על דחפורים, גנבים, ילדוּת, בגרות וזִקנה בספר ילדים מאויר חדש
אני זוכר איך, כשהתחילו עבודות הסלילה של נתיבי איילון, לקחתי את בני הפעוט יואב, (שהיום הוא בן 35 שנה), כמעט מדי יום ביומו, אל אתר הכינוס של כלי העבודה. הייתי מעלה אותו על הדחפורים והוא היה משוחח אתם, מרעיש במגוון קולות, נוהג ונהנה עד לב השמיים…
לכן, אני בטוח שלקוראים הצעירים של “דינו הדחפור של סבא מנחם” בכלל לא מוזר לגלות שדחפור מסוגל לאהוב את בעליו. עובדה, הם עצמם אוהבים בובות, מכוניות, טרקטורים ודחפור צעצוע השייכים להם, ובטוחים שאלה מחזירים להם אהבה.
במובן הזה מתפרצת כרמי לדלת פתוחה. היא גם בחרה בכלי עבודה החביב מאד על ילדים וגם העניקה לו אופי טוב, חרוץ ונוח, ממש כמו של בעליו. אלא שהאנשתו של דינו הדחפור אינה מטרתו העיקרית של הסיפור. יותר מכך, רוצה הסופרת (שהיא גם משוררת מוכשרת) להציג בפני הקורא הצעיר את מסלול חייו שלו, כבן אדם. כמו הדחפור, גם אתם, ילדים, היום צעירים וחזקים, מחר תהיו בוגרים נמרצים, אך יום אחד תהיו זקנים חסרי תועלת, ובוודאי לא תרצו שישכחו מכם כשם שאתם, לעיתים, שוכחים מסבא וסבתא…
“דינו הדחפור” מגולל בפני הקורא הצעיר את סיפור חייו של הדחפור ושל בעליו. מעטים יודעים שלסופרת יש קשר עז אל דחפורים, בזכות בעלה, ז”ל, וזוהי דרך שהיא בחרה להנציח את זכרו. דפדוף בספר מגולל בפני הקוראים את הרפתקת חייו של הדחפור. הוא מדבר על ערכים כמו נאמנות, חריצות וגבורה בפני גנבים. על עקשנות ועל הזכות להזדקן בכבוד.
אגב, הפתרון שאותו מוצאת הסופרת לדינו, הגרוטאה החלודה והבלה מזוקן בערוב ימיו, הוא פתרון נפלא ומקורי. ההורים המקריאים את הסיפור לילדיהם מוזמנים לשאול אותם, לפני שמגיעים לפרק האחרון, מה לדעתם ראוי לעשות בכלי עבודה ישנים אך אהובים, שכבר אינם כשירים לעבודתם…
כתבה: כרמי כץ-בק. יצא לאור בספריית פועלים. לאיורים הנאים אחראי דני קרמן. מתאים לילדים מגיל 4 ומעלה.