נכון שמה-שמו סייע לי למצוא מלון לפני שהתחלנו את שיט היאכטה בצרפת… אבל, לעזאזל, מספיק לעקוב אחרי!
זהו. איני יכול יותר. חייב לחשוף את חרדתי בציבור. בוקינג.קום רודף אחרי לכל מקום. וזה לא רק חרוז, אלא גם נכון.
זה התחיל עם החופשה בהולנד, לפני מה שנים. את בית המלון בכפר המופלא חיטהורן הזמנו באמצעות מפלצת האינטרנט הזאת, כמו כמה לינות נוספות באותו הטיול. דווקא מאד נהנינו, תודה. אבל איך שחזרנו לארץ התחלתי להיות מחוזר ע”י האתר הנודניק הזה. מישהו שם החליט שמכיוון שבדיוק חזרתי מהולנד, כנראה שמה שצריך להציע לי כל הזמן זה עוד חופשה אחת כזאת… בהולנד. ואיפה ללון? כן… באותו הכפר, חיטהורן.
לעזאזת, בוקינג.קום, תן לנשום אוויר רגע. תן לפרוק את המזוודות, להתבונן סביבי, לגלות מקום אחר בעולם… לא. רק חיטהורן. שוב ושוב מסתננים המיילים האלה של הענק המנדנד אל תיבת המיילים שלי: “אבירם איטו, יש לנו הצעה מעולה למלון בחיטהורן. בדיוק המחירים ירדו/בקרוב יעלו”…
התרגלתי. למדתי להתעלם מעשרות המיילים של בוקינג.קום שמגיעים אלי מדי שנה ומציעים לי את חיטהורן. בדיוק כשהיה נדמה לי שכבר הצלחתי לגלות התנגדות לניסיונות הפיתוי האלה, החלטנו לצאת לטיול בצרפת. הפעם הרעיון היה להתנסות בשיט עצמאי ביאכטה בתעלה הצמודה לנהר הלואר בלב צרפת. אז נכון, שבעה ימים ושבעה לילות בילינו על גבי היאכטה, והתנסינו באינסוף הרפתקאות. אבל את הלילות שלפני, והלילות שאחרי בכל זאת היה צריך להזמין ואיכשהו, האצבעות נדדו על המקלדת אל האותיות שאותן הקשתי, וששוב הביאו אותי אל… טוב, אתם כבר יודעים לאן.
עכשיו, שנתיים אחרי הטיול, אני עדיין מקבל כמעט בכל יום הצעה חדשה מהאתר שמסרב לשכוח אותי, לבית מלון בעיירה שכוחת אל בעמק הלואר, שבדיוק נותן הנחה ללקוחות מזדמנים… אבל אנחנו בכלל רוצים לצאת לאיטליה השנה. את בתי המלון נזמין בעצמנו, כמובן. באיזה אתר, אתם שואלים? שאלה טובה…
אגב, נזכרתי שבקרוב אני מתחיל מחזור חדש בסדנת הכתיבה היוצרת שלי. לכן, ברשותכם, אעצור כאן. אני חייב לפנת לעצני קצת זמן כדי לאתר את רשימות משתתפי הסדנאות שלי בעבר. יש כמה מאות שכאלה. מישהו הרי צריך להזכיר להם, שמתחיל מחזור חדש בסדנה. הם בוודאי ישמחו לגלות את זה כשיפתחו את תיבת המיילים שלהם הערב…