קראה והתרשמה: אתי כהן *
המילה הראשונה שעלתה במוחי לצורך הגדרת הסופר היא – ג א ו ן . אופן הכתיבה, התיאורים הפרטניים וכן והעלילה המתוארת בצבעים טרגיים קומיים הביאו אותי לתחושה שמי שמסוגל לכתוב ספר בצורה שכזו הוא לא פחות מאשר גאון ספרותי.
הספר איננו קל לקריאה ובעצם, אחד מידידיי הטובים הוא זה שהעביר את הספר אלי לקריאה, אחרי שהודה שנמאס לו להתחקות אחרי הסגנון המתעתע וקו העלילה המורכב. אני החלטתי שאני נותנת לספר סיכוי של יותר מ- 20 עמודים ראשונים, והאמון שנתתי בספר הוכיח את עצמו, והפך את ההתגוששות עם הסגנון המעט קשה למעדן אמיתי.
הסופר שוזר את עלילותיו של אלדו בנג’מין באמצעות חברו, ליאם, המתיימר להיות סופר, ומנסה לתאר את חייו רצופי הקשיים של אלדו. הסיפור מתחיל בחוף הים שם יושבים אלדו וליאם ומסתיים בשהייתו של אלדו על אי קטנטן בלב הים שם הוא גם מוצא את מותו.
ליאם ואלדו הם חברי ילדות. שניהם לא מצליחים בחיי משפחה ובהגשמת שאיפות מקצועיות. בעוד שהסופר אשר אינו מצליח בכתיבת ספרים מוצא את פרנסתו כשוטר, הרי שאלדו האנטי מצליחן נכשל כשלון אחד אחר השני בכל מעשיו.
אלדו, הוא למעשה,איוב מודרני.
בשנות הארבעים המוקדמות לחייו הספיק אלדו לצבור חובות עצומים מכל מיני יוזמות כלכליות שנועדו מראש לכישלון, יוזמות שהונו את חבריו ואת אלו שהאמינו ברעיונותיו וכולם תובעים אותו על ההפסדים שנחלו.
בחייו האישיים, אינו מצליח בחיי הנישואין עם אהובת ליבו, השניים מאבדים את בתם בעודה ברחם אמה, ורעייתו עוזבת אותו לטובת גבר אחר. אלדו אינו מסוגל להתנתק מאהובתו, מופיע בחתונתה ומנסה להשבית את השמחה כשהוא שיכור כלוט, מגיע לבית היולדות לאחר שהיא יולדת את בנה לבעלה וכמעט הורג את התינוק..
כישלונותיו הרבים מביאים אותו לייחל למותו ולתכנן התאבדות שגם היא נכשלת. ההתאבדות מביאה אותו לשיתוק בפלג גופו התחתון ולהריגת ילד חף מפשע. עוד שזורים בעלילה ספורים על המורה של אלדו אשר השפיע על רעיונותיו הפילוסופיים של אלדו ומתאבד לאחר שאלדו מאיים להסגיר אותו על בעילת קטינה, שהיא חברתו של אלדו מימי בית הספר.
רעייתו לשעבר, סטלה, חברו ליאם וחברתו מימי מבית הספר סועדים אותו ברגעיו הקשים לאחר נסיונות ההתאבדות שלו וכן ברגעי חייו האחרונים. סיפור שהייתו של אלדו בבית החולים, עליבות הגוף המשותק, התלות באחרים האמורים לסעוד אותו, תאור החיים בבית הכלא, התעללות האסירים במה שנותר מגופו ונשמתו ותאור המשפט, הם, לדעתי, השיאים של הספר בהם מוכיח סטיב שולץ את העושר של שפת התיאורים והשימוש המושכל בה.
לא בכדי בחר הסופר לקרוא לספרו “חול טובעני”. כמו החול הטובעני הגורר למצולותיו אט אט, בעינויים ובפחדים עצומים, את הנקלע למקום, כך גם העלילה גוררת את אלדו אט אט ביסורי תופת אל מותו המיוחל.
**
וכך נכתב על גב הספר:
בחול טובעני מציג סטיב טולץ דמות איוב מודרנית – גיבור טרגי בקנה מידה אפי, שמנקז לתוכו את כל התזזית, החרדה וחוסר התוחלת של העת הזאת. בד בבד הוא מצליח לחשוף את השבר של העלילה הספרותית, שדומה שכבר מיצתה כל קלישאה וכל תחבולה, ובעזרת כתיבה חריפה ומודעת לעצמה, לא פעם על גבול הנונסנס, לספר סיפור נוקב ועכשווי מאוד על החיים בעידן עתיר מידע אבל דל מאוד במהות ובתוכן.
זהו רומן פרוע ואנרכי, ספר סוחף שאי אפשר להרפות ממנו – מצחיק ומשעשע, עצוב ומבעית, חד־הבחנה, מלא תובנה ושנון מאין כמותו.
“חול טובעני” מאת סטיב לונץ. יצא לאור בקיץ האחרון בספרייה לעם של “עם עובד”. כ- 400 עמודים.
- אתי כהן משתתפת בסדנת כתיבה יוצרת במדרשה העירונית ברעננה, בהנחיית איטו אבירם.