Image default
ספרים פרוזה

“הים של וינה” – קובץ סיפורים בטעם של שטרודל

הים של וינה גפנית לסרי איני יודע מדוע, מכל הנושאים שבעולם, בחרה גפנית לסרי קוקיא לכתוב על וינה בירת אוסטריה של סוף המאה ה- 19, אבל אם אתם מחפשים מקום לברוח אליו ממה שקורה כאן, ובכל זאת רוצים גם להישאר בלבנט – לכו אל הספר שהיא כתבה – “הים של וינה”.

במחשבה שנייה, מדוע שגפנית לא תכתוב על החיים בבירת אוסטריה לפני יותר ממאה שנה? סופרים אחרים בוחרים בנושאים הלקוחים ממציאות עתיקה יותר, כמו זו בתקופת התנ”ך, ובכל זאת, מסקרן מה התהליך שעבר עליה, ושגרם להחלטתה זו. האם זה התחיל כתרגיל כתיבה באחת מסדנאות הכתיבה ב”המגירה”, בית הספר לכתיבה שגפנית היא המנהלת שלה? אולי ביקרה הסופרת בעיר המפוארת והתרשמה מהארמונות, הוואלסים והשניצלים? ואולי זהו דמיונה, הנוטה לקחת “חומרי גלם” ספרותיים שמרשימים אותה ולהעצים אותם בדמיונם, לפתח אותם הלאה ולהגיש את התוצאה לקורא.

אומרים שהקורא הישראלי מעדיף לקנות פרוזה מקורית ישראלית שמתמקדת בסיפור אחד, ולא בקובץ סיפורים. “הים של וינה” הוא קובץ סיפורים שלעיתים, למרות השם והכוונה הקושרים ביניהם, אין ביניהם כל קשר. ועדיין – הכתיבה של גפנית מעניינת. בתיאוריה היא יורדת, לעיתים, לפרטי פרטים (ובהחלט היתה יכולה להרחיב ולהוסיף יותר דימויים כדי שאלה יעטרו את התיאורים) ולרוב מתמקדת בסצנות כמו מצולמות.

ומכיוון שחלק ניכר מהסיפורים כתוב בזמן הווה, מקבל הקורא הסקרן הזדמנות “להציץ” בדברים המתרחשים לפניו, בין דפי הספר, כמו היה משקיף מהצד וכמו העלילה מתרחשת ממש כרגע, לנגד עיניו. גפנית מרבה לכתוב על יחסים בין גברים ונשים, על אהבות בלתי אפשריות ועל תשוקה. קודם היא מעמיסה על דמויותיה מטענים רגשיים, ומנתחת אותם בשבילנו, הקוראים, במילים מפורשות, כך שלא נטעה בפירושה של העלילה. אחר כך היא עוטפת את העלילה בתפאורה עשירה, בין אם זו בירת אוסטריה, ובין אם מדובר בבניין מגורים ברחוב דהוי בישראל.

וינה הקיסרית של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, משתקפת ברוב הסיפורים. זוהי וינה של מלון זאכר ושל קפה צנטרל; וינה של מלחמת העולם השנייה, אשר גדעה חיים וקרעה משפחות; וכן וינה של הזיכרון המתעתע כגילומו בתודעתם של פליטיה שהגיעו לארץ במטרה לבנות בה חיים חדשים. רוחה של וינה, בתקופותיה השונות, משתקפת בספר גם בשלל התכתבויות עם יצירות אמנות ויוצרים שונים. להתכתבויות הללו יש אופי בלשי, מסתורי, המעבה ומבליט את הצד האפל, המעוות והאלים של העולם האנושי-תרבותי המעוצב בסיפורים.

יש בכותרת “הים של וינה” להעיד, ממש כמו במרחק הפיסי הענק של וינה מהים הקרוב ביותר, על המרחק שבין כמיהתם ותקוותם של גיבורי הסיפורים לדברים, שיקרו, ובין מה שקורה להם במציאות.

הים של וינה, ספרה הראשון של גפנית לסרי קוקיא.

הים של וינה

גפנית לסרי קוקיא

כנרת זמורה-דביר | דצמבר 2016 | פרוזה מקור

אולי תאהב\י גם:

“אדום” – 50 סיפורים על אהבה ותשוקה

איטו אבירם

הספר “הבחורים בסירה” – למי שמחפש דוגמא להצלחה בדרך הקשה

איטו אבירם

לרוץ מרתון ב”פחות משעתיים”? – לא למי שמחפש ספר הדרכה לריצת מרתון

איטו אבירם

תגובה אחת

גפנית לסרי קוקיא פברואר 10, 2017 at 12:05 pm

איטו אבירם יקר, אליל נעוריי!

תודה מעומק הלב על ביקורת אוהדת ומחממת לב!

בברכת סופש טוב,
שלך בהערכה,
גפנית

השב

הגב לפוסט

דילוג לתוכן