מסעדת גומבה – לאכול איטלקי כמו בשוק של רומא

** שימו לב לביקורות שליליות על הסניף הבאר-שבעי של רשת “גומבה”, בתגובות בסוף הכתבה. **

בערב הצלחנו, תודות ל”וייז”, למצוא את “גומבה” מסתתרת ברחוב קטן באזור התעשייה המערבי של פתח תקווה, מרחק הליכה מז’בוטינסקי ההומה. מבחוץ חששנו לרגע שהמקום נטוש, או סגור, שכן, מבחוץ הוא לא היה מואר כהלכה. אבל אחרי שנכנסנו פנימה גילינו את עצמנו עומדים בתוך אולם גדול, מעין חדר אוכל הומה, שוקק חיים, מוקף מכל עבריו בדלפקי אוכל, מדפי מוצרים, עמדות קופה ובקיצור – חגיגה איטלקית! מיד הבנו את הקונספט: במרכז יושבים הסועדים. סביב נמצאים אלה המשרתים אותם. אז מיהרנו לגשת לקופה ולהזמין מהתפריט הענק התלוי על הקיר את המזון בו חשקנו.

לקחנו את ה”באזר” האמור להודיע לנו כשהמנות מוכנות, והתיישבנו ליד אחד השולחנות. על השולחן בתוך כלי נירוסטה חיכה לנו הסכום. לידו מפיות ובצד תבלינים כגון אורגנו, פרמז’ן, פלפל וכו… האווירה היתה מדליקה. היו באולם כמה עשרות סועדים, ולא היה צפוף. בצידו האחד של האולם נמצא המטבח, הפתוח ברובו לעינו של הסועד. עמדו שם טיפוסים שחומים בסינרים צחורים ועמלו על נפנוף בצקי פיצות באוויר, הכנסה והוצאה של בצקים אל הטאבון השחור הענק וכמובן, הנחת המזונות המוכנים על גבי מגשים.

על הקירות – אינסוף מדפים ועליהם מוצרי מזון מאיטליה. קופסאות שימורים ענקיות, בקבוקי ענק שקופים ובתוכם פאסטה, עוד ועוד רטבים ורסקים כשהגוון העגבנייתי, האדום, שולט בכל. בפינה אחרת של האולם נמצאת הקינוחייה, כאן ניתן לקנות בנפרד את המתוקים.

בחדרון שקוף אחר ניתן היה לזהות מכונות גדולות המשמשות לייצור הפסטה. בקיצור – הרבה אקשן בשביל העיניים. ועכשיו קצת על הריח. לי הזכירו הריחות את הטיול האחרון לאיטליה. משהו בתערובת התבלינים, בחומרי הגלם או בשיטת ההכנה של המזון יצרה סוג של ריח שעורר את בלוטות הטעם יותר מהמקובל, והחוויה התעצמה בזכות המוסיקה והמראות הנשקפים מכל עבר.   צלצול הבאזר הזכיר לנו שבאנו לאכול, ולא רק להריח ולהתרשם.

מיהרנו לקחת את המגשים שעליהם היו מונחות שתי מנות אנטיפסטי (כרוביות בגריל צלפים וברוטב קיסר (18 ₪) ופטריות צלויות עם פרמזן, רוקט, שמן זית (18) ובלסמי), שתי פיצות פפרוני (41 ₪, בתוספת פטריות וחצילים), ומנת רביולי גבינה ברוטב שמנת עם עגבניות מיובשות (41 ₪).

הפיצות היו דקות, עשויות היטב, אך לא שרופות, גדולות מהמקובל כ”פיצה אישית” במסעדות אחרות, וספק-חתוכות לשמונה פרוסות. טבעות הפפרוני השמיעו קול רחישה לוהט, ספק מתגרה ומזמין. (פפרוני אחד לכל פרוסת פיצה) אין ספק שהיה ברור להן שהן יהיו הראשונות להיאכל בתאווה.

שתי מנות האנטיפסטי היו מעולות. נציין במיוחד את הרוטב העשיר שבו נצלו הפטריות. רוטב ששווה לנגב בו את שאריות הפיצה. גם מנת הרביולי היתה מוצלחת, אבל נלקחה בחלקה הביתה, בגלל שהפיצות מלאו את קיבות הסועדים, ולא השאירו לה מקום.

אכלנו שני קינוחים, כל אחד ב- 16 ₪: בלוברי גבינה – מוס עם פירות יער, שהוגשה בכוס, ומילק שייק וניל (16 ₪) שאכזב, משום שהיה דליל ומעט מימי, ולא סמיך כפי שראוי שיהיה.

לסיכום נציין את אחראית המשמרת הדס מנור, בחורה תמירה ונאה, שמתייחסת יפה אל הלקוחות, אבל כובד האחריות על כתפיה מונע ממנה, כנראה, מלחייך. את באמת חמודה, הדס, אבל קחי את הג’וב קצת יותר בקלות. מותר לחייך, אפשר קצת פחות להילחץ.

לגומבה יש סניף נוסף בראשון לציון.

גומבה מסעדה איטלקית. טלפון: 03-6236411 רח’ לשם 11 קריית מטלון, פתח תקווה.