מאת: איטו אבירם 
רכיבה מודרכת בלב היער. אייל מסביר, הילדים עסוקים על הסוסים
את משק חפר, ביתם של עדנה ואייל בישוב אבירים שבגליל העליון לא מחמיץ אף אורח המגיע למקום, ולאו דווקא בגלל שהם אחד המשקים הראשונים בצד ימין.
מדובר בזוג אנשים חרוצים, חייכניים ולא תאבי בצע, המציעים לך, האורח, אטרקציות רכיבה ונהיגה עצמית, לינה, וחוויות מכל טוב. מציעים, לא תיקח! את היכרותנו עם אייל התחלנו בארוחת הבוקר שאותה בחרנו לערוך אצלו לאחר שהתארחנו בצימר מרווח הנמצא בסמוך ששמו: “מקום ביער”.
ארוחת הבוקר שפעה סוגי גבינות, חלקן הגדול עשויות בסגנון צ’רקסי, שאותו רכשה עדנה מידידותיה בישוב הצ’רקסי פסוטה השכן. קיבלנו גם סלט ענקי, לחם בשפע וגישה ישירה אל מכונת הקפה. הלוח הגדול עם ה”טושים” שנמצא על אחד הקירות של המסעדה שימש את ילדיי, שסיימו לאכול לפני ומיהרו לצייר, מה שנתן לי זמן סביר לנסות ולגמור (ללא הצלחה!) את כמויות האוכל הטעים שנותרו על השולחן. 
“רומנטיקר” – לא רק לזוגות אוהבים…
בחדר הסמוך גילינו מחלבה קטנה שבתוכה עמדה עדנה וייצרה גבינות עיזים צ’רקסיות טעימות. את הגבינות, היוגורט, הלאבנה והלחמים הנאפים במקום ניתן לרכוש גם ב”שירות עצמי” בכל שעות היממה, וזה שירות נפלא לאורחים המגיעים לאבירים: חונים בתוך החצר, ניגשים חופשי אל מקרר הגבינות הניצב בחוץ, בוחרים, משאירים כסף בתוך הקופה, (יש קופסא עם “עודף”) ונפרדים שמחים וטובי לב.
אחרי המחלבה הגיע תור ההצצה אל עדר העיזים שבדיר במורד הבית, ומיד אחר כך ירדנו במורד הגבעה המיוערת עד שהגענו אל אורוות הסוסים. בזמן שהכנו לעצמנו כוסות תה, והילדים לקחו שלגונים, רתם אייל את הסוסים והכין אותם לדרך. הוא לא נרתע מהעובדה שילדיי בני התשע מעולם לא רכבו בשטח על סוסים וניסיונם מצומצם, ואפשר לכל אחד מהם לרכוב בצורה עצמאית לגמרי על סוס משלו. בערך בשלב זה כבר הבנו כי אייל הוא אחד מאותם אנשים נדירים שניחונו ביכולות רבות ובלב רחב. איש שתמיד רוצה להעניק יותר ממה שהאורח מאמין שיקבל.
אחר כך נודע לנו גם שאייל, המדריך קבוצות מאורגנות ועורך להן סמינר מנהיגות אצלו במשק, היה בעברו איש חינוך ומרכז תנועת הנוער של תנועת המושבים. הרכיבה בתוך היער הסבוך המקיף את אבירים נמשכה כשעתיים. בשביל ילדים שכמעט ולא זכו לשבת על אוכף, היתה זו חוויה מכוננת, אף כי מעט מפחידה בתחילה.
אייל רוכב בראש, עבדכם הנאמן מאחור, ובתווך שני הילדים עם סוסיהם, כל אחד שליט לגורלו. למחרת בצהריים חזרנו אל אייל והפעם אל ה”רומנטיקר”. קיבלנו מפה, תדרוך מדוקדק והתיישבנו על אחד הג’יפונים האמריקאים האוטומטיים הכל כך קלים לנהיגה. השמש צחקה, אוויר היער היה קריר, ובתוך כמה דקות היינו מוקפים בנוף הררי מיוער, נוסעים לאיטנו במסלול בן 30 ק”מ של דרכי יער
. ניווטנו ללא קושי עד פארק גורן, שהיה בו מספר מפתיע של נופשים, ואחר כך חזרנו אל דרכי היער ואל הבדידות המזהרת. היתה שעת שקיעה מלכותית, כשהחנינו את הג’יפון ורצינו להיכנס לאוטו כדי לחזור לרעננה. רק אז גיליתי שמפתחות המכונית שהיו בתוך תרמילי נעלמו, ביחד עם כל כרטיסי האשראי. זה היה הרגע שבו יכולתי להחליט שאבד כל הכיף שבחופשה. אני וילדיי עומדים ליד מכוניתי בלי יכולת להיכנס אליה, שלא לדבר על האובדן הגדול של מפתחות הבית, כרטיסי האשראי והכסף המזומן שהיה בארנק.
אלא שהחופשה היתה כל כך מוצלחת לפני כן, עד שסירבתי להיכנע לתחושות הרעות .עזר לי בכך אייל, שנרתם לעזור לי בחיפושים, ונסע באיטיות את כל 30 הק”מ כשהוא תר במבטיו אחרי הארנקון החום, שהאדמה, או אחת השלוליות הבוציות בלעו אותו כפי הנראה. אז איך נכנסנו למכונית ואיך חזרנו הביתה? שאלה נהדרת! אשיב עליה, ברשותכם, בהזדמנות אחרת. הטראומה עדיין גדולה מדי. “מקום בלב -רומנטיקר” במשק חפר, אבירים. אייל ועדנה (סוסים, ג’יפונים, צימר, מחלבת עיזים וסוכת רועים) 052-5832632