חופשה ב”הולידיי-אין” אשקלון – חופשה בכיף, אם מתעלמים מהשכנים

 

הולידיי-אין – הכיפה המפורסמת, מראה מכיוון הים

רשמנו לעצמנו ביומן: “חופשה באשקלון, בהזדמנות הקרובה”! כן, דווקא באשקלון. קרוב לרצועת עזה, במיוחד עכשיו, כשהשכנים הדרומיים דואגים לעורם ולא יורים לעבר אשקלון אחת לכמה שבועות. וכך, עם חוף הים הרחב, הטיילת היפהפיה והמלון הייחודי שבו התארחנו – נראתה לנו אשקלון כמו כל עיר קיט אחרת בים התיכון, ואפילו בלטה לטובה.

אשקלון, למי שמתקשה להיזכר, היתה בעבר עיר קיט מכובדת, ממש כמו נתניה או נהריה. הנסיעה בת פחות משעה מרעננה לעיר הדרומית הזו על כביש איכותי, הוכיחה לנו שבמובן הזה, לפחות, הדרך לאשקלון נעשתה רק קרובה יותר: עכשיו ישנה כניסה צפונית לעיר, עם שדרה רחבת ידיים ששמה בישראל: רח’ מנחם בגין. זה הרחוב שייקח אתכם היישר עד למלון “הולידיי אין”. רק חבל ששם הרחוב משתנה ללא צורך באמצע הדרך ונהפך ל”שדרות ירושלים”. בדרך תעברו ליד שיכונים, אבל גם ליד שכונות ברנע ומגדל, שהן שכונות וילות, שבעבר נחשבו ליפות ויוקרתיות.

בקצה הצפוני של העיר, היכן שהבתים כמעט ונופלים מהצוק הגבוה אל הים, שוכן לו מבנה כיפתי עתידני ולבן. זהו המלון הכי שונה בארץ. היום הוא משתייך לרשת “קראון פלאז’ה”, שכנראה עושה לו רק טוב. כשהגענו למלון ראינו את המגרשים הריקים מצידו הצפוני וחשבנו על כל בתי המלון האחרים שיכולים לקום בשכנות, ולשדרג את העיר, שיש בה כרגע רק שני בתי מלון ראויים. בתוך המלון הלובי רחב-ידיים, קריר ומואר, מעוצב ומשדר הזמנה לך, האורח, להתיישב ולהתרווח. הגעת אל המנוחה והנחלה.

דירת הסטודיו בקומה השמינית – רחש הים מביא למחשבות פילוסופיות על הכיף שבחיים 

ואכן, הגענו למנוחה והנחלה. המעלית לקחה אותנו עד לקומה השמינית ושם גילינו דירת סטודיו, עם מרפסת הפונה אל הים, שני חדרי שירותים, אחד גדול עם ג’קוזי והשני, למעלה, בסטודיו הזוגי של ההורים, קטן יותר. שני מסכי טלוויזיה עמדו לבדרנו, אבל העיקר – היתה מרפסת גבוהה, שאפשרה לנו ללכת לאיבוד בתוך הכחול של הים, ולהרחיק ראות עד זיקים בדרום ועד אשדוד בצפון.

חדר האוכל הפתיע לטובה. השולחנות נוחים ומהודרים, האורחים – תערובת נכונה של תיירים, רבים מצרפת ואחדים ממקומות אחרים, ביחד עם ישראלים, מפגינים איפוק ולא מתנפלים. איזה כיף, אולי זו האווירה במלון שעושה להם את זה. ארוחת הערב במלון מציעה רמת מזון של “חמישה כוכבים” בכמות קצת יותר “מהודקת חגורה”. לא הרבה מדי סלטים – אבל מה שיש – טעים. אין השתוללות של בשרים ודגים, בדומה למלונות “הכל כלול” באילת, אבל שוב – יש ממה לבחור, כולל סיגרים מרוקאים, פיצות בתנור והפתעות קטנות אחרות על הדרך.

דורון דויד, מנהלו הנמרץ של המלון, נמצא בתפקידו רק כמה חודשים, אבל דומה שהוא כבר מזמן תושב העיר. התרשמנו שהאיש, שכבר ניהל מלונות גם ברשתות אחרות, הוא מלא אנרגיות ומרץ, וכמוטו של המלון הוא שם את השירות לאורח בראש הרשימה.

