מסעדת אג’אויד בחוות אל-בואדי – אוכל ערבי מקורי בשרון, ואכזבה גדולה של 20 סועדים *

 

במקרה שמענו על חוות אל בואדי בישוב זמר. פתוחה כל השבוע. בשבת בצהרים החלטנו לנסוע. מדדנו. זה לקח לנו 18 דקות להגיע למקום מצומת בית ליד. חולפים על בת חפר, וממש אחרי קיבוץ בחן פונים ימינה ונכנסים לישוב ערבי כפרי. ימינה, שמאלה, גבעה קטנה וירוקה שברומה מתנוסס מבנה מודרני שרובו חלונות, גדול ונישא. זוהי מסעדת אג’אויד, מסביב חצר גדולה, מגרש חנייה שחלקו הגדול מקורה, אורוות סוסים ומנאז’, בית קפה נפרד בקצה החצר, ו… לא להאמין. כל עמק חפר פרוש על כף היד, ומרחוק עושים שלום הארובות של חדרה ו”גורדי השחקים” של נתניה.

ת’אמת? לפני שנסענו, היה רגע קל של התלבטות. הרגע המוכר הזה, בכל פעם שמחליטים לאכול, שלא לדבר על לישון, בישוב ערבי. פצעים נהפכים לצלקות. צלקות מגלידות, אבל לעולם אינן נשכחות. אנחנו יהודים, הם ערבים, כולנו ישראלים אבל, תודו בעצמכם – מתי לאחרונה נסעתם אל תוך ישוב ערבי בפעם הראשונה וחיפשתם מסעדה?!

הופתענו, שלא לומר – התרגשנו. התרגשות טובה כזאת. המקום היה הומה, אם כי לא צפוף. הרגע שבו הגענו היה מאד משמעותי. חבורה של סועדים, ילדים ומבוגרים, התכנסה מאחורי גדר, כדי לצפות כיצד נפתח בור עגול ומתוכו נשלף בעזרת מנוף טס גדול שהוא מלא וגדוש בחבילות מהבילות עטופות נייר כסף.

הצטרפנו. לנגד עינינו התקיים הטקס, החוזר על עצמו בכל יום, ומהווה את שיאה של הכנת הבשר המיוחדת לחוות אל בואדי. זהו ה”זרב” – בישול איטי של מנות בקר ועוף בתוך האדמה ובחום הנובע משריפת פחם ועצים בתוך הבורות. עתה נשלף הבשר, והועבר אל המטבח. בעוד כמה דקות כבר יחולק לסועדים, בהתאם להזמנותיהם.

מבט חטוף בסועדים חושף תמהיל שעושה טוב בלב: משפחות של יהודים, בצד משפחות של ערבים, ויש גם שולחנות מעורבים. מנהל המסעדה, עיאב בדרן (עורך דין) ובעל החווה – תמים, שהוא יזם הייטק ובעליה של חברת גז גדולה, מרבים להסתובב בין הסועדים. הם אדיבים וידידותיים, מתעניינים ואכפתיים ומשרים תחושה שהביקור במקום איננו רק ארוחה, אלא גם אירוע חברתי.

תפסנו לנו שולחן לארבעה באחת הפינות. ת’אמת? רגלי השולחן מגושמות והתאמצנו למצוא מקום לרגליים, ובכך, בעצם, מסתכמות טענותינו. אולם המסעדה גדול ושקוף, כמעין חממה. יש קומה שנייה ובה שירותים, מרפסת הצופה על הסועדים וגם חדר לסועדים שרוצים פרטיות. ישנם שולחנות נוספים גם בחצר, ובמבואה. לכאן נגיע בסופה של הארוחה, כשנטעם מהכנאפה המעולה, שצורתה כעוגה חומה ועגולה, והיא מוגשת עם בקבוק מים וכוסות.

עיון בתפריט מלמד שמחירי הסלטים השונים, שרובם שילובים של עשבי בר, עלים ירוקים, סלקים וירקות עונתיים, הוגנים לגמרי: 15 ₪ למנה קטנה ו- 25 ₪ למנה גדולה.. בנוסף מקבלים לשולחן צלחת מטבלים בשמן זית ופיתות שטוחות מהטאבון. זהירות – כדאי להתאפק ולשמור מקום.

