שעת ערב קרירה של יום שישי. הרחוב הראשי במטולה עטוף בתאורה דקורטיבית רכה, צהבהבה. שני הורים ושני ילדים יוצאים מתוך המכונית ופוסעים בכיוון האורות המבטיחים כל כך של בית שלום. מתוך החלונות המסעדה, הממוקמת בקומה התחתונה של הבניין העתיק, הדו קומתי, הניצב בלב גן עצים נאה ניתן לצפות בסועדים מכל הגילאים, המבלים איש סביב שולחנו. רטט התרגשות קל אוחז בהם. הנה, גם הם יצטרפו אל הסועדים ויהיו לחלק מהאווירה החגיגית הזו, השורה על הכל.
הקרירות, האורות, העצים והשיחים הנאים הממוקמים בין השולחנות בגינה ועושר הרהיטים והאורנמנטים הנשקף מתוך המסעדה הופך את הסעודה המתקרבת לחג קטן. אמנם, זהו סתם ערב שישי של חופשה קצרה, אבל האווירה החגיגית שנוסכת המסעדה משתלטת על הלב, והרטט גובר. גם הסקרנות גוברת, ועמה הרצון לדעת מהו בדיוק הבית העתיק הזה, מה הסיפור המסתתר מאחוריו, ומהם הסודות שקירות המסעדה ספחו אל קרבם במרוצת השנים. (על כך תבוא תשובה בסוף הכתבה).
ואכן, בכוחה של מסעדת בית שלום להפוך סעודת ערב משפחתית קטנה לאירוע חגיגי של ממש. והיא עושה זאת עוד לפני שזכיתם לטעימה אחת מתוך התפריט. זהו כוחו של עיצוב הפנים העשיר, זוהי כוחה של האסתטיקה השולטת בכל מה שנתקלות בו העיניים. זהו כוחו של המבנה העתיק, ההיסטורי, שבתוכו ממוקמת המסעדה וזהו גם סודה של המסעדה, וזאת – בנוסף לטעמו של המזון שהיא מגישה ולמחירים השפויים שהיא גובה מלקוחותיה.
עוד משהו קטן לטובת המקום, לפני שנועצים את השיניים בביס הראשון: המסעדה אינה טרנדית ואינה מתיימרת, אלא קלאסית. השף המנהל אותה, אסף אוטולנגי, מציג עבר של עשייה בבתי אוכל רבים, ומנהל מסעדה שאינה אסייתית ומערבית בעת ובעונה אחת, התפריט שלה אינו מונע מגחמות משתנות של שפים אקלקטיים והיא נהנית להישאר קלאסית ולהציע מנות שטעמן הוכח זה מכבר, והן מוכרות לאורחים.
כבר בעת העיון בתפריט קיבלנו, המבוגרים שחבורה, אפריטיפים שהצליחו לחדד את חוש התיאבון. אחר כך הגיע הלחם החם עם כמה צלוחיות מטבלים (14 ₪), וכבר אחריהן המנות שהילדים, הרעבים במיוחד, ביקשו.
החציל הבלאדי הוגש היישר מהטאבון עם טחינה גולמית, עשבי תיבול מהגינה, רכז רימון ושמן זית סורי ביתי, והוא בותר באכזריות על ידי ילדה אחת ואביה, שניהם חסידים גדולים של חצילים. זו, שהפגינה תיאבון בריא ביותר, זכתה לקבל את המנה שבה בחרה בזריזות מעוררת תשואות מיד לאחר מכן. מדובר במנת פסטת “חונקי כמרים” (המעוצבת כעניבות “חנק”). נתחי הפסטה הוגשו מוקפצים עם בצל שאלוט קצוץ, עגבניות מיובשות, זיתי קלמטה, בזיליקום טרי וגבינות. (54).
מנה ראויה נוספת היתה מנת האנטריקוט בדרגת צלייה שהביאה את טעמו לשיא, אולי בזכות היישון הביתי (ומשקלו כ-380 גרם, מה שמבטיח גם לבני המשפחה האחרים טעימה). הוא הוגש עם קונפי שום, בתוספת פירה, שהיה נימוח, וירקות צלויים שהיו… הממ… בסדר גמור. (135).
הבן, שמצא לו את הזמן האידאלי לבשר לנו כי הוא חש בבטנו(!) הזמין חזה עוף, שהגיע כשהוא מושרה בעשבי תיבול בניחוח פרובנס. (65). הוא קיבל אותו בתוספת צ’יפס בגרסה כפרית מוצלחת, ואיכשהו הצליח לסיים כמעט הכל מצלחתו. מה שמעיד על כך שאין כמו ארוחה טובה לרפא כל דווי.
