מאת: איטו אבירם
זה אחד מאותם הספרים, הגורמים לך להסס מעט אם לקרוא אותם. ראשית – הנושא לא “סקסי”. מעולם לא נמשכתי לקרוא על עולמם של שופטים ובתי משפט, ובוודאי שלא על חייהם הפרטיים. בנוסף, פירות עבודתם של אלה צומחים בשפע על בדיהם הכורעים מנטל, של העיתונים וכלי התקשורת האחרים, וכבר שבעתי מהם.
ובכל זאת התחלתי לקרוא. ואז ההיסוס גבר. העלילה קצת נגררה בעמודים הראשונים, לא ממש התחברתי, ולכן נטשתי את הספר, מעשה פחדנות שעוד אתחרט עליו, כשאראה את אשתי מתעמקת בספר. שכן היא, לעומתי, לא ויתרה לעצמה, צלחה את הקשיים בשליש הראשון ובהמשך – שטה לבטח באפיקו הרחב של נהר הסיפור, שהשיב לה כגמולה במטבעות של עניין ומתח.
הנחתי לה לסיים אותו, והתנפלתי עליו במשנה מרץ. וראו פלא – איאן מקיואן – הסופר, השיב גם לי כגמולי, ואני מצאתי את עצמי במהרה שוקע עד צוואר בעלילה, ונהנה אף יותר מאיכות הכתיבה ומההצצה המזדמנת הזו אל חדר השינה של השופטת הנכבדה.
וזוהי העלילה: פיונה מיי היא שופטת בגיל העמידה, המכהנת בבית המשפט העליון ועוסקת בדיני משפחה ולעתים אף בדיני נפשות. ברגע של משבר בחייה הפרטיים, דווקא כשבעלה מוצא לעצמו הרפתקה מינית, ואף עוזב את הבית, היא נקראת לדון בדחיפות במקרה של נער שמצוות דתו אוסרת עליו לקבל עירוי דם שיציל את חייו. הדרמה הביתית והדרמה המשפטית משתלבות בדרכים מתעתעות ויוצרות סיפור סוחף שבצדו שאלות עקרוניות. באיזו מידה צריך בית המשפט החילוני להתערב בשאלות של דת ומצפון? מהי טובת הילד והאם יש יותר מדרך אחת לפרשה או להגן עליה? המפגש בין השופטת לנער מעורר רגשות לא צפויים, ולפתע עומדת האחריות האישית שלה למבחן מרחיק לכת. לרגע, דומה והיא נכשלת במבחן הזה, אלא שאז… (תקראו בעצמכם!)
ביד אמונה מזגזג הסופר בין סיפורה האישי של השופטת, הנאבקת בבדידות ומנסה לחשב את הדרך הנכונה שבה תשיב אל חיקה את בעלה הסורר שאותו היא אוהבת, למרות משובותיו, ובין היסחפות בלתי צפויה בעניין המשפטי שבו היא אמורה לפסוק ולהכריע, במפורש, בין חיים ומוות.
הספר כתוב ביד מקצוענית ובוטחת, של סופר שיודע להגיש טקסט מורכב בלי שייראה קשה מדי לעיכול, וזוהי חכמה לא פשוטה בכלל. עולמם הבורגני והמהוגן, אף כי הנהנתני, של שופטים בבריטניה נחשף כאן, ובצד הקנאה בביטחון התעסוקתי ובמעמד החברתי שלו הם זוכים, יש עדנה לקנאה הטובה, המוצאת לה מזור כשמתברר לקורא כי גם אנשים בעלי מעמד אלה אינם חסינים מדרמות אישיות וגם עולמם יכול להתערער ולהיסדק בבת אחת, כאילו היו בעצמם נאשמים העומדים לדין בפני ערכאה של מעלה. “טובת הילד” מאת איאן מקיואן, הוצאה לאור: עם עובד. 195 עמוד.
גולש יקר. סיימת זה עתה לקרוא את מחשבותיי על הספר. מה דעתך? עניין? שיעמם? האם החלטת בעקבות המאמר לקרוא את הספר? אשמח לקרוא את דעתך על המאמר, ועל הספר.