יום ראשון
21:30 / 15 מעלות / ממטרים פזורים
הודעת טקסט נכנסת בוואצאפ:
היי חמודה, תראי אני מבין אותך והכל אבל יש לי לחץ מטורף פה בעבודה, זה זמן כזה בשנה שכולם מתקשרים אז אני מבטיח לנסות לעשות מאמץ ולהגיע מחר.
זה כבר כמעט שבוע שהקירות המתקלפים שלי בדירה לא מצליחים לשאת בנטל הגשמים שלא מפסיקים להכות. אני דוחה את הטיפול בזה בדרך שכל כך אופיינית לי. המוטו שלי בחיים הוא פחות או יותר “למה לדחות למחר אם אפשר לדחות למחרתיים”. כבר שלושה חודשים שאני מנסה לבטל את המנוי שעשיתי לג’רוזלם פוסט כי זה נראה לי מגניב בזמנו, אבל כל פעם שאני מתחברת לאתר שלהם וזה דודש ממני יותר משתי פעולות רצופות אני מוותרת. יש גם את סיפור חשבון החשמל שאני כל הזמן דוחה. הרי זה ברור שמישהו גונב לי חשמל. מנחם השכן הזקן והתמהוני מלמטה סיפר לי שגם לו גונבים חשמל ושהוא בטוח שזה הבריטים. אבל אני בוחרת להתעלם, כי הוא מתנהג מוזר, הבית שלו מלא בפחיות ישנות וחתולים. מלא חתולים. הוא גר ממש מתחתי והחתולים האלה לא מפסיקים ליילל, כשזה משולב עם תוכניות האקטואליה שהוא שומע ברדיו בקולי קולות זה נשמע כאילו השדרן מנהל דוח שיח עם החתולים.
יום שני
9:32 / 12 מעלות / ממטרים כבדים
הודעת טקסט נכנסת בוואצפ:
היי אני בדרך, לפי הוויז אני עד 10:30 אצלך. רק בבקשה לוודא שכל האזור מפונה מרהיטים ומדברים אחרים שחשובים לך. תכיני גם דלי גדול וסמרטוט.
אני עומדת על המרפסת הקטנה, מחבקת כוס תה רותחת ביד ומחכה למושיע שלי שיגיע להציל אותי ממי הגשמים שחודרים דרך הקירות ומאיימים להחריב סופית את הפרקט ההולנדי של בעל הדירה. אותו פרקט שבגללו העלה את השכירות בעוד 500 שקל לחודש. מנחם התמהוני יוצא גם הוא למרפסת מתחתי סוחב איתו שקית זבל מלאה בפחיות ומתחיל בפעולת מיון מדוקדקת. עדר החתולים שלו, שבדיוק סיימו ליילל למשמע כולו של רזי ברקאי בגלי צה”ל, מתלווים אליו ונועצים בי מבט חשדני שעה שאני מנפנפת למנחם לשלום. “בוקר טוב מנחם”. אני קוראת לעברו. הוא מרים את מבטו אלי ופולט “הבריטים הארורים. שוב גנבו לי חשמל. אני לא מוכן לשלם את זה ואלך איתם עד לבג”צ אם צריך”. אני מסמנת לו בחזרה בוהן מונפת כלפי מעלה ואומרת לו “לייק מנחם. אני איתך”. מרוצה מעצמי שהנה סוף סוף אני מטפלת בנזילה הזו ואולי אני כן מסוגלת להיות יעילה. זה העלה בי חשק לפתוח את הקרטון הקטן של איקאה ששוכב אצלי בחדר סגור כמה שבועיים. הזמנתי באינטרנט את הקולב הזה אבל עדיין הבגדים שלי זרוקים על הריצפה והקרטון החום עם השם “יוהנסון” מחכה בסבלנות. פיתחנו סוג של יחסים, אני ויוהנסון, אני מברכת אותו בבוקר טוב מידי יום, נראה לי מוזר לפרק אותו ולזרוק לרחוב ורק בשביל קולב בגדים.
יום שני
10:30 / 9 מעלות / מבול של תיבת נח
הודעת טקסט נכנסת בוואצפ:
אני בחוץ תפתחי, את לא שומעת.
אבי האינסטלטור סוף סוף אצלי. ניגש במהירות למלאכה. הוא מתחיל לנקות את הקיר ביסודיות מרשימה. לא זכור לי שאי פעם עשיתי משהו בכזו יסודיות. למה בעצם לנקות את הקיר אם הוא הולך לצבוע אותו בסוף? אבי מעביר מטלית לחה על כל האזור הסדוק ולא משאיר טיפה של לכלוך או אבק. אחרי שהכל נקי אבי שולף חומר שנראה לי כמו קמח, מודד 2 כוסות, מוסיף מים, יש תחושה של אפיית עוגה באוויר. אחרי שחיכינו מספיק זמן אבי מתחיל למלא את הסדקים בקיר עם השפכטל שלו, דוחס את