אהבנו במיוחד את סלט הג’רג’יר עם אבוקאדו, שנוספו לו סומאק ובצל סגול. שרתה בו, כמו גם בסלט העלים בתפוח עץ וסומאק, חמיצות וטעם רענן, עד שבין ביס לביס היה קל להאמין שאנו בעצמנו קטפנו את העלים בחיק הטבע. גם פתוש הפטה היה מוצלח. זוהי מנה יפה, הר של עגבנייה, מלפפון, סומאק וזעתר, ובתוכם קבורות חתיכות פיתה מטוגנת, כמו אוצר שצריך למצוא.

בשלב זה גילינו סימן מצוקה אצל הילדים. אופס, איך שכחנו שהם, עם כל הרצון הטוב, לא נמשכים לעלי בר ומעדיפים משהו שיש לו טעם יותר… נאמר… של חומוס. אז קיבלנו צלחת חומוס שהיתה קטלנית, כי החומוס היה כה טעים, עד שבלי לחוש בכך, מצאנו כלנו את עצמנו מנגבים במרץ אוכל שהתפתינו לאכול ברגע של חולשה.

שיאה של הארוחה מגיע עם הגשתן של מנות הבשר והעוף שבושלו באדמה. יש מנות זוגיות, יש מנות משפחתיות לארבעה סועדים ויש ליותר. מנת הבשר נקראת “זרב” ומנת העוף נקראת “מחמר בזרב” והיא מוגשת על לאפה בתוספת של בצל שתובל בהרבה סומק ושמן זית. המחירים: צוואר טלה ממולא פריקה לשני סועדים ב- 270 ₪, מנסאף אורז מבשר כבש ב- 118 ויש גם אסאדו עגל, מחמר בזרב, חצי עוף בזרב, ומבחר של סינייה (75 ₪), פילה עגל 300 גרם (105 ₪) וצלעות טלה בטבון. (109 ₪).

אנחנו ביקשנו את מנת השף של המקום: “זרב” לארבעה, ועל השולחן נחת לו נתח נאה של כתף כבש, שישב במרכז מגש אובלי, והיה מוקף בכל טוב: אורז, תפוחי אדמה, בטטות וירקות שורש. התיבול היה בולט אך לא השתלט מדי על הטעמים. סומק, בצל מטוגן, נתזי שקדים קלויים שנבזקו בשפע על התבשיל. הסתערנו. הבשר נימוח, מתקלף מאליו מהעצם הענקית, הטעמים שלו מחלחלים אל האורז, מלטפים את הבטטות והגזר, ונפתחים אל יובשם של נתזי השקדים המשלימים את ההרמוניה בפה.

רבע שעה מאוחר יותר הרמנו דגל לבן. “נכנעים”. אי אפשר בשום אופן להכניס לבטן אפילו גרם אחד של מזון. היה מעולה. את רוב המנה הותרנו על המגש, ולמזלנו היה פשוט ביותר לקבל אותו הביתה, ארוז כהלכה. גם במהלך השבוע שלאחר מכן נהניתי, אישית, מכל רגע שבו חיממתי לעצמי עוד ועוד, בתנור, מאותה מנה מופלאה.

את הקינוח המעולה אכלנו, כאמור, בלובי הצמוד. בדרך מהשולחן במסעדה אל השולחן בלובי הצצנו בצלחות של כמה מהסועדים, והצטערנו לגלות שיש ילדים ואף מבוגרים, שמגיעים עד לכאן ומזמינים… רביולי, אף כי גם זה נראה טעים.

ואמנם, תפריט המסעדה מציע גם מגוון מאכלים איטלקיים (בסביבות 50 ₪ למנה), גם מנות דגים (בין 90 – 100 ₪), וגם מנות ילדים. אולם אנחנו בזים בליבנו למי שמגיע עד לכאן בשביל אוכל איטלקי…

אל המקום שווה להגיע גם בבוקר, כי ארוחות הבוקר במסעדה מיוחדות במינן, נינוחות ומציעות מגוון בריא וטעים. חוויה שונה היא הישיבה בשעת שקיעה מול הנוף הנפרש עד הים התיכון, ואת זה ניתן לעשות במסעדה, או בבית הקפה שפתוח בסופי שבוע. יש גלידה בייצור עצמי, קונדיטוריה ומאפיה.

בחווה מועברים שיעורי רכיבה על סוסים לכל הגילאים (כל שיעור 30 דקות) ורכיבה טיפולית לילדים בגילאי 3-18.
חוות אלבואדי ומסעדת אג’אויד בישוב זמר: טלפון: 09-8349343

איך תגיעו לשם?

אל כתבת התרשמות על 7 המסעדות המדליקות בשרון שתשמחו להתארח בהן