למי יש כוח לקרוא פרוזה הנמשכת על כמעט אלף עמודים, בשני כרכים? לא לכולם. אבל, בעצם, אפילו ילדים יכולים להתמודד עם מאות רבות של עמודים (“הארי פוטר”) כשזה מעניין. וזו השורה התחתונה בספרו של יובל שמעוני שיצא בהוצאת עם עובד: הספר מעניין.
“קו המלח” אינו ספר קריאה קל, אבל גם לא קשה. בעצם, פתחו את הכרך הראשון, שקעו בסיפור, בלי מחויבות, וגלו איך העלילה, הנמתחת בפינה נידחת באסיה, טווה סביבכם את קוריה ומושכת אתכם על העולם המורכב, הנע בין השנים, בין היבשות ובין הדורות, וכבר לקחה אתכם בשבי.
מה שישבה את לבכם, קרוב לוודאי, תהיה הדרך שבה הסופר מתאר, כמו בתסריט סיטואציות שהן כמעט קולנועיות. ולכן התחושה היא במידה מסוימת כמו של צפייה בסרט, שזה כבר כיף. אמנם, קיים מכשול השפה. כלומר, יובל שמעוני אינו עושה הנחות. שפת הכתיבה גבוהה, התיאורים והדימויים מתמשכים לעיתים, וזמן הכתיבה נע בין עבר, הווה לעתיד. אך זוהי העבודה שאותה מתבקש הקורא להשקיע, כמו המאמץ הנדרש מספורטאי בשעת האימונים, כדי ליהנות מהתוצאה.
והעלילה? לצפון־צפונה של הודו מגיע ב־1904 יהודי רוסי פצוע, שנמלט לא רק מרודפיו אלא גם מקול מצפונו. אין בו געגועים לאיש – לא להוריו, לא לנערה שעזב, לא לבני עמו ולדתם, גם לא לעמיתיו המהפכנים. מטפל בו רופא אנגלי, וטרינר לשעבר, שיותר מחוליו מעסיק אותו מי שגזל ממנו ברומא את אשתו. יש לו גם תוכנית איך למשוך לאזור את יריבו, ארכאולוג במקצועו, ולנקום בו. מן התשתית הכפולה הזאת שביסודה בגידה, בעמיתים או בבני משפחה, מתפצלות שתי עלילות: באחת פעולות טרור ברוסיה של תחילת המאה העשרים שיעדן הצאר ושריו, ובאחרת שיירה שיוצאת למדבר למסע נקמה פרטי, מטורף מיסודו אך גם מעשי מאוד. גיבוריהן – רוסים, אנגלים והודים – נעים בין אמונה גדולה באידאל או באֵל ובין כפירה בכול, בין פטרבורג לעיר בירה נידחת בהימליה ההודית ומהרים מושלגים לדיונות צחיחות; ושתי העלילות, עם כל הסתעפויותיהן, גם מתקרבות ומשתלבות. כעבור מאה שנה, כשבא מישראל נכדו של הרוסי לחקור את היעלמו, לא רק קשר הדם מניע אותו. צעד אחר צעד הוא מתקרב אל האירועים הקשים שסבו היה מעורב בהם, והגילוי אינו נעצר שם, אלא נוגע גם בחייו שלו. מה שנדמה בתחילה כסיפור שבמרכזו עניינים רחוקים ואקזוטיים מכוון בסופו אלומת אור גם על המקום שאנחנו חיים בו עכשיו.
רומן רחב יריעה שמתפרס על כמה יבשות, דורות ומלחמות, ונשנה בו רגע אחד של היסוס והכרעה, שאין לדעת אם יהיה ממנו מוצא. עשור וחצי לאחר חדר, שרובו התרחש בין ארבעה קירות, יוצא מחברו אל מרחבי העולם והזמן.
הנה שלוש ביקורות/מחמאות שמצאנו על הספר באתר ההוצאה לאור:
“זה ספר שלא אשכח. בסבלנות, בחריפות, בדקות הבחנה, נפרשת ברומן הזה יריעת חיים גדולה. הוא נע בין מהפכנים וטרוריסטים ברוסיה הצארית לבין חיילים ישראלים במלחמת לבנון. הוא חוצה שלוש יבשות. הוא עובר מאב לבנו לאורך שלושה דורות, ובשני שברי-משפחות שונים. והמהלך הסיפורי הגדול הוא כאן גם מהלך מחשבתי גדול.”פרופ’ נסים קלדרון
“אני סבור ש’קו המלח’ הוא אירוע נדיר בתולדותיה של הספרות הישראלית בחמישים השנים האחרונות – על כל פנים (ולפחות זה), גדול ממידותיה הנוכחיות בעשרות מספרים. האפשרות שאירוע כזה יתקיים בפועל ממש במצבה הנוכחי של מה שמכונה ‘ספרותנו’ רחוקה מן הדעת – על גבול הבלתי אפשרי. מצד שני, כל תולדותינו כאן בספרות הן ציפייה נמשכת לאירוע מעין זה.” אמנון נבות
“בראת עולם גדול. בראת כמה עולמות. ואני כבר שבועיים עובר בין העולמות שלך וכמעט בכל עמוד מתגלים מראות חדשים, מראות וצלילים וריחות וטעמים וגם חוטים שמוליכים מעולם לעולם ומדף לדף. יש בספר הגדול הזה כמה פסגות נישאות שאינני מכיר רבות כמותן […] תודה לך על הפלא הזה.” עמוס עוז