“קונצרטה” הוא הצצה קומית וחווייתית לעולם המוסיקה הקלאסית מנקודת מבט של עולם הרשתות החברתיות מול אולם הקונצרטים. רק קצת פחות תזזיתיות, ניסיון להצחיק והחלפה של תלבושות – ויהיה מושלם!
התרשמה וכתבה: נעה זילבר
התזמורת הסימפונית חיפה הציעה לקהל הצעיר ממתק קלאסי בדמות “קונצרטה“, מופע צעיר, בועט ויוצא דופן. שהציע בילוי מוסיקאלי מקורי עם הצצה קומית וחווייתית לעולם המוסיקה הקלאסית, התזמורות והנגנים – שהחוט המקשר שלו הוא עולם הרשתות החברתיות מול אולם הקונצרטים.
גם המנצח היה צעיר – רתם ניר, המנחה היתה סטנדאפיסטית, הדס בן ארצי (בצילום), שחקנית ויוצרת תוכן, ורק המוסיקה נותרה של פעם, והיא כללה יצירות מופת קלאסיות מאת ברנשטיין, בריטן, ארטי שאו, ביזה ושוסטקוביץ’.
הערב נפתח כשחברי התזמורת עלו על הבמה ותפסו את מקומם ליד הכלים, בשקט מופתי. תחושת כבוד למעמד עלתה בי, והערכה לתפקידי הנגנים.
מיד לאחר מכן עלתה על הבמה הדס בן ארצי, בחיוך, קלילות והרבה מאוד כריזמה. היא סיפרה לנו על הערב המיוחד הזה, שיהיה שונה מקונצרט קלאסי רגיל, ואני הרגשתי את הסקרנות מבעבעת בתוכי.
לאחר מכן הדס הזמינה לבמה את רותם, המנצח הצעיר שחייך בחביבות אל הקהל. יצירה ראשונה החלה להתנגן, והייתי מרותקת לתנועותיו של המנצח, שגופו התמסר לחלוטין לעוצמות המנגינה, עובר מתנועות רכות ועגולות, לתנועות נוקשות וקופצניות. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהקדשתי תשומת לב כה רבה לעבודת המנצח בתזמורת, והבחנתי לראשונה כמה מאתגרת היא. הצפייה בו כשלעצמה היתה חוויה שונה ומיוחדת עבורי.
היצירה הסתיימה, ולאחריה הדס הסבירה לקהל על סוגי הכלים בתזמורת, עוד אספקט מעניין שהוסיף נפח למופע. היצירה הבאה החלה, ובמהלכה זכינו לשמוע הדגמות של קטעי סולו שבוצעו על ידי נגנים שונים, ומטרתן היתה להמחיש לקהל את אופי כלי הנגינה וצלילם הייחודי.
הדס הסבירה על הכלים תוך שהיא משלבת הומור בדבריה, בדיחות שנונות שנורו מפיה בקצב מהיר, כנראה מהיר מדי עבור הקהל, מאחר ומלבד בודדים רובו לא צחק. בעצם, היתה אישה בשורה הראשונה שצחקה בקול רם מבדיחותיה של הדס, וקול צחוקה הדהד בחלל האולם בעוצמה רבה.
במהלך הקטעים הבאים שנוגנו, הדס פיזזה בעליצות על הבמה, טיילה בין הכלים השונים, תוך שהיא משלבת תנועות ידיים של נגינה וריקוד קצבי. תחושה נעימה פשטה בי, ולרגעים הרגשתי שהמופע אכן קליל וצעיר כפי שמתבקש.
הערב התקדם לו, והבדיחות הפכו תכופות יותר, והרגשתי איך אני מתנדנדת בין הנאה נעימה לבין לאות מעומס ההתרחשויות על הבמה. השילוב בין המגינה החזקה יחסית, ובין קולה של הדס, שניסתה להשתלב בטבעיות ביצירה, לפרקים הרגיש לי מלאכותי מדי, הומה מדי.
עוד יצירה החלה, במהלכה הדס נעלמה מהבמה וחזרה בבגדים שונים, במראה קז’ואל לחלוטין, כנראה במכוון, אך לא כזה שתאם מופע מוסיקה קלאסית.
תהיתי לגבי הבחירה הזו, שלטעמי לא שרתה את אופי המופע, אם כי תרמה לקלילותו, שכן הדס ריקדה לצלילי מוזיקת ג’אז שהדהדה ברחבי האולם, ואף ירדה מהבמה אל הקהל והזמינה גבר בשורה הראשונה לרקוד עמה, מעשה שסחף את הקהל הנלהב.
היצירה הסתיימה ומחיאות כפיים סוערות נשמעו באולם. מנגינת הג’אז היתה משב רוח קליל שחיבר אותי קצת יותר לאופי המופע. לקראת סופו של הערב הדס עלתה שוב לבמה בבגדים שונים, במראה האחרון לערב, והציגה בפנינו את שתי היצירות האחרונות שסגרו את המופע.
כשהערב הסתיים, הרהרתי ביני לבין עצמי בבחירה ליצור מופע קלאסי קליל, שלדברי הדס בתחילת הערב, מטרתה היתה להצליח להביא קהל חיפאי צעיר יותר לקונצרטים, מה שנראה שאכן עבד לפי קשת הגילאים שראיתי סביבי.
לצד זאת, לתחושתי היה כדאי ליצור שילוב הרמוני יותר בין נוכחותה הצעירה, הקלילה, וההומוריסטית של הדס על הבמה, לבין היצירות הקלאסיות שנוגנו במהלך הערב.
הדס בן ארצי היא שחקנית חיפאית, יוצרת תוכן, מפיקה ומנחה. היא בוגרת לימודי תיאטרון בסמינר הקיבוצים וקופירייטינג במכללת תלתן בעיר. הדס היא הבעלים של “לכו תחפשו”, פופ-אפ השכרת תחפושות אותו היא מפעילה בכל שנה לפני פורים.
המנצח ב”קונצרטה”, רתם ניר, ניצח כבר בגילו הצעיר על מיטב התזמורות בישראל. ניר, המשמש עוזר מנצח באופרה הישראלית ובתזמורת הקאמרית הישראלית ובשנים האחרונות שימש כנגן בסון משנה לראשון בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, זכה בתחרויות הניצוח “שרביט הזהב” וחממת המנצחים של התזמורת הקאמרית הישראלית. סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון הארצי לאמנויות “תלמה ילין” ושירת בצה”ל במעמד מוסיקאי מצטיין כמעבד לרביעיות כלי קשת. בוגר בית הספר למוסיקה ע”ש בוכמן-מהטה במגמות ניצוח ובסון.
הסימפונית חיפה מנוהלת ע”י אתו”ס, החברה לאמנות תרבות וספורט של עיריית חיפה (חל”צ).
היצירות המנוגנות בקונצרטה:
ברנשטיין – הפתיחה: קנדיד
בריטן – מדריך לתזמורת לבני הנעורים
ארטי שאו – קונצ’רטו לקלרינט
ביזה – פרקים נבחרים מתוך הסוויטה כרמן
שוסטקוביץ’ – הפרק המסיים בסימפוניה מס’ 5