כתבה: רומי.
התעוררתי מהחלום. ישנתי מוזר, שנת קורי עכביש. בין מציאות לחלום. כאילו אני אורחת בשנתי שלי, בחדר האורחים. אין וילון והקירות חלקים. יש רעש של מאוורר ואור קלוש חודר דרך התריסים.
האזעקה תלשה אותי, דווקא מנומסת, נכנסה בשקט לחלום ובאצבעות סרוגות נגעה בפניי, קמטי כרית על לחי שמאל. התעוררתי.
חשבתי מיד על זה שאני רוצה לישון, מחשבה מעורפלת, זולגת. חבל. לבשתי במהירות אוטומטית בגדים הפוכים.
רגלי יודעות את הצעדים, ממד.
האחרים טרם הגיעו, רק ליאה הקטנטונת, לבנה כמו סיד, שפתייה כחולות. מבט אחד עמוק ורועד.
לא פחדתי, עייפה מכדי לפחד, מעורפלת.