“מלאכים באמריקה” בקאמרי – הסבלנות משתלמת

מגפת האיידס וההיסטריה שקמה בעקבותיה בשנות ה- 80 של המאה הקודמת הן לא רק מבחן לחוסן החברתי האמריקאי, אלא גם נושאו של מחזה קומי-דרמטי הדורש מהצופה תעצומות נפש וגם אורך נשימה, שכן הוא נדרש לשבת על הכיסא הצר של “הקאמרי” כמעט שלוש שעות.

ראשית, הבה ניפטר מהגיבנת: לא רק לקשישים שבין צופי המחזה בתיאטרון הקאמרי אלא גם לצעירים יותר, כמוני למשל, היה קשה, פיזית, לשבת כמעט שלוש שעות, עם הפסקה סמלית, ולצפות בהצגה התובענית הזאת.

ומשאמרתי זאת אוסיף – גם נושא ההצגה קשה, ולעיתים נדמה לך, הצופה, כי כל גבר אמריקאי שני, לפחות על פי ההצגה, הוא הומוסקסואל גלוי, או כזה שעוד לא יצא מהארון. ואם אתה “גאי” בשני העשורים האחרונים של המאה ה- 20 באמריקה, אתה צריך להיות בר מזל במיוחד כדי שמגפת האיידס תחלוף מעליך ולא תפגע בך.

וזהו גם נושאו של המחזה הטעון המוגדר כפנטזיה טרגית – קומית מסעירה, שמתרחשת בימי השיא של מגיפת האיידס בניו-יורק של סוף שנות השמונים. שמונה דמויות מחפשות גאולה בין חיים למוות, בין אהבה לסקס, בין גן-עדן לגיהינום.

התרגום של אלי ביג’אווי למחזה אמנם קולח, אבל גם בשיאם של הדיאלוגים האינסופיים במהלך המחזה אינך יכול לשכוח שמדובר באמריקאית שתורגמה. הקללות, הדרך שבה הם מדברים, ההגזמה, ושוב פעם הקללות…

עדיין, אתה יושב מרותק לנעשה על הבמה מושקעת התפאורה. למעלה, על יציע מוגבה בירכתי הבמה, כמו ענן, מרחפים 11 חברי תזמורת המהפכה, עם המנצח רועי אופנהיים, שנבחרו לנגן את מוסיקת הרקע למחזה. זה איננו מחזמר, המשתתפים אינם שרים או מדקלמים, ולכן המוסיקה נטמעת ברקע ולרגעים דומה שאיננה חיה, אלא פסקול  מוקלט של סרט שמתחולל מולך על מסך רחב מאד. זוהי, דווקא, מחמאה לביצוע המדויק, החף ממניירות, של התזמורת, וזאת למרות שאני ציפיתי לשמוע קצת ג’אז, אולם במובן הזה תוחלתי נכזבה.

“מלאכים באמריקה נכתבה על ידי טוני קושניר, זכתה בפרס פוליצר ועלתה מאז על במות רבות ברחבי העולם. היא שימשה בסיס למיני סדרת טלוויזיה של HBO, זכתה בפרסי אמי וגלובוס הזהב, אבל זכורה יותר כאחת ההפקות היקרות שנעשו שם.

תקופת מגפת האיידס זכורה כטראומה לאומית לא רק באמריקה, אלא גם במערב כולו, כולל ישראל, ונחרטה בנפשם של ישראלים רבים, אני ביניהם, בשל הפחד שהטילה על אנשים צעירים בכל פעם שרצו להמיר תשוקה הדדית למטבעות של יחסי מין, ולא רק הומוסקסואליים.

מאז התנסתה האנושות במגפה אחת נוספת, שהדיה עוד לא ממש דעכו, ואולי בגלל הקורונה הזאת נראתה לי ההיסטריה האוחזת בחלק מהשחקנים על הבמה, שגילו כי נדבקו באיידס, קצת אנכרוניסטית.

ובכל זאת, ההצגה מומלצת למי שיש לו ישבן עמיד וחסון (לשבת על מושבו באולם כמעט שלוש שעות, למי שטועה לחשוב אחרת).

הצגות קרובות:

30, 31 במאי, 6 עד 11 ביוני, 7 עד 9 ביולי 2023 בתיאטרון הקאמרי תל אביב.