים מלון בוטיק קטן, זול ומומלץ בירושלים? לכו אל "מלון קטן בבקעה"מחפשים היכן לנפוש בירושלים? נסו את המלון הקטן והמפתיע בשכונת בקעה. תופתעו לטובה.

מלון מונטיפיורי בירושלים – חופשה במרכז הענייניםמלון נוח, יעיל ולא מתיימר יעניק לכם בסיס יציאה נוח לטיולים ברחבי העיר, ומקום מנוחה נעים כשאתם חוזרים עייפים לחדרכם.

מלון רמת רחל בירושלים – גבוה, כפרי ובמרחק נסיעה קצר מהאטרקציותבילינו יממה בירושלים, ובכל פעם שרצינו בכך, חזרנו לחדרנו במלון הקיבוצי בקצה העיר, שהציע לנו מפלט כפרי שקט מהמולת הכרך.

מאיזה עוד מסעדות התרשמנו:

בופה באמריקן קולוני: אחד הבראנצ'ים הטובים שטעמנו בעיר הקודש.

מסעדת שאנטי בירושלים – גם בגלל האווירה וגם בגלל שפתוחה בסופ"ש!קצת חריף, קצת אוריינטלי, הרבה אווירה בין הקשתות, בנחלת השבעה, גם לא יקר וגם בשישי-שבת. מי צריך יותר?!

מסעדה ובריכה במלון אמריקן קולוני – קסמו של הלבאנט.בילינו שבת ליד הבריכה של המלון במזרח העיר וקרוב למטה המשטרה, והוספנו "בראנץ'" של צהריים בגן מסעדת המלון, שהיה מהטובים שאכלנו!

מסעדת דולפין-ים – כשמתחשק לאכול דג בירושלים…מסעדה ותיקה שלא תאכזב אתכם, ממוקמת ליד מדרחוב בן-יהודה, לא הרחק מקניון ממילא ומהעיר העתיקה, פתוחה בשישי-שבת ומציעה תפריט מגוון העשוי במקצועיות והוא טעים לחיך.

מסעדת לינק במרכז ירושלים – שבת בצהרים עם כל המשפחהממרפסת שמש רחבת ידיים ועד מגוון חדרים בבניין עתיק, עם מחירים סבירים ותפריט מגוון המסעדה פתוחה גם בסופ"ש.

מסעדת איקליפטוס בירושלים: אוכל מקורי מול חומת העיר העתיקהמסעדת שף בחוצות היוצר ומול חומות העיר העתיקה. הלכנו על אחת מארוחות הטעימות המפורסמות של שף משה בסון.

אצל שבתאי הדיג במרכז ירושלים – שמענו שיש דגים בים של ירושלים, אז מיהרנו אל שבתאי הדיג, שפתח סניף ליד מדרחוב בן-יהודה בעיר הקודש.

יפנית במרכז ירושלים: הסושיה ברחוב הילל – טעים על המדרכהיפנית מומלצת. זהירות: הישיבה על המדרכה ברחוב הלל – ניגרי, סשימי, קונוסים, אינסייד-אאוט, מרק מיסו, פוטומאקי, מוקפצים וכל זה גם בשישי בערב ובירושלים!

מסעדת טורו בירושלים – כשרה מול החומותהמסעדה, במשכנות שאננים, מציעה חלל נעים ומעוצב, נוף שגונב את ההצגה ותפריט גורמה ים תיכוני מגוון.

מלון ענבל ומסעדת סופיה – יום כיף משפחתי בירושליםחנינו, שחינו, ונהנינו מיום כיף במלון שזכה למיקום גבוה במשאל תיירות בין לאומי. אחר כך אכלנו ב"סופיה", המסעדה החלבית המוצלחת שבמלון.

עוד אטרקציות לקטנים ולגדולים שניסינו, ושאסור להחמיץ בירושלים:

גן החיות התנכ"י – הפילה, הנמר הלבן והפינגווינים מחכים לכם גם בשבתלא לחינם נחשב גן החיות הירושלמי לאחד היפים בעולם. החיות נגישות, הכלובים ידידותיים, הנוף הררי קסום, באמצע יש אגם והופעות מוסיקה חיות לצידו – לא תכנסו?!

בילוי משפחתי בירושלים בחינם* : מוזיאון ישראל לכל המשפחהמרחבים גדולים, תצוגות קבע שחובה לראות וגם… חדר הבריחה הגדול בארץ, תערוכת כלבים וחתולים, שעת סיפור, סרט אנימציה, הכניסה לילדים חינם בימי שלישי ושבת ובחודש אוגוסט – בכל ימי השבוע.

מטיילים בירושלים? האבירים מחכים לכם במגדל דוידבואו לפגוש אבירים ולסייר איתם במצודה, ללכת לאיבוד במבוך הגדול, לצפות בקרב אבירים אמיתי, לגלף ולצבוע חרבות ושרביטים מעץ, להתלבש ולהצטלם בבגדים מימי הביניים, לשמוע את סיפורה של הנסיכה ועוד.

הגן הבוטני בירושלים – פינה של טבע, הרפתקאות והפתעות לילדיםבכל חופשה הופך הגן הבוטני לארץ אגדות עם שפע פעילויות ומיזמים, בשאר ימות השנה הוא ממשיך להיות פארק בוטני יפהפה.

אטרקציה לכל המשפחה: החיזיון אור קולי במגדל דוד – בלי מילים…אין ספק, זוהי אטרקציה שאסור לוותר עליה בעת ביקור בירושלים, וזאת למרות הביקורת שיש לנו לגבי הפגמים התוכניים המובנים בתצוגה האור-קולית.

**

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *