שורה תחתונה: באופן אישי אני ממעט להגיע למקום הזה, שפעם התחלתי בו את היום, מכיוון שאין עיתונים. עיתון יומי הוא חלק מהעסקה הכוללת גם קפה וסנדוויץ’. מעבר לכך, המקום מוקפד, עבר הרבה שיפוצים ושינויים ומציע תפריט מגוון… אידאלי למי שאינם קוראי עיתונים בבתי קפה.
זה שלוש שנים אני מגיע לפחות שלוש פעמים בשבוע בשעה תשע בבוקר לקפה בונו. קפה, סנדוויצ’ון (מעולה, אך קטן מדי), 25 ₪ + טיפ. זהו מקום העבודה שלי לשעתיים-שלוש, ולעוד כמה עצמאים כמוני, שמעדיפים את בונו על הצע בתי הקפה הלא קטן שיש בסביבה. והנה, סוף סוף, בשבת האחרונה לקחתי את שני ילדיי והלכנו לאכול במקום ארוחת צהרים.
דומה כי המלצרית, המוכרת כל כך, נדהמה לשמוע שאינני בא לקפה וסנדוויץ, אבל התעשתה במהירות, והציעה תפריט עסקי, התקף בכל יום עד חמש אח”צ. ילדיי, בן ובת, שניהם בני 14, בחרו מנה ראשונה אחת – פילה חציל. קיבלנו בשר חציל עסיסי שהיה עשוי בגריל עם טחינה, ועליו קוביות עגבניה וגבינה בולגרית מגורדת. טרפנו. (28 ₪). היצע המנות הראשונות מתומחר בין 10 ₪ (סלט ירוק) ו- 31 ₪ (מרק היום). אני לקחתי את מרק היום שהיה מרק בצל והגיע עם 2 צנימים, שלא ממש התחברו לי למרק. גם המרק עצמו היה קצת דליל ודי סתמי בעיני, אם כי בתי, שחכה עדין משלי, טענה שהוא ממש שווה.
הזמנו שלוש מנות עיקריות, ועד שהגיעו, התפנינו להציץ החוצה, אל נוף תחנת הדלק, שאינו מצליח לחסום את הנוף הכפרי שמעבר לכביש הראשי לחדרה. שדות תותים, יער קטן של איקליפטוסים, גורדי שחקים שנוגעים הרחק בשמיים, ושייכים לנתניה. מדי פעם עוצרת מכונית בדרכה צפונה ובני המשפחה נשפכים החוצה, נכנסים לקפה ועיניהם אורות כשהם מגלים שיש להם מקום בחלק הפנימי. אחרים, אלה שמעשנים, נאלצים להסתפק בחצי המזרחי של המרפסת הסגורה והממוזגת. יש גם חלק מערבי, אבל אני איני נוהג לשבת שם, כי כסאות הקש אינם נוחים לי.
הצצה נוספת בתפריט, זה שאני תמיד מרחיק מעלי, כשאני מגיע בבוקר לקפה וסנדוויץ (טעים, אך על שן אחת.. כן, פעם שנייה שאני כותב זאת), גילתה את שפע המנות שהמקום מציע, ברמת תמחור בינונית-זולה. הפתעה נעימה. מגוון הפסטות גדול, והוא נע סביב 50 השקלים למנה. פילה סלמון ועשבי תיבול בתנור ב- 65 ₪ ממש מציאה, וזוהי המנה היקרה ביותר בין העיקריות, שרובן נע סביב ה- 50 ₪. הכריכים הגדולים יותר, אלה שאני מזמין רק כשאני מגיע עם עוד מישהו, מתומחרים ב- 30 ₪, שזה יותר מהמחיר של הסנדוויצ’ון והקפה הגדול שאני משלם בדרך כלל. אבל, וזה חשוב, הם טעימים להפליא.
ובינתיים, מכל הסלטים, הפיצות, הפסטות הטריות, הבשרים והדגים, בחר בני בהמבורגר אנטריקוט עשוי בגריל, במשקל 220 גרם. (56 ₪). זה הגיע בתוך לחמנייה גדולה, כשהוא ישוב על חסה, מעוטר ומשוח באיולי, עגבניה, מלפפון חמוץ ובצל סגול. כל זה – בתוספת צ’יפס פריך ומוצלח, בכמות בינונית.
בתי הפתיעה גם את עצמה, ובמקום לבחור כדרכה באחת ממנות הפסטה הרבות שהתפריט מציע, הלכה על שקשוקה בשר (53 ₪). וכך נחתה על שולחנה מחבת מתכת רוחשת מרקחת אדמדמה ומבעבעת, היא תבשיל העגבניות הפיקנטי, שבתוכו ראגו בשר, ביצים ופטרוזיליה.
