8 נשים בגילאים שונים נפגשות על במה אחת, למופע מחול של רייצ’ל ארדוס, שהוא מפגש בין-דורי כאשר כל אחת מהן מייצגת עשור שונה בחיי האישה. תוך חקירת המרחב הבימתי והאישי של כל אחת מהן, נוצרות אינטראקציות ורעיונות שבאים לידי ביטוי בתנועה, בטקסט ובשיח מחולי.
“אני זקנה מדי בשביל ה*** הזה“, משפט השגור בסלנג העולמי ומזמין אותנו להציץ פנימה והחוצה ולעסוק במודעות החדשה שנוצרת בכל שלב בחיינו, נבדוק אילו נושאים מפסיקים להדאיג אותנו וממה קשה לנו לשחרר אחיזה, באיזו סביבה אנחנו גדלים, ומאיזו סביבה אנחנו יוצאים לחופשי, ואיך כל זה משפיע עלינו פיזית? מה הן הבעיות החדשות שאנחנו מתמודדות איתן בכל גיל?
בגיל 40 החליטה רייצ’ל ארדוס להביא ילד לעולם בהורות משותפת. בימים אלה כבר לא מדובר בדבר נדיר כל כך, אך במדינה יחסית שמרנית כמו שלנו מיד כולם מתעניינים, שואלים ודואגים. ספק מסתקרנים ספק מבקרים. התהליך שנכנסה אליו ודרכי ההתמודדות עמו, הביאו לרעיון ליצירה חדשה שכידוע- יצירה היא דרך התמודדות מרכזית בחייה של רייצ’ל.
לא רק בגיל 40 נקבל הרמות גבה או התעניינות יתרה. גם ילדה מתבגרת תתמודד עם ה’בושה’ של התפתחות גופה וקבלת וסת, אישה בת 63 שתרגיש שזה הרגע שלה לטרוף את החיים גם תקבל ריקושטים מהסביבה. חלקם חיוביים, חלקם שליליים.
בכל שלב בחיי האישה יש גילויים חדשים ומודעות חדשה להתרגל אליה. אנחנו משתנות, מתפתחות, מעיזות, מפחדות.. אנחנו סך כל הרגשות והשינויים שכל גיל מביא עמו.
היצירה, כמו שמה, מובלת על ידי משפט אשר שגור בסלנג העולמי: “אני זקנה מדי בשביל ה*** הזה!”, שמונה נשים בגילאים שונים, עם גופים, רקעים ואף שפות שונות נפגשות על הבמה לשעה אחת שבה ישאלו את עצמן יחד- האם הן זקנות מדי? אולי צעירות מדי? האם הדאגות משתנות בין גיל לגיל? ממה קשה לשחרר אחיזה למרות הזמן שעובר? באיזו סביבה אנחנו גדלות ובאיזו סביבה אנחנו יוצאות לחופשי?
ואיך כל זה משפיע על הגוף שלנו? על העמידה, ההליכה, הבטחון והבריאות וכל זה דרך תנועה, טקסט, אינטראקציות בימתיות ומוסיקה.
המוטיבציה הראשונית של רייצ’ל היא להתמודד עם מונחים שמעסיקים אותה ביום יום: גיל, התבגרות, הזדקנות ופמיניזם. איך כל אלה באים לידי ביטוי, מה זה אומר להיכנס להריון בגיל מאוחר, אילו תגובות מקבלים מן העולם החיצון לגבי מה נחשב לגיל מקובל לעשות דברים.
איזה ביטוי מקבלות כל אחת מהמילים האלה אצל נשים שונות.
המופע מזמין אותנו להציץ פנימה, לתוכנו והחוצה, לסביבה שלנו ולעסוק במודעות החדשה שנוצרת בכל שלב בחיינו. 8 נשים- עליה- בת 13, נועה- בת 20, אורטל- בת 33, אוליביה- בת 42, אלכס- בת 46, מיכל- בת 58, גליה בת 66 ומיקי בת 72. 8 עשורים שונים בחיים שהם מסע בין-דורי, משותף, וחגיגי.
חלק מהמשתתפות רקדו בעבר וחזרו לאחרונה, אחרות הן רקדניות מקצועיות, חלק בכלל לא ציפו להיות על הבמה בשלב זה. תוך חקירת המרחב הבימתי והאישי של כל אחת מהן, נוצרות אינטראקציות ורעיונות שבאים לידי ביטוי בתנועה, בטקסט ובשיח מחולי יחיד מסוגו.
“ממרומי גיל 70, לו הייתי יכולה לתת לעצמי הצעירה יותר עצה אחת, היה זה להשתמש בצירוף “fuck off” בתדירות גבוהה בהרבה. הדבר המוזר הוא שככל שהזמן עובר את מרגישה יותר נוח עם עצמך, גם אם הזמן לא נותן לך הרבה סיבות לזה”. (הלן מירן)
כוריאוגרפיה: רייצ’ל ארדוס // רקדניות יוצרות: אוליביה קורט מסה, אורטל אצבחה, אלכס שמורק, גליה ליוור, מיכל הירש, מיקי מרין, נועה שווה, עלייה ג׳נטלי דרמטורגיה: אורי לנקינסקי // ליווי אמנותי: ארז מעיין שלו וענת כץ // הפקה: טלי קוניגסברג // עיצוב תלבושות: ורוניקה שור// עיצוב תאורה: רותם אלרואי// מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: אלון פרץ // צילום: אפרת מזור // עיצוב תפאורה: טליה בק// ניהול חזרות: מלאני ברסון // עיצוב פוסטר: נועה פארן
תיאטרון תמונע
מופע של נשיות חוצה גיל וגבולות
יום שישי 21.7.23 בשעה 20:00 – תיאטרון תמונע
מוצ”ש 22.7.23 בשעה 19:00 – תיאטרון תמונע
www.tmu-na.org.il https://www.facebook.com/tmunaTelAviv/
לכרטיסים: 03-5611211