צפתה וכתבה: ציפי שחרור
וכך זה מתחיל, ממש בשיאה של מערכת בחירות. ארז דניאלי, מועמד המפלגה החדשה, מפלגת התקווה, מפגר אך מעט בסקרים אחרי ראש הממשלה המכהן. הוא מחליט לחשוף לציבור עניין פרטי דיסקרטי במטרה להפוך את מצבו בסקרים ולהפתיע את המערכת הפוליטית ואת הציבור, אלא שחשיפת אותו סוד מתגלה כפתיחתה של תיבת פנדורה…
“התקווה”, היא הצגה חדשה העולה בימים אלה בתיאטרון הבימה ומתארת קורותיה של משפחה אחת לאורך 100 שנה. סיפור המתחיל באוקראינה של שנות ה-20 של המאה הקודמת, וממשיך עד ימינו, במערכת בחירות לכנסת ה-2018 כשאט אט מתרקם לנגד עינינו ומתגלה הקשר בין הדמויות.
סיפור המחזה מביא אותנו, הצופים, גם מאה שנים אחורה, להיכרות עם אברהם צלוב, בעל תחנת קמח באוקראינה המחליט לשלוח את בתו לפלסטינה כדי לנתקה מקשר שיצרה עם בחור גוי. לכל אורכו נודדת העלילה בין העבר האוקראיני לבין ארז דניאלי, מועמד מטעם “התקווה”, תנועה פוליטית בשנת 2018
התקווה הוא מחזה של גילויים וסודות, וכשתיבת פנדורה נפתחת מתחברים כל הסיפורים כולם ומתגלות אמיתות שכבר לא ניתן עוד להסתירם. מחזה שבמהותו עוסק בהכחשה ובאמת ועד לערעור הדפוסים הישנים.
ההצגה מתחילה בעצלתיים ובאיטיות, וקצת מתקשה לתפוס מומנטום. אך אט אט היא מתרוממת ומתגלה במיטבה הודות לעבודת הבמאי, רוני פינקוביץ’ שעשה כאן מלאכת מחשבת, לצד תפאורה מינימליסטית המתחלפת לנגד עינינו – משנות העשרים אל שנות הארבעים ועד ל-2018, בלהטוט שכמעט לא ניכר. הצגה מומלצת, שבאופן טבעי בוודאי תמצא את עצמה נודדת ברחבי הארץ במסגרות חינוכיות כמו “סל תרבות”, בין בתי הספר התיכוניים.
התקווה
מאת ובבימוי רוני פינקוביץ
בהשתתפות: אמנון וולף, תומר שרון, גבי עמרני, רבקה גור, איאן פינקוביץ,ריקי בליך, שפי מרציאנו, דניאל דמידוב, שיפי אלוני, זוהר בדש.