מאת: צוות התרשמות
הגענו ל”בית של רמה” שבמושב נטף בשעת צהרים מוקדמת כשאנו מוכנים, ועם הרבה ציפיות. אין הרבה דרכים בישראל שמסתיימות ללא המשך במקום שאליו אתה רוצה להגיע. נ
טף הוא אחד מאלה. מושב שנמצא בסך הכל 30 ק”מ מגוש דן ובכל זאת הוא “סוף עולם”. תקוע בשיפולי הרי יהודה, בין ירושלים לתל אביב, ליד הקו הירוק של פעם ובמרחק נגיעה. אלא שזמן הנסיעה אליו מגוש דן אורך כמו זמן הנסיעה לירושלים.
גבוה על הרכס, מיד בכניסה למושב, נמצאת המסעדה שנהפכה כבר לאגדה במחוזותינו. למרות זאת הופתענו כשראינו את מגרש החנייה העמוס במכוניות בכניסה למסעדה. כל כך הרבה אנשים בחרו להגיע לכאן בצהרי יום שישי חורפי זה, שבו גם אנו בחרנו להגיע?! ואולי הם נשארו לשבת בגלל שהגיעו ל”בראנץ”, והיה להם נחמד מדי לעזוב?
חצינו את מגרש החנייה העמוס ביותר מקורטוב של דאגה, חלפנו דרך משתלה מפוארת והגענו אל המסעדה, שחלק גדול ממנה היא המרפסת בנוית העץ, המכוסה בקירות ניילון שקופים המאפשרים לצפות בנוף ההררי הנשקף מצפון.
משפחות, זוגות, ערב-רב של ישראלים היכולים להרשות לעצמם את התענוג, שאיננו זול כלל ועיקר, נשאו לעברנו מבט קצר אך מיד המשיכו בנשנושים ובפטפוטיהם. אנו עמדנו רגע מול השולחנות הרחבים, התקועים בתוך חצץ דק, נעצרנו מול הטאבון שתחתיו בוערת אש ומשטח העבודה שלידו עמד אחד השפים, עד שדמותה המוכרת של בעלת המקום, שהפכה אותו ליותר מפורסם משמו של המושב שבתוכו הוא שוכן – רמה בן צבי – נגלתה לעינינו, מבין השולחנות.
כמי שקרא ביקורות רבות המהללות ומשבחות את המקום ואת בעלת המקום, ניסיתי לקלוט את הסוד בפניה של רמה. בהירת שיער, נאה ואצילית, עקשנית ופרפקציוניסטית אולם גינוניה שקטים כמים הנוקבים את הסלע. ממש כמוה – גם המלצרים ידידותיים וזריזים, אפילו כשהמקום מלא, ונראה כי המקום תמיד מלא. אחרי המתנה של חמש דקות נמצא לנו מקום במרכז המסעדה, והרגשתנו השתפרה פלאים.
הצצה בתפריט “הערב” הדליקה את התיאבון בזכות המגוון הייחודי. במנות הראשונות, למשל תפסו את עינינו כבדי העוף בחמאה ובחומץ בלסמי (49 ₪), אבל גם שקדי טלה וחציל עטוף בקדאיף (56). המאפים שהגיעו מן הטאבון היו גם הם מזילי ריר, למשל: פיצות מיוחדות ומאפה גבינת עיזים ותאנים (44).
התחלנו עם פיצה על מגש עץ, שטעמה היה בניגוד מוחלט לגודלה הקטן יחסית, ומיד עשה לנו חשק לעוד. אז הלכנו על מרק ארטישוק ירושלמי, אחד המרקים הטעימים ביותר שחיכנו מכיר. המרק היה מעולה, אך לא מספיק חם. לבקשתנו המלצר לקח את המרק והשיב אותו מחומם כיאות מקץ דקותיים.
המשכנו עם מאפה העיזים שבו גם שקדים ואגסים, שהיה נימוח בפה והצליח להפתיע את החיך כמעט כמו הטורטליני עם זנב שור בטעם כבד שבא בצמוד, והפליא עשות בטעמי אדמה וריח “שרוף” של מדורה. טעמים בסיסיים שכאלה, הפועלים על חוש הריח והטעם, מעלים בי תמיד גם זיכרונות טמירים מאי-פעם, ואני נגסתי ונזכרתי במדורת ל”ג בעומר מתחת לעץ איקליפטוס בגן של תמר, מילדותי הרחוקה. חשוב לציין כי גם שתי המנות האלה הוגשו על משטחי עץ והיו קטנות, יחסית, בגודלן.
מנת “טעימות בָּקָר” עם מֵח עצם ומאפה פטריות (165 ₪), הגיעה לשולחן ביחד עם סלט עלי חסה רענן. המנה עצמה היתה מעולה. גם מנת “טעימות טלה”, (148) נראתה מבטיחה, אלא שלמרות בקשתנו לקבל את הבשר ב”מדיום-רייר”, היה הבשר קצת יותר מדי “רייר”. אף שאיננו מחובבי הסטיקים העשויים מדי… פה כבר לא ביקשנו “תיקון” אלא אכלנו את הבשר הכמעט-נא ואפילו הצלחנו לסיים אותו וללקק את השפתיים.
את ה”מטבח של רמה” הקימה רמה בן צבי לפני חמש-עשרה שנים כמעט כאנקדוטה: מסעדה ביתית אי שם בהרי ירושלים, שפתוחה לקהל רק בסופי השבוע… ההצלחה היתה גדולה, והחל מחורף 2008, פועלת המסעדה גם במתכונת חורפית מיוחדת.
על המטבח מנצח השף תומר ניב, בוגר מסעדת ה fat duck בלונדון. בדיאלוג עם רמה, יוצר תומר מנות מקוריות הנותנות במה למיטב חומרי הגלם המקומיים, וכך ניתן למצוא בתפריט מנות כאוסובוקו טלה באוזו והדרים עם פירה תפוחי אדמה מדורה וחציל בלאדי עטוף בקדאיף ממולא בפטה ובצל מקורמל עם רוטב קישק. עשבי התבלין וחלק מהירקות הם מגידול עצמי בגן הפרוש לרגלי האורחים. כל מרכיבי הארוחה, מלחם השאור הנאפה בטאבון שבמרכז המסעדה, ועד לקינוחים המופלאים – נעשים במקום.
אם אתם שוקלים לעשות את הדרך עד לנטף שבהרי יהודה, אתם מוזמנים לשלב ארוחה במסעדה של רמה ביחד עם בילוי תרבותי ייחודי. למשל – קונצרט אינטימי בביתה של פסנתרנית בינלאומית הגרה בשכנות למסעדה. ויש גם ערבי הקראה של סופרים ישראלים וגם ארוחות מיוחדות במינן בלילות ירח המשולבות בטעימות של יין. בקיצור, שווה להיכנס לאתר ולבדוק, או להרים טלפון.
ימי חמישי: לארוחות ערב
ימי שישי: לארוחות בראנץ’ ולארוחות ערב
בשבתות לסירוגין: מצהריים ועד שקיעה
מושב נטף, ד.נ. הרי יהודה 90804
טלפון: 02-5700954