מבט על השמורה מהבריכה האמצעית מתי הייתם בפעם האחרונה בסחנה? אנחנו תפסנו יום של אמצע השבוע. לילדים היה חופש, אבל ההורים היו צריכים ללכת לעבודה. יש ימים כאלה בארצנו. אז החלטנו שגם להורים מגיע יום חופש, ונסענו לסחנה. מדוע לסחנה? כי כל עוד חמים בחוץ – אין בארץ מקום המשלב טבע, שחיה בטוחה ושירותים ברמה כמו גן לאומי גן השלושה, שזהו שמה המלא. המקום הזה הוא כל כך מוכר ומובן מאליו, עד שרבים שוכחים להציע אותו לעצמם כאופציה ראשונה במעלה ליום כיף משפחתי. ואמנם, הדרך עד למרגלות הגלבוע אורכת פחות משעה, ועם חנייה של קפוצ’ינו טוב וסנדוויץ לא פחות מוצלח בסגפרדו שליד צומת מגידו – עוד חצי שעה. יש שפע של מקום לחנות מסביב לבריכות הטבעיות היפות ביותר בארץ. חלק ניכר – בצל, וזה יתרון, כי חם בעמק בית שאן. 24 מעלות עם שמיים תכולים ברעננה, זה 28 מעלות בעפולה, כך אמר החזאי. זוהי בדיוק גם טמפרטורת המים בסחנה לאורך כל השנה. מדובר, כמובן, במים מתוקים הנובעים ממעיינות הנמצאים בקצה המערבי של הבריכה הראשית, מתחת לסלע. היתה שעת צהרים מוקדמת, ומזג האוויר היה אידיאלי, עם רוח יבשה שנשאה בכנפיה ריח חציר משדות הקמה הנקצרים בסביבה. לא היה קשה לספור את המתרחצים בשמורה. פחות מ- 50, כולל ילדים, כולל מקומיים (נוער בית שאני, שתי משפחות מנצרת), כולל קבוצה קטנה של תיירים. אז פקחנו היטב את העיניים ובלענו את הנוף: הר שצומח מאחורי העצים, מדשאות משתפלות הנגמרות במים כחולים עמומים, שבילים החוצים את השמורה לכל הכיוונים והרבה הרבה מים. ועל זה נדבר עכשיו. בפעם הקודמת שלנו בסחנה, היתה הבריכה הראשית, הטבעית והגדולה, היה מפל מים, ואחר כך היה זרזיף של נחל עמל מלא גושי סלעים ואבנים. הפעם חיכתה לנו הפתעה: שטח הרחצה השליש את עצמו. מפל המים שבקצה הבריכה הגדולה הראשונה טבל בעצמו בתוך בריכה ענקית, שנייה, שהיתה לפחות בגודלה של הבריכה הראשית. סביב הבריכה – מדשאות, נוי ועוד סוכה של מציל. וזה לא הכל, כי אחרי הבריכה הזאת היתה עוד בריכה אחת! שלישית! ואחריה היו מפלוני מים, תעלות, בריכות שכשוך ורק אחרי כל זה, במרחק מאות מטרים, החל לזרום הנחל עצמו, עם גדות ההרדופים שלו. וגם שם ניתן היה לשחות!  הנחנו את חפצינו על הדשא, בצילו של עץ ענק וקפצנו למים. אלה קבלו אותנו, קרירים אך בשום אופן לא קרים מדי. ילדיי שמחו לשמוע שכאן אין כרישים למרות עומקם המאיים של המים. עם זאת, בכל פעם שנעמדתי על אחד הסלעים שבמים חשתי את נגיעות הדגים מדגדגות את עורי. שחינו עת רבה, ואחר כך הלכנו אל הבריכה השנייה, במפלס נמוך יותר, וגם בה בילינו לא מעט. ניסינו גם את הבריכה השלישית, אבל הילדים ראו את אזור השרידים הארכיאולוגיים, תעלה, מדרגות ומבנים שהמים מכסים אותם חלקית, והעדיפו ללכת לשם, כמו עוד ילדים ומבוגרים. לא רצינו ללכת הביתה, כל כך כיף היה, והצטערנו שהמקום אינו פתוח אחרי השעה חמש, לכן עלינו אל המסעדה הצמודה – “מוזה” שהיא מסעדה חלבית מוצלחת, הצופה אל נוף הפארק וסיימנו שם את החוויה עם כרסים מלאות ועייפות שסוף סוף בצבצה לה. הסחנה הוא אוצר טבעי מדהים שאין רבים כמוהו בעולם. בכל פעם מחדש אני מגיע למסקנה כי השילוב של המים בטמפרטורה נוחה, העמק הנהנה מאקלים חמים, הצומח, ההרים ואפילו הקרבה אל המרכז, ביחד עם התחזוקה של רשות הגנים הלאומיים – מצדיקים ביקורים חוזרים ונשנים לאורך כל השנה. מצחיק שמחיר הכניסה הרשמי – 38 ₪ למבוגר ו- 23 לילד, הוא זול הרבה יותר מרוב בריכות השחיה בערים, שלא לדבר על בתי המלון. ואגב, בכמה בריכות שחיה בהם ביליתם מותר לכם לעשות “על האש”?! מחירי הכניסה לגן השלושה (הסחנה) לשנת 2017:
שערי הגן נפתחים מידי בוקר בשעה 8:00
* הכניסה לגן תתאפשר עד שעה אחת לפני הסגירה * הרחצה מותרת עד חצי שעה לפני שעת הסגירה * מוזיאון ‘עקבות בעמק’ פתוח לקהל הרחב בימים א’ – ה’ בשעות 10:00 עד 14:00.
|
לכל הכתבות בנושא >> |