מאת אימא פלוס שלושה
ייתכן וכשתצאו עם הילדים מהסרט, תשמעו מהם (שוב?) שהם מאד רוצים לאמץ דרקון, או לפחות כלב. מעבר לכך, מדובר בסרט עתיר פעלולים, עם שחקנים אמיתיים והרבה דרמה סוחטת דמעות.
וזו העלילה: מזה שנים רבות, נוהג היערן הוותיק מיצ’ם (רוברט רדפורד) לספר אודות דרקון קסום שפגש בצעירותו. איש אינו מאמין לו, ובמיוחד בתו גרייס. “צריך לראות מעבר למה שרואים מקרוב”, הוא מייעץ לה ולשומעיו, וכך שולח את הצופים להשתעשע במחשבה הפילוסופית אודות מי יכול לראות מה; מי אינו יכול; ולמה.
“חברי הדרקון אליוט” הוא עיבוד של דיסני לסרט משנת 1977, בעקבות סיפור שנכתב בשנות החמישים. הסרט הנוכחי מגולל את קורותיהם של פיט, ילד יתום שגדל ביער (מעין טרזן-בוי מגודל שיער, שנוהם כמו חיה ומדלג בין צמרות עצים) ואליוט (מעין פונקציה של ג’יין, בדמות שהיא הכלאה בין דרקון מפלצתי לכלב דני ענק).
אחרי פתיחה ארוכה ונמרחת מדי, מתחילה ההרפתקה. המילה הרפתקה, למעשה, מופיעה בסרט פעמיים: בסצנת הפתיחה, כשגיבור הסרט שואל את הוריו בהססנות מה פירושה; ובסצנת הסיום, בה הוא אומר אותה בביטחון כמבין את משמעותה.
אגב, אותו סימפטום של “אקדח שמופיע במערכה הראשונה” מופיע גם באמצעות המשפט: “אתה הילד הכי אמיץ שראיתי בחיי”, שאומרת לו אמו של פיט לפני מותה, ונשמע שוב בסוף הסרט, על ידי האישה שהחזירה אותו לעולם בני האדם. קלוז’ר קלאסי.
העלילה מקבלת תפנית כאשר גרייס (בתו של היערן הקשיש ושומרת יערות בעצמה) נתקלת בילד שגדל ביער. בהירואיות הוליוודית היא לוקחת אותו תחת חסותה מתחת לאפם של שירותי הרווחה, ויוצאת לחפש את חברו הדרקון, אם אכן קיים. הסרט משלב בין היתר תכנים פופולאריים וסוחטי דמעות כמו קשרי משפחה, יריבות בין אחים, פרידות ותקווה. יש גוד גאי ובאד גאי, וכמובן – הפי אנד.
ההשוואה בין הדרקון לכלב מתבקשת בעיני. לא רק בגין שמו של הכלב אליוט, גיבור ספר הילדים שפיט קרא בגיל ארבע כשיצא למסע ששינה את חייו (והמזכרת החיה היחידה שלו מחייו הקודמים), אלא בשל הקונוטציה לגבי מיהו חברו הנאמן של האדם. ובחיי, יכולתי להישבע שעיני דמותו הוירטואלית של הדרקון הביטו בי במבט נוגה ומשכנע של רועה גרמני.
הסרט ממחיש את כוחה של חברות אמת, וכיצד היא יכולה להתקיים למרות השונות, לכאורה, בין הצדדים: פערי השפה, המין והגודל, מאבדים ממשמעותם. פיט מתנחם בחיקו הפרוותי של חברו, ואליוט עצום המימדים חושש להתהלך ללא חברו הקטן לצידו. השניים מתנהלים כתא משפחתי, וברגעי האמת נלחמים בכל כוחם זה עבור רעהו.
הפקה טכנית מרהיבה, עריכה ואפקטים שמצליחים – לרוב – להסתיר את העובדה שדמות הדרקון “הולבשה” בחדר העריכה (חוץ מילד אחד בקהל שהצהיר בקול רם שהמלך הוא עירום ורואים שזו דמות ממוחשבת); המוסיקה של דניאל הארט (“זר דופק בדלת”, “רעוע”) אפקטיבית ומספקת את הסחורה, והסרט סוחף ומותח כמו שאולפני דיסני מיטיבים לעשות.
נ.ב
מודה ומתוודה שעד רגע זה אני תוהה ביני לבין עצמי, האם אליוט הוא חבר דמיוני בלתי נראה, או חבר אמיתי שרק מתי מעט זוכים לראותו. לכו לראות בעצמכם, אולי תצליחו יותר ☺.
אורך הסרט: 102 דקות. הסרט מופץ ע”י פורום פילם ומגיע לבתי הקולנוע השבוע. ישנה אפשרות לצפות בסרט גם בדיבוב לעברית.