משפחה של להטוטני קרקס המתגוררת, זמנית, במלון, הצליחה להנעים עלינו את אחר הצהרים, כשהבעל ואשתו טפסו אל מרומי הטרפז, שהותקן בחוץ, על הדשא, ושם הם התאמנו להנאתם, ולהנאתנו, לקראת מופע שאותו, איכשהו, הצלחנו הפסיד.

למחרת הקדשנו את הבוקר לרחצה בבריכה העגולה של המלון. לא גדולה מדי, לא קטנה מדי, מאד מתאימה למשפחות ולילדים. קצת פחות למי שרוצה לערוך שחיית אימון מפרכת. יש גם צוות בידור במלון, והם לא מבלבלים את המוח יותר מדי, אבל עושים את זה בכל זאת בבריכה. משום-מה גם הפעילות שלהם, שמתבצעת עם רמקולים “כמו שצריך” לא היתה רועשת להחריד, והיה בה גם טעם טוב, שהתבטא בחידון טריוויה שבו שותפו לא רק הילדים, אלא גם הוריהם. הפעילות גם לא ארכה נצח, אלא נפסקה אחרי זמן סביר, ואת מקומה תפסה מוסיקה.

ארוחת הצהרים נאכלה במזנון ליד הבריכה. אכלנו צ’יפס, המבורגר ונקניקייה במחיר שיכול היה להיות טיפה זול יותר, וחזרנו לבריכה. לא שכחנו לנוח, לקול המיית הים, וכשהתעוררנו השמש כבר העריבה, ואנו יצאנו בשעת בין ערביים לטיול איכותי ביותר על הטיילת האשקלונית שהביאה אותנו בתוך דקות עד למרינה. בדרך ניסינו מתקני ספורט שונים, התערינו בתושבי העיר שמגיעים לכאן בעיקר כדי לעשות הליכה או להתגלגל על גלגלים מכל הסוגים.

חוף הים הסמוך מציע חול ומים זכים

את הים שמרנו לבסוף. אמנם, הילדים העדיפו את הבריכה ובכלל לא רצו לצאת מהמלון, אבל אנחנו התעקשנו. אף שהיה ים סוער מאד, הצלחנו להיכנס למים וליהנות, בזכות שוברי הגלים הרבים שנמצאים מול חופי אשקלון. המצילים הזהירו, ואנחנו שחינו, תפסנו גלים, בנינו ארמון בחול וחפרנו חפיר עמוק כדי להגן עליו. כשרצינו לקום ולחזור למלון הילדים סרבו להצטרף ורצו להישאר. סיפור, הילדים האלה…

אם אתם מגיעים לכאן בעונה שאיננה קיץ, יהיה לכם יותר זמן לטייל בסביבה. באשקלון עצמה תוכלו לבקר בגן הלאומי שהוא פארק העתיקות הייחודי של העיר. זהו שילוב של גינה ציבורית ענקית ואתר עתיקות. ביקור נוסף תוכלו לערוך במפעל הבירה קרלסברג. עוד מקום מעניין ו”חינמי” הוא “תחנת שמחה” של חברת מקורות, אולם אם תצאו לטיול אופניים על נחל הבשור – תעניקו לעצמכם חוויה באמת אחרת. מומלץ. (הסברים ופרטים טכניים על כל האטרקציות הללו – בקטגוריית האטרקציות ב”התרשמות”).

כמה הערות טכניות שוליות: א. המיטה הזוגית שלנו היתה קצת רכה מדי לטעמנו. ב. העירייה מוזמנת לנטוע עוד עצים לאורך מפרץ החנייה של המלון, לטובת כל הצדדים. ג המקרר אמור לשמור על טמפרטורת המזון שבתוכו בלי לקרר אותו. לנו עדיף מקרר שמקרר! ד. מועדון הנוער שבקומה החמישית ראוי לו שיפעל יותר שעות ביום, ללא הפסקה ארוכה ומיותרת באמצע היום.

שורה תחתונה: הולידיי-אין באשקלון הוא אופציה מקורית לחופשה קרובה באזור המרכז. אנחנו נהנינו מכל רגע.

הולידיי-אין אשקלון – *3993 וגם: 08-6748888. רח’ יקותיאל אדם 9 אשקלון.

דואר אלקטרוני: as_gmsec@hiil.co.il