בעוד שניהם מלקקים, מנסים לטעום מהלוהט-הלוהט, נהנים ומרחפים כמו פרפרים סביב מנותיהם, התרכזתי אני במנת הנודלס אוף האסייתי שבחרתי. המנה היתה גדולה, וכללה נתחי חזה עוף מוקפצים עם ירקות ברוטב שומשום. אף כי הנודלס היו טעימים, הרי נוכחותו של רוטב השומשום היתה דלה ולא מורגשת. המלצרית, שהתעניינה, מיהרה להביא עוד רוטב, אך גם אז היה חסר במנה האסיאתית שלי משהו משמעותי, כדי שהיא תיהפך ליותר עזת טעם ומדליקה. אני מודה, כשמדובר באוכל אסיאתי אני לגמרי לא בררן, והכל טעים לי. משום מה, המנה הזאת השאירה אותי שווה נפש ובעצם, מאוכזב. זאת, למרות שהיו נודלס, היו ירקות והיו נתחי עוף…
ומכיוון שכולנו אוהבי קינוח אנו, לא יכולנו שלא לנצל את העובדה שמדובר בבית קפה הידוע בעוגות ובנשנושים שהוא מציע. רומי רצתה גלידה. אדר מאוהב כבר שנים בסופלה שוקולד, ואילו אני, בתאוות מתוק בלתי נשלטת, ניסיתי לשכנע אותם שוופל בלגי יספק את כולנו הכי טוב.
בעודנו מתווכחים באיזה קינוח לבחור, הפתיעה אותנו המלצרית, שכנראה הקשיבה לטיעונינו השונים, והביאה אל השולחן את כל שלושת הקינוחים. והתוצאה: מנת וופל בלגי עם שתי גלידות, סופלה מעולה עם שתי גלידות, ועוד גלידה לילדה… בזבוז שלא היה כדוגמתו, אף שכולנו עשינו מאמץ הירואי לחסל כמה שיותר מהמתוק-המתוק הזה…
אגב, אם אתם אינכם מהסביבה ואוהבים לטייל, ודאי תשמחו לשמוע כי ממש בסמוך לקפה ישנו יער אמיתי, יער קדימה, שכיף לטייל בו, וגם פארק אילנות ובו מגוון עצים מכל העולם, הכניסה בחינם. ואם כל זה אינו מספיק – האזור מלא בשדות תותים, יותר מכל אזור אחר במדינה ובחורף – אינסוף פרדסים. (אל הכתבה).
זו איננה, ככל הנראה, כתבה אובייקטיבית. אני אוהב את המקום הזה, ומכיר אותו שנים רבות, מאינסוף עצירות בדרך צפונה. עוד אציין את קהל הלקוחות המקומי, אנשים הסוגרים במקום עסקה של בוקר, נשים שנראות טוב, ובאות כדי לקדם את העסק הקטן שלהן, בני הגיל השלישי שמרבים לפקוד את המקום ולמדו גם הם ליהנות מקפה או מארוחה בקפה ורבים אחרים. איכשהו, תמיד יש מקום לכולם.
נ.ב
אני עדיין מחכה בסבלנות שהבעלים, או אחראית המשמרת ילמדו את המלצרים שכשאורח מבקש כוס מים צריך להביא לו… גם אם זה לא בתשלום, ועדיף בכלל להציע כוס מים לכל אורח במסעדה.
כתובת: תחנת הדלק פז ליד צומת קדימה/אבן יהודה.
טלפון: 09-891-9490
שעות פתיחה: כל יום מ- 7:00 עד חצות.
אל עוד 7 מסעדות מדליקות בשרון, שמכולן התרשמנו בעצמנו, ואל טיול מפתיע ביער ובשמורת טבע הסמוכים לקפה.
תגובה אחת
איטו שלום רב .
לראשונה אני פוגש את אתר “התרשמות” והגעתי אליו ממש במקרה דרך “ויקיפדיה” .
אהבתי מאד לקרוא את התרשמותך מהמקומות השונים , חוות הדעת והיכולת לתאר
את האווירה באופן קסום , מעניין ומסקרן .
התיאור של קפה “בונו” וההיכרות שלך עם המקום לאורך שנים הייתה כלבבי מפני
שזהו בית קפה שאני באופן אישי נוהג לבקרו בשבתות , שאותן אני מגדיש
לרכיבת טיול עם אופנועי האהוב …בדרכי צפונה .
ישנה תחושה משמחת משהו כשאני מגיע למקום ,יתכן והדבר קשור לעובדה
שאני עם הפנים צפונה ,למחוזות אחרים ,גאוגרפיה שונה ואולי בגלל הקפה והכריך
הנהדר .
כתבתי לך לא מזמן …שאני אוהב את סגנון כתבתך הנהדר והירידה לפרטים .
בברכה
אלון
שהיה לו פעם חבר טוב בשם “הנסיך הממונע”
**
איטו אבירם משיב: תודה, אלון, על המחמאות. אגב, הקפה שינה את פניו כשנפתח מחדש מאז הקורונה. אני עוד צריך לגבש את דעתי ולכתוב עליהם. בכל אופן הכריכים והקפה שווים והמחיר גם הוא נשאר בסביבות 30 ש”ח לשני המוצרים הבסיסיים הללו.