בסתם יום של חול, באמצע שבוע אביבי, הוזמנו לסעוד צהריים עם הילדים במסעדת רג’ינה.
אהבנו מאד את החצר המרווחת ואת העיצוב של המבנה, המקנה תחושה אותנטית וכמו מחזיר אותך אחורה, אל ימיה הראשונים של תל אביב ועוד לפני כן. העובדה שהילדים יכולים לצאת מהחצר אל מתחם התחנה, לקפץ להנאתם על רציפי העץ של תחנת הרכבת, “ללכת לאיבוד” במרחב בלי שתהיה סכנה לשלומם, בעוד אנו מחסלים את כל מה שהם השאירו בצלחת מהווה פלוס חשוב, בבואך לאכול עם ילדים שמטבעם חסרי סבלנות.
התפריט המגוון, הציע אפשרויות סעודה רבות של אוכל יהודי, כמעט מכל פזורה או עדה אפשרית. אהבנו את השירות ואת היחס האישי שקיבלנו מציפי וניר, בעלי המקום, שבאמת אכפת להם מכל סועד. (ועל כך ניתן ללמוד גם מעיון בתגובות סועדים באתרי האוכל, שחלקן מהללות ואחרות מתלוננות, אך זוכות לתשובה הולמת מצד בעלי המסעדה).
לגבי האוכל, הו, כאן היה קצת יותר מסובך: היו בהחלט מנות שאהבנו, אך גם מנות שאהבנו פחות. העובדה שיש הרבה מנות בתפריט, ושהן מגיעות מכל קצוות תבל גרמה לנו לחשוב שייעוץ של סועד ותיק, כזה המכיר היטב את האוכל במקום, יכול בהחלט לעזור לנו, כי הרי לא ייתכן שבמטבח יכולים להכין כל דבר שיתחשק לנו להזמין מתוך התפריט.
לפני המנות העיקריות קיבלנו ארבע מנות פתיחה שלא היו ברמה אחידה. האיקרה הביתית הלבנה עם בצל סגול (33 ₪) היתה מעולה. היא הוגשה לנו בכמות נדיבה, כפי שמוגשת צלחת חומוס, ובצמוד הגיעה סלסלה ובה פרוסות לחם מסוגים שונים שעליהם העמסנו את האיקרה. תענוג קולינרי פשוט זה הצליח להמשיך ולפתות אותנו לאורך כל הסעודה.
עוד הגיע סלט סלק מוחמץ ובורגול, (26 ₪) שהיה עשוי נכון, גם הוא בכמות ראויה, אלא שזו מנה שילדים לא יגעו בה בדרך כלל ולא היה סיכוי שאני לבד אחסל אותה. בחציל הקלוי, שהגיע עם טחינה גולמית, סילן וגרגירי רימונים (32 ₪) הם דווקא נגעו, כי הם למדו לאהוב חצילים. אולם הפריעה להם המתיקות הרבה מדי של המנה. לי לא היתה בעיה עם המתיקות, אולם הייתי, ללא ספק, מעדיף טעם קלייה מודגש יותר.
כמו כן הגיע סלט ירוק, עם נתחי אבוקדו, כוסברה, עגבנייה ולימון, (43 ₪) שלא היה להיט, למרות שפע האבוקדו. אולי כי משהו נראה “מעוך” בירקות שחוברו להם יחדיו על הצלחת, (אולי בגלל שלא נחתך ממש בסמוך להגשתו?).
המנות העיקריות שבהן בחרנו היוו מדגם מייצג של האוכל המוגש ברג’ינה. זה התחיל עם הזמנה של רומי למוסקה יוונית, (קסטה חציל, במילוי בשר טחון אפוי ברוטב עגבניות (58 ₪), שהיתה יכולה להיות מופלאה, כי חומרי הגלם היו משובחים, לו רק תובלה כפי שצריך. הוספנו למנה פלפל ומלח, ועוד קצת פלפל, ועדיין נותרה תחושה שהמנה זקוקה לתיבול נוסף.