אבל המנה המנצחת של הערב היתה, לדעת כולנו, מנת הסלמון הצרוב בטאבון. (95). זה הוגש בדרגת צלייה מדיום, עם רוטב קרם קוקוס וצילי מתוק על מצע של פירה קטיפתי. על אף מראהו הלבנבן, שעורר תחושה שהוא אינו צרוב דיו, היה טעמו מעולה. בתוך הפה התקבלה אצל כל הטועמים (כולנו) תחושה משולבת שכללה מרכיבי עישון קלים ושל “על האש”. לכן הגדלנו עשות, והגדרנו את הסלמון הזה כמשובח ביותר אותו טעמנו במסעדות בשנים האחרונות!
כיאה למקום קלאסי היה גם הקינוח המשפחתי קלאסי, ולנו הוא הוגש בסלון המסעדה, הנמצא במרכזה, בנפרד משולחנות הסועדים. שם, בין ספה עתיקה לכורסת הסבה נוחה, קיבלנו את סופלה השוקולד שהוגש חם, על מצע של ברס אגוזים, ביחד עם גלידת וניל. (32).
ומשהו על בית שלום…
ביתה של המסעדה הוא בית מגורים שבו שכנה משפחת פיין עוד מסוף המאה ה – 19 והיתה מראשוני המתיישבים במטולה. חיים, דור שלישי במטולה הוא הרוח היצירתית בבניה והשימור. הוא תכנן ושיפץ לפרטים את הבית המקורי שהיה כאן לפני למעלה ממאה שנים. מרים היא האחראית על עיצוב הפנים. היא זו שתכננה, שלבה פרטי ריהוט ייחודיים ויצרה את תמונות גלריית האומנות המוצגות במקום.
ההיסטוריה של משפחת פיין, שזהו ביתה יותר ממאה שנה, מפורטת באתר הבית של המסעדה, שהיא רק חלק ממלון הבוטיק “בית שלום”. (על המלון נשמח לדווח בהזדמנות אחרת…).
עוד נוסיף את ארוחות הבוקר המושקעות המוגשות במקום, ושאורחי המלון נהנים מהן, כמובן, כחלק מהאירוח במקום.
**
* בסתיו, אחרי האוכל – מטיילים בשלכת, במטולה
ואם אתם במסעדה, מדוע לא תשלבו גם סיור שלכת ציורי היוצא מהמסעדה?!
הסיור יוצא אל “אבל בית מעכה” (עיר עתיקה הנזכרת במקרא ), מסיירים בין השלכת של מטעי עצי המישמש, עצי האפרסק ועצי הנקטרינות לסוגיה. משם ממשיכים לכיוון מצפה שכונת הר צפייה (במטולה). מסיירים במושבה, נוסעים לאורך הגבול, בכיוון דרום, למצפה שי, שם צופים על כל עמק החולה, הכפר ראג’ר והסביבה. משם ממשיכים לכיוון מזרח, למצפה רותם, רואים את “אבל בית מעכה” מלמעלה. כל זה קורה בשבת, 12 בדצמבר בשעה 12:00.
עצי הפרי מתכסים בשלל צבעים חמים בגווני כתום, אדום, צהוב וחום. חיימק’ה הוד- חקלאי ותיק ממטולה עורך סיורים מודרכים למשפחות אל מטעי הפרי הנשירים- תפוחים, שזיפים, נקטרינות, תצפית לנוף המטעים וסיפור המושבה מטולה.
ארוחת הבוקר העשירה בבית שלום כוללת מגוון סוגי גבינות טריות רכות וקשות, זיתים שחורים וירוקים ממטעי המשפחה, לחם טרי, פלטת דגים כבושים תוצרת בית, ביצים לפי בחירה, סלטים טריים, מוזלי עם פירות העונה, קנקן מיץ ושתייה חמה. בנוסף מוגשות גם ריבות ביתיות, בטעמים משתנים לפי העונה.
במסעדה מגישים מגוון מנות מיוחדות לצד מטעמים מקוריים שמורים ואותנטיים ממתכוני המשפחה בני מעל ל-100 שנה של סבתו של חיימק’ה הוד. הריבות והמרקחות נעשות מפירות העצים של המשפחה וגם מעץ תאנה עתיק בן למעלה מ- 100 שנה. גם הדגים הכבושים, עוגת התפוחים, הזיתים הכבושים, ואפילו הליקרים הם “ירושה” ממתכוני סבתא יוכבד לבית הוד העוברים מדור לדור.
במסעדה מגישים ארוחות בוקר צהריים וערב. תפריט הסתיו בעל מגוון מנות מיוחדות סתוויות של מרקים מהבילים, בשרים, דגים טריים ומעושנים ועוד.
ארוחת הבוקר תוגש בשעה 11:00 והסיור יצא בשעה 12:00 מהמסעדה.
מחיר- ארוחת בוקר+ סיור- 85 ₪ לאדם.
לאורחי המלון – הסיורים וארוחות הבוקר – ללא תשלום
משך הסיור כשעה וחצי. יש לתאם מראש. (תלוי במזג האוויר).
לפרטים והרשמה- בית שלום במטולה – 072-3948205, www.beitshalom.co.il
מסעדת בית שלום: הראשונים 28 , מטולה.טלפון: 072-3948205נייד: 053-7707845דוא”ל: : miriam@beitshalom.co.il