בית-קפה בדרך לצפון: “מקום יפה לקפה”… אכזבה מתמשכת!

האם יש כיף גדול יותר מעצירה על אם הדרך, בבית קפה סימפטי, שיש לו גם מרפסת רחבת ידיים, הפתוחה לשמש, שממנה והלאה שדות ירוקים, המשתפלים בתלילות ונושקים לכינרת? “מקום יפה לקפה” הוא, לכאורה, מקום מושלם על אם הדרך לאצבע הגליל, לרמת הגולן, אפילו בשביל להגיע לחוף המערבי של הכינרת שווה, (לכאורה) לעשות את המעקף.

הקפה, שצמודה לו גם מסעדה שטיבה אינו ברור, ממוקם ליד צומת עמיעד, בכניסה למושב כחל. גבוה מעל הנוף, קרוב לצירי תנועה מרכזיים, מציע המקום רגעים של שלווה ונחת ברקע נופי מימיה של הכינרת, רכסי ההרים המעטרים אותה ושדות של חרציות הנוגעים במרפסת כמעט מכל עבריה.

נכנסנו בשישי בצהרים. הריהוט אינו מתיימר, הישיבה אפשרית בפנים, היכן שהקירות עשויים דלתות זכוכית רחבות ומכניסות פנימה את הנוף, או בחוץ, היכן שהנוף בועט בכל כוחו. התפריט החלבי מציע סנדוויצ’ים, מיצים סחוטים, ארוחות-בורקס, קישים, ארוחות קלות, מרק יומי ועוד.

בעל המקום, שעמד מעברו השני של הדלפק, היה ענייני, חסר סבלנות עד גס-רוח. לא רק כלפינו, הלקוחות, כמו אל שתים שלוש עובדותיו, שבהן הוא גער ללא בושה. אלו, מושפלות מבט וחסרות מוטיבציה, שוטטו בין השולחנות כרוחות רפאים חשוקות שפתיים. לא ראינו חיוך אחד בכל פרק זמן שהותנו במקום.

הזמנו סנדוויצ’ים, והם הגיעו בלחמניות לא טריות, והיו חסרי השראה לחלוטין, טעמם הזכיר את הגרועים בסנדוויצ’ים שאנו מכינים בעצמנו. רצינו מרק – אבל נאמר לנו שאין מרק. כל כך חבל. מעניין כמה פעמים הזמינו אורחים אחרים מרק עוד לפני שהגענו, ונענו בשלילה.

בחוץ, תחת שמש אביבית רחומה, ישבו משפחות, חבורות, זוגות וגם בודדים, עטופים ומנוחמים ביופיו של הטבע, ציוץ הציפורים והמיית הרוח הקלה. גם הם השתדלו להתעלם ממבטיהן המושפלים והבעות הפנים הקפוצות של המלצריות האומללות…

“מקום יפה לקפה” בכניסה למושב כחל, ליד תחנת הדלק בצומת עמיעד. פתוח בכל ימות השבוע משבע/שמונה בבוקר, ועד שבע בערב, כולל שישי-שבת. יש למישהו רעיון איך הופכים את המקום יפה הנוף הזה גם למקום יפה לקפה?!