אני הזמנתי עופיון בתנור – מנת של פרגית, אפויה בתנור ללא עצמות וממולאה באורז, פירות יבשים וצנובר ברוטב צילי מתוק, סויה ושום (79 ש”ח) שהתבררה, ללא ספק, כמוצלחת מכולן. האורז היה נימוח, עשיר טעמים וניכר כי ספג לתוכו את טעמה של הפרגית שבתוכה רבץ בתנור. שוב ושוב העמסנו (כן, היו לי שותפים) על המזלג את האורז, נתח קטן של פרגית, גרפנו עוד שזיף שזוף ודחפנו הכל אל תוך הלוע, שקיבל את הבשורה הקולינרית בעונג רב.
צלחת השווארמה שהזמין אדר היתה גדושה בנתחי עוף. בצידם רוטב צהבהב וטעים, והנתחים נאכלו בהנאה מרובה. עוד הונחה צלוחית פרוסות תפו”א, שהיוו אכזבה קשה לסועד הצעיר. הוא ציפה לנתחי תפו”א, שיהיו מושחמים כראוי ויתפצחו בתוך הפה, אלא שהפרוסות היו גם הן חסרות תיבול, לבנבנות, מעין גרסה “אשכנזית, ולא מוצלחת של תוספת כל כך פשוטה וחשובה.
אולם “אכזרית” מכל היתה מנת המקלובה, (73 ₪), שהותירה את אשתי מאוכזבת, למרות מראה העשיר ומעורר התיאבון. היו על הצלחת הגדושה פרוסות חציל שכיסו על גבעת אורז צהוב, בתוספת תפוחי אדמה, כרובית ואפונה, ומעל אותתו לשלום נתחי עוף. נראה יאמי ומזמין, אולם שוב התברר כי מישהו שכח לתבל את האוכל. משהו במנה הזאת לא התחבר בכלל. גבעת האורז היתה מנותקת בטעמיה מפרוסות החציל שכיסו אותה, ונתחי העוף גם הם תבעו בתוקף את עצמאותם, לפחות מבחינת טעמם. תחושה של מנה שנראית טוב, אך מרכיביה אינם באמת מתחברים זה לזה.
השמש שקעה לאיטה במערב, רוח קלילה נשבה מהים, והאווירה המשיכה להיות נעימה. משפחה של תיירים נכנסה ובחרה שולחן לידינו. זוג צעיר לקח אתנחתא מצילומי חתן-כלה ונכנס לחצר. הכלה סירבה בתוקף לאשר לתייר האמריקאי שישב לידינו לצלם אותו כשהיא חוזרת ומדגישה בכעס רב ובאנגלית קלוקלת: “נות פיקצ’ר. נות פיקצ’ר!”
אם תדעו להגיע בימים ובשעות נכונות, צפויה לכם חוויה מיוחדת ברגינה. בימי שישי בצהרים, למשל, יש בחצר המסעדה קבלת שבת מקורית, שהיא סוג של מפגש עליז שבו נוטלים חלק זוגות ובודדים, אנשים שמחים שבאים לאכול ולרקוד. בימי שני יש “קרייזי מונדיי”, הזדמנות לטעום תפריט קצת שונה במחיר מיוחד. במקום מתקיימים אירועים, ואתם יכולים לקיים בו את האירוע הפרטי שלכם, ולנצל את החנייה הנוחה (מגרש חנייה עצום ליד מתחם התחנה), את הקרבה אל הים, את הביטחון שמקנה לכם ולילדכם המתחם הסגור שיש בו אבטחה ואת המרחב, שאינו מסתכם רק בחצר המרווחת, אלא נמשך גם במתחם כולו, הכולל אטרקציות רבות.
ולגבי האוכל? גם זה חשוב, וכאן יש בהחלט מקום לשיפורים…
מסעדת רג’ינה טלפון: 03-7367474 טלפון להזמנת אירועים: 058-6088822 מתחם התחנה (מבנה 10) נווה צדק, תל אביב מפת אתר
שעות פתיחה: ראשון עד חמישי: 11:00- אחרון הסועדים שישי 11:00 – כניסת השבת שבת יציאת השבת – 23:55