קפיצה קטנה לאולם הקולנוע, וכבר אתם בבורגונדי, אחד ממחוזות היין הפחות אופנתיים בתרבות העולמית. חלקות של כרמים שנוגעות זו בזו ושייכות לדורות של איכרים, יצרני יין, שתמיד ידעו לחיות באיזון הנכון שבין תחרות בריאה ומעוררת קנאה ובין עזרה לזולת.
בין שתי חלקות מסוג זה בדיוק מתחוללת דרמה קטנה, כששרלי, שעזב בצעירותו את הכרם המשפחתי, והתפרסם מאז כמבקר יין אנין עם מדריך שנתי רב-מכר וקהל מעריצים בינלאומי, מוצא עצמו נאלץ לחזור ולתת כתף לאבא, שאיבד את הכיף ליצר יין לבדו. החלקה המשפחתית משלמת מחיר יקר בגלל בדידות האבא ונטישתה של האם את החווה. ובעוד הבן פוסח על הסעיפים, מתקשה להחליט אם להשתקע בבית הקודר שבו מתגורר כעת אביו שאופיו קודר והפסימיות שלו מדבקת, ולקחת על כתפיו את גידול ענבי היין לו, נכנסת לתמונה בתה הנאה של השכנה, זו שהיין שלה תמיד זוכה בכל הפרסים, ומסיבות טובות הקשורות בעיקר לחריצות ופחות למזל.
וכשבין השניים מתחיל ללבלב לו רומן, מלבלבים גם הגפנים, בזכות שיטותיו ה”חלוציות”, של שרלי, שמעדיף לוותר על כלי עבודה מודרניים כמו טרקטור, ולחזור אל הסוס הרתום למחרשה ואל שיטות מסורתיות יותר. ו…כן, יש גם האפי-אנד.
איכשהו, למרות המתקתקות, העין אינה שובעת את המראות. סופות הגשם, קרני השמש המלטפות, חלקות הגפן הניצבות עירומות בחורף, ומרטיטות ענבים בקיץ, מראות הטירות הזנוחות שבהן מתגוררים החוואים, יופיין המדליק של בנות צרפת למיניהן ומשחקם הנאה של השחקנים עושה את זה לצופה. שייצא מבוסם קלות בתום ההקרנה, אך למחרת יזכור מהדרמה הגדולה רק את הנופים והרקע, ואולי יחשוק לטעום את הדבר האמיתי, וימזוג לעצמו כוס יין.
אגב, אחרי שתצפו ותיהנו מהסרט, אתם מוזמנים לקרוא את הראיון עם הבמאי, בהמשך כתבה זו. קטע זה מהווה בהחלט השלמה נאותה לחוויה.
יוצרים:
בימוי: ז’רום לה-מר Jérôme Le Maire
תסריט: רמי בזאנסון , ונסה פורטל, ז’רום לה-מר
Vanessa Portal, Rémi Bezançon, Jérôme Le Maire
צילום: דויד אונגרו David Ungaro
עריכה: סילבי לנדרה Sylvie Landra
מוזיקה מקורית: ז’אן קלוד פטי Jean-Claude Petit
הפקה: אלן טרזיאן Alain Terzian
שחקנים:
פרנסואה מרשאל: ז’ראר לאנוון Gérard Lanvin
שארלי מרשאל: ז’ליל לספר Jalil Lespert
בלאנש: אליס טאליוני Alice Taglioni
מארי: לורה סמט Laura Smet
מרקו: לאניק גאוטרי Lannick Gautry
**
ראיון עם הבמאי – ז’רום לה-מר
סרטך עוסק בנושאים רבים, כשהחשובים בהם הם האדמה, המשפחה והמורשת. האם אלה נושאים הקרובים במיוחד ללבך?
במהלך העבודה על התסריט בבורגון, נוכחתי מהר מאוד לדעת שנושא המורשת הוא מהותי. מדובר באזור המאוכלס ומעובד זה מאות שנה, מימי הרומאים. הכורמים בדרך-כלל עומדים בראש יקבים משפחתיים קטנים, ואינם בעלי אחוזות גדולות. לדעת מי ייטול על עצמו את ניהולו של יקב הוא אתגר של ממש בשביל הכורם בן-בורגונדי, ורעיון המורשת חיוני ממש.
אני לא בן בורגונדי בעצמי, אך ביליתי באיזור תקופות ארוכות. תמיד תהיתי למה לא נעשו סרטים על האיזור. זהו חבל ארץ שידוע בעולם כולו בזכות היינות שמיוצרים בו, אך רק מעטים יודעים כיצד נראים נופיו. כשהסתובבתי בין הכרמים בבורגונדי הרגשתי שלמקום יש הרבה סיפורים מעניינים לספר. כנראה שזה עניין של זמן, כמו בציר טוב גם לסיפור טוב לוקח זמן להבשיל עד שהגעתי לנקודה בה אני קם בבוקר ויודע שזה הסרט שאני חייב לצאת ולצלם. הרעיון לסרט עלה כבר בשנת 2006, ב- 2012 התחלתי לכתוב את התסריט ונדרשו לי כמה שנים לפתח ולשכלל אותו, בהחלט ניתן להגיד שהיה פה תהליך ארוך של הבשלה.
כיצד מוצאים את המקומות ההכרחיים לצורך הצילומים: הארמונות, היקבים, המרתפים, למשל?
