מאת תמר קוהניג
נתחיל בגילוי נאות: הילדים שלי, 8 ו-10 ממש אבל ממש אוהבים את הספרים. אני שמעתי מהם כל מיני ציטוטים והתרשמויות מהספר, טרם קראתי, אם כי הוא ברשימה שלי. אני אוהבת לקרוא את הספרים שהילדים שלי ממליצים ואז אנחנו מדברים עליהם. אז, הילדים לגמרי היו מלאי ציפייה ואני באתי סקרנית.
אני אספר את ההתרשמויות של כל אחד מאיתנו.
אתחיל בבן ה- 8. הוא צחק המון בסרט, ממש אחז בבטנו ונקרע מצחוק, היה מצחיק לראותו כך. הוא היה מלא התלהבות וחיכינו בקולנוע עד שהכתוביות של מי שהשתתף בסרט הסתיימו, וכבר נכנסו לנקות את האולם. בהתרשמויות של אחרי הוא הסביר לי מה שייך לכל סיפור, מה שונה בין הסרט לסיפורים, ומבחינתו הסרט מקבל ציון 10 – חייבים לראות! מעולה!
בתי בת ה- 10, היתה יותר מאופקת. היו לה רגעים שהיא צחקה, רגעים שהיא חייכה, ורגעים שפחות. היא אהבה חלק מהשינויים מהספרים, ועל חלק מהשינויים היא אמרה שחבל, שבספר זה היה יותר מצחיק. היא המליצה לי לקרוא כדי להבין למה היא מתכוונת. היא ממליצה על הסרט כנחמד, חביב, סבבה כזה.
ואני, המבוגרת, כנראה כבר זקנה מדי בשביל כאלה…
אני אתחיל ממה אהבתי – אהבתי שבסרט, המציאות והקומיקס שהילדים עושים מתערבבים זה בזה, עולם הדמיון והמציאות והופכים להיות מוזנים ומעורבבים. גם ברמה העלילתית וגם ברמה הוויזואלית. אהבתי את המעברים בין הסיפור בחוברת קומיקס – המצוירים – לבין הסרט – המצויר. ואהבתי גם חלק מההגזמות, לפעמים בפרטים הקטנים, כמו השערות של הגיבורים, ולפעמים בהתנהגויות כמו לחכות לנצח בטלפון בשביל הסיכוי לזכות בסכום כסף, ועוד.
אבל, כן, האבל מגיע, בסך הכל החוויה היתה לי מאוד בינונית. העלילה היתה מאוד פשוטה, נדושה, וההגזמות שמאפיינות קומיקס היו חמודות או צפויות מדי בשביל להצליח להרים את הסרט ליותר מאשר בסדר.
אז אם אתם חובבי הז’אנר או ממש אוהבים את הספרים, לכו! כנראה הנאתכם מובטחת. היתר – אולי כדאי קודם לקרוא ואז לקבל החלטה…