התערוכה שופוני יא נאס מציגה זה לצד זה שני פרויקטים חדשים של האמנים מאיר טאטי ואייל אסולין. במרכז התערוכה עומדות שתי מכוניות יוקרה, ב.מ.וו ורולס רויס, מכוניות שהן הרבה יותר מאמצעי תחבורה. מותגי יוקרה עמוסים בסמליות שדרכן ניתן לבחון, למדוד ולהגדיר גבריות.
היסטוריית הקשר בין גבריות לכלי רכב מגיעה כבר מימי פסי הייצור הראשונים למכוניות בתחילת המאה ה-20. למן ההתחלה מכוניות היו סממן של יוקרה ופנאי, בעיקר לבני המעמד הגבוה שיכל היה להרשות אותן לעצמו. הבדלי המעמדות בין גברים ונשים בתחילת המאה ה-20 יצרו קשר הדוק בין גבריות לטכנולוגיות חדשות בכלל, ובין גבריות לכלי רכב בפרט.
התערוכה “שופוני יא נאס” (מערבית: תראו אותי!) מבקשת לבחון את ההיגיון המערבי לפיו כלי הרכב הוא אמצעי של הפרט להצגת עצמו בפני העולם הסובב אותו, מדד לבחינת שוויו. פנטזיה גברית מושכת ומאיימת כאחד המאגדת בתוכה את הרצון הבלתי נלאה להיות מוקף במוצרים הנכונים , סמלים המבטיחים מעמד חברתי.
מאיר טאטי | שופוני יא נאס
עבודת הווידאו החדשה של האמן מאיר טאטי ״שופוני יא נאס״ היא שיאו של תהליך חקירת זהות גברית-מזרח-תיכונית עכשווית בן מספר שנים. במרכזה וידאו של גבר (הנגלה לצופה רק באמצעות תצלומי תקריב) הנוהג במכונית שחורה ומפוארת. חלונות הרכב כהים וסגורים, משמשים כמחסום לעוצמת הווליום של מוסיקה מזרחית המתנגנת ברכב.
טאטי אשר נוהג לעסוק בעבודותיו בשאלות של זהות מזרח תיכונית דרך תרבות חזותית עכשווית, מצטט בעבודת הווידאו את סצנת הפתיחה של הסרט האייקוני ׳נהג מונית׳ בבימויו של מרטין סקורסיזי. טרוויס ביקל גיבורו של הסרט נוהג במונית ברחובותיה המטונפים של מנהטן של שנות ה 70 המייצגת את ארצות הברית של פוסט מלחמת ויאטנם. ביקל בכיכובו של רוברט דה נירו, גבר שבור, בודד על סף התפרצות אלימה, הופך בעבודתו של טאטי לגבר מקומי הנוהג ברחובותיה של יפו.
מאיר טאטי, יליד 1973 (בת ים) חי ועובד בתל אביב. ראש מחלקת חינוך במובי, מוזיאוני בת ים. בוגר מכון אבני, לימודי ניו מדיה במוסררה והתוכנית ללימודי המשך ב-School for missing studies, Sandberg Institute, Amsterdam. טאטי הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובעולם, בהן – ״שרשקה״ במוזיאון תל אביב (2015), ״מהילד שלך לא יצא שום דבר״ במרכז לאמנות דיגיטלית (2012).
אייל אסולין | דביר/ Ark
מכונית הרולס רויס היא קודש הקודשים של רכבי היוקרה בעולם, 5 רכבים מיוצרים בחודש בהתאמה אישית ללקוח. זהו סמל יוקרה מובהק לעושר ומפגן כוח קיצוני של הקפיטליזם.
עבודת המיצב החדשה של אסולין- Ark, יצור כלאיים של ארון ברית ורולס רויס, מסמלת זהות גברית וולגרית מוחצנת עטופה בזהב כזו שמטרותיה העיקריות הינה עשיית עוד ועוד רווח. שתי חזיתות הרכב שבמרכז המיצב מורכבות האחת לאחוריה של השנייה (בדומה לרכב “הקומבינה” מהסרט הישראלי “קומפוט נעליים” יהודה ברקן, עזרא שם טוב).
במרכז כל אחת משתי החזיתות נמצאת גרסה מוגדלת מוגזמת טבולה בזהב של ״אמילי״, הפסלון האייקוני שאותו ניתן למצוא בחזיתות מכוניות הרולס רויס, כשהיא מוגדלת ב-1600% מגודלה המקורי במכוניות הרולס רויס. הרכב עובר “שיפור עכשווי”: הנמכת מתלים, קיצוץ גג, חישוקים של מירוצי רחוב ועוד.
נקודת ייחוס נוספת למיצב היא תוכניות ריאליטי העוסקות בשיפור ושיפוץ רכבים בשיטת ׳עשה זו בעצמך׳. תוכניות אלו, יחד עם תוכניות נוספות העוסקות במציאות בעליית גג, מכירות פומביות והפיכת גרוטאות למוצרי יוקרה – עוסקות כולן ברווח המידי. בעולם בו הקיום הוא תהליך הישרדות יומיומי.
ARK בתמיכת OUTSET.
אייל אסולין, יליד 1981, תושב אופקים חי ופועל באופקים, תל אביב ובעולם.
מדיום- פיסול, ציור, וידאו.
בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל , BFA, MFA, זוכה פרס “האמן הצעיר” לשנת 2014 ופרס “אמן בקהילה” לשנים 2010-2014, יוזם פרויקטים אמנותיים חברתיים במרחב נגב משנת 2009 בעיירה הבדואית רהט ובאופקים, מרצה בבתי הספר לאמנות במכללת ספיר ובמכללת קיי. מנחה ומפעיל פיילוט אמנותי חברתי ראשון מסוגו creative place making & augmented reality באופקים ושדרות בתמיכת קואליציית הנגב וקרן נס.
עבודותיו של אייל הוצגו בין היתר במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם. בין השאר במוזיאון תל אביב, מוזיאון פתח תקווה, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, מוזיאון אשדוד, מוזיאון הנגב,, המרכז לאמנות עכשווית NIMAC בניקוסיה, קפריסין וסימפוזיון פיסול איה נאפה, קפריסין. בשנה האחרונה הציג תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה ב- Beelden aan Zee בהאג, הולנד.
משכן האמנים הרצליה רחוב יודפת 7
שעות הפתיחה:
ימים ב׳ ו-ד׳ – 11:00-15:00
ימים ג׳ ו-ה׳ – 15:30-18:30
יום ש׳ – 10:00-13:00
הכניסה הינה ללא תשלום.