נעזרנו בכתב מגזין יין מקומי המכיר היטב את האזור. זהו עולם סגור למדי שבו אתה חייב להוכיח את אמינותך, אבל מרגע שעברת את המבחן, קבלת הפנים חמה מאוד. תרנו את האיזור במשך שבעה שבועות לחפש את אתרי הצילום, וקיבלו אותנו נהדר. זו היתה חוויה בפני עצמה. לאחרונה חל שינוי שמשפיע על אורחות החיים באיזור. כדי להגיע לסיפור היה עליי לרדת מאם הדרך ולהגיע לאותם יקבים קטנים שמעבר לפינות התיירותיות. רציתי להראות את עיבוד האדמה, רגליים טבועות בבוץ, ידיים מושטות בין אשכולות הענבים, את השפעת מזג האוויר, הכל בצורה טבעית ולא רק מתוך שיקולים אסתטיים.
סיפור הסרט מדיף ניחוח כמעט שקספירי: יחסי אב-בן, תחרות בין שתי משפחות וסיפור האהבה בין הילדים משני צידי המתרס…
רציתי שיהיה בסרט גם ההיבט המעט טראגי הזה, שנישא על גביהן של דמויות נשיות חזקות מאוד. בבורגונדי יש לנשים תפקיד חשוב מאוד, כמו זה של אדית, אמא של בלאנש. מדובר ב”בוסיות” של ממש, שהצליחו במהלך השנים לטפס עד לתפקידי ניהול של היקבים היוקרתיים. באשר לצד השבטי, הוא נוכח מאוד בבורגונדי וההיסטוריה של האזור משופעת בסיפורי יריבויות משפחתיות.
פרנסואה מרשאל (ז’ראר לאנוון) חווה סוג של אכזבה והתפכחות בנוגע ליקב שלו. הוא היה כורם טוב בעבר, אך בראשית הסרט אנו פוגשים בו כשהוא מרים ידיים. זה קרה אולי אפילו קודם לכן. בבורגונדי, כמו באזורי יין אחרים, מהפיכת האיכות שהתרחשה לפני כמה שנים סילקה מן הבמה את כל אלו שייצרו יין גרוע, לעיתים קרובות ממש באותן אדמות בהן יוצרו יינות מעולים. פרנסואה הוא מסוג האנשים ששומר לעצמו גם את מה שהוא חושב וגם את הידע המקצועי שלו. כבר בכתיבת התסריט ייעדתי את התפקיד הזה לז’ראר לנוואן. דמותו של פרנסואה חווה תשישות מהמאבקים, בעוד לנוואן הוא אדם קורן ומלא אנרגיה. רציתי שיראה שהלהט בדמותו של פרנסואה עוד קיים, אלא שהוא התעייף מלהיאבק, הוא רוצה רק לבנות לעצמו סירה ולהפליג למחוזות אחרים. שמחתי שהתפקיד איתגר את ז’ראר.
אחת ההצלחות של הסרט טמונה בליהוק של ז’ליל לספר. איך הגעתם לחשוב עליו כבנו של לאנוון?
זה היה האתגר הגדול של “בציר ראשון”, למצוא צמד שחקנים שיגלמו דמויות של אב ובן בהתאמה מלאה. ז’ליל הוא שחקן עולה שמגיע מרקע שונה מלאנוון אך זוכה לפופולריות עצומה. עם זאת יש ביניהם מכנה משותף, כל אחד מהם משקיע מאוד בעבודה כשחקן ומחפש את הטון המדויק שמתאים לדמות. הסרט מושתת על האינטרקציה ביניהם. ההשקעה שלהם והאמינות שעוברת ביחסים ביניהם סייעו לי להרים את הסרט כולו.
עכשיו כמה מילים על השחקניות בסרט, אליס טאליוני בולטת בתפקיד בלאנש על אף שזה תפקיד משני ולורה סמט מגלמת את אחותו של שארלי ובתו של פרנסואה, גם זהו תפקיד חשוב ובולט.
את הדמות של אליס לא תתפוס עם מגפיים בבוץ. היא מצליחה להעביר את הצד האריסטוקרטי של בעלי האדמות באיזור, אך בה בעת להשאר אנושית וטבעית. אליס אישה דעתנית מאוד ובעבודה איתה היינו צריכים מעט לפשט את דמותה שהיא פחות מתחוכמת. התפקיד של לורה היה להשיב את אחיה חזרה לעסק המשפחתי כדי להתמודד עם חובות האב. היתה לי בראש דמות של אישה מרשימה ומודרנית ולורה התאימה בדיוק למה שחיפשתי.
הצלחתם ליצור עלילה מאוד עכשווית, איך עבדת על המבנה?
את התסריט כתבתי יחד עם רמי בזאנסון ועם ונסה פורטל. רצינו להגיע למבנה פשוט וזורם שיחסוך מאתנו את הצורך בדמויות פטפטניות. התושבים בבורגון מתאפיינים בקמצנות במילים שיוצאות מפיהם. בהמשך היו נקודות ששמנו עליהן דגש בשלב הצילומים, וכמובן יש חשיבות גדולה לבחירות בעריכה, שם ניתן להבין את המהות והמשמעות של כל קטע בסרט.
עוד דבר בולט בסרט זה המוזיקה שמלווה אותו
את המוזיקה המקורית כתב ז’אן קלוד פטי, מלחין שעבד על סרטים ליריים מוכרים כמו “ז’אן דה פלורט” ו”סירנו דה ברז’ראק”. הוא הצליח להעביר במדויק את האמוציות של הסיפור. שילבנו גם קטעים של מוסיקה עכשווית יותר שהולחנה על ידי מלחין צעיר בשם פסקל לאפה.
**