צילום: מוריס ב.
הדרך הבודהיסטית ממליצה להיות “יחידת שקט עצמאית”, מתוך הנחה שכל הדברים החשובים שאנו עושים, יהיו מוצלחים יותר אם נעשה אותם רגועים. ייתכן ויש גם גישות אחרות לנושא זה, ויהיו מי שיגידו שזו חוצפה להיות רגועים או מאושרים כל עוד יש כל כך הרבה סבל מסביב, אבל הבודהיזם הוא תורה פשוטה וחפה מכל סוג של קדושה. התורה הבודהיסטית, בניגוד לדרכים אחרות, אינה מבקשת שנקריב את השקט שלנו בגלל הרעש של אחרים.
“גם מתוך בריכה בוצית יכול לעלות פרח לוטוס נקי” אמר הבודהא לאלה שהקריבו את עצמם כדי שאחרים יהיו מאושרים, ההורים שלהם לדוגמא, ואל תשכחו שלא כל ההורים מאושרים. יש כאלה שהגיהינום שלהם הוא כבר מזמן לא מצב זמני.
למי שמרגיש שהוא צף בשלולית עכורה, ויודע שלא גדל עם שורשים רגועים, באופן טבעי קיים החשש שאם הוא יצמיח למעלה פרח גדול וגבוה, הוא ודאי ייפול מהר מאוד על הפנים. במקרים כאלה, מי שיש לו חוסר בשורשים, צריך לבנות בתוך עצמו עוגן פנימי.
“העוגן הפנימי” הוא תחושה חזקה שאנחנו סומכים על עצמנו שנצליח, ומשמעותו שעמוק בתוכנו, אנחנו יודעים שבכל מקום אליו נגיע, נעשה בסופו של דבר את הדבר הנכון.
תארו לכם שקיבלתם משימה להציל את העולם מאיש רשע שגר על אונייה בים ומאיים להשמיד את כל העולם בנשק גרעיני. ייתכן והייתם מודאגים לא מעט מהמשימה, נלחצים, חוששים ואולי אף מטילים ספק ביכולתכם להציל את העולם. רק אתם יודעים מה הייתם מרגישים במצב כזה והאם “העוגן הפנימי” שלכם אחוז בסלע של אופטימיות תת-קרקעית, או רק מונח על חולות נודדים.
להיות ג’יימס בונד רוחני זה לצאת להרפתקה של הצלת העולם עם חיוך ומתוך בטחון גמור שהעבודה בסופו של דבר תבוצע. יתכן שנקבל כמה מכות בדרך, ואולי גם יהיה מפחיד לעיתים, אבל אין דבר העומד בפני הרצון ובהחלט אפשר גם ליהנות מהמסע. זו היא המשימה שלנו: להציל את העולם היחיד שיש לנו מהחמדן הפנימי שהוא גם פחדן, גם ביקורתי וגם רוצה לשלוט על הסביבה.
אבל בדרך אל השקט אין סוד מיוחד ואין תרופת פלאים. הדרך היא אישית, וההולכים בה, כאשר יגיעו למרות הכל, יהיה זה רק בזכות העוגן הפנימי שלהם, שנתן להם את הביטחון לסמוך על עצמם.
אצל הלוחם הרוחני, החוסן הפנימי נמצא תמיד. אופטימיות בסיסית שלא נעלמת מול חרבו החדה של האויב ושריונו המוזהב. יש פתגם זן שאומר: “בעיצומו של הקרב, אף לא שערה אחת זזה ממקומה”, או במילים אחרות “עוגן פנימי” שמאפשר את השקט גם בלב הסערה.
לפי תורת הזן, כך בונים “עוגן פנימי”: יש לשבת זקוף במדיטציה פעמיים ביום, אפילו לעשר דקות. לא להזיז את כפות הידיים גם אם הגוף מגרד, ולהיות ערים במימד זמן לא מוכר שהוא הרווח שבין המחשבות.
אחרי כמאה פעמים ניתן יהיה להבחין בתחילתה של תשתית לעוגן. כל דייג יודע שכשיש בחוץ סערה, בטחון הספינות שבמפרץ תלוי בחוזקו של העוגן.
* ניסים אמון הוא זן מסטר