מאת המשוררת ציפי שחרור
“האם יתכן שגם בזכות האוקסימורון של כותרת הרומן המונומנטאלי מלחמה ושלום זכה הרומן של טולסטוי לחיי נצח ? האם יתכן שגם בזכות האוקסימורון המוצנע יותר של הכותרת חיי מלחמה מאת ניצה בן דב, זכה הספר בפרס יצחק שדה לספרות צבאית?...” עירית אבישי – צביאלי.
בחרתי לפתוח את התרשמותי מהספר “חיי מלחמה” מאת ניצה בן דב דווקא בפתח דבריה של המבקרת עירית אבישי- צביאלי. אולי המשוררת שבי – חובבת מוטיבים לשוניים, היא זאת שצדה מיד את ההתייחסות בשימוש הלשוני הזה.
והנה הספר הזה, חיי מלחמה שאיננו ספר שירה, אלא ברזל מוצק ומלובן של מלחמה, מעורר בי רגשה של שירה, אני תוהה בתחושת המשוררת המתעוררת בי… וזה ללא ספק משום שהספר הזה לוקח אותנו עמוק אל הקשר שבין חיים למלחמה ומה שביניהם, מבעד לעשרה רומנים ישראלים.
ניצה בן דב משלבת בכתיבתה את מלאכת המחקר עם הספרות והשירה ומתייחסת למשמעויות מרתקות לשוניות ומנוגדות של השורש ל.ח.מ, ומדברת על המשותף ללחם ומלחמה, הנגזרות ממנו גם חלום, מחלה, חלמאות ועוד. ספר המדגיש את האחיזה בחיים.
בניתוח היצירות שהיא בחרה מודגשת המלחמה על החיים כשזאת מכלה אותם, אך יחודו של הספר, שלא בכדי זכה לפרס ע”ש יצחק שדה לספרות צבאית, ולביקורות ותשבחות, בכך שאינו מצטמצם רק ברומנים הנבחרים, אלא מעניק התייחסות זמן לז’אנר ספרותי הנכתב בעקבות ובעת מלחמות, במעין השתקפות פרטית וקולקטיבית.
אכן חיי מלחמה, מזכה את כותבתו בפרס שמעטות הנשים שזכו בו, פרס שעניינו ספרות צבאית, שהיה לפרס מגדרי, וניצה עתה עם ספרה זה, פורעת עוד פרצה בתקרת הזכוכית. להלן חלק מהרומנים שעניינם המלחמה, ההשלכות ומוראותיה שניצה עוסקת בהם בספרה בהרחבה מרתקת, מעוררת עניין והשתהות. הספר החורג מכולם הוא ספרו של עגנון, עד הנה:
פצעי בגרות, מאת חנוך ברטוב, בו מודגשת תחושת הנקמה והחרפה. לא מעכשיו לא מכאן, מאת יהודה עמיחי, הכותב ברומן זה על זיכרון המלחמה והטראומה בחיי הגיבור. התגנבות יחידים, מאת יהושע קנז, המטפל בעימות הנפשי של החייל מול אופייה של המסגרת הצבאית.
ואילו הרומנים שאינם עוסקים במלחמה, אלא במוראותיה:
מיכאל שלי מאת עמוס עוז
יסמין מאת אלי עמיר
אישה בורחת מבשורה מאת דוד גרוסמן.
בשלושת רומנים אלה מתייחסת ניצה בן דב להתרחשויות המשפחתיות, הזוגיות וההוריות אל מול מוראות המלחמה ותוצאותיה. הרומן הקצר מאת ש”י עגנון עד הנה פותח את הספר לדיון ברומנים שיבואו אחריו, כאמור הוא חריג, שכן בשונה מהאחרים המתייחסים למלחמות בישראל, עגנון כותב על מלחמת העולם הראשונה.
חיי מלחמה הוא ספר חשוב ומאיר עיניים ודעת, על המלחמה, הלוחם, הקורבן והמקריב וכל המשתמע ממנה על החיים ועל המוות.
טולסטוי קרא לספרו מלחמה ושלום וניצה בן דב במחקרה, מרחיבה אוקסימורון זה. ספר עיון שאפשר לקרא בו אף כרומן. ספר מבריק, מומלץ וכובש.
*פרופ ניצה בן דב
פרופסור לספרות עברית השוואתית באוניברסיטת חיפה.
מבין ספריה: אהבות לא ממומשות, והיא תהילתך, חיים בכתובים.
<p class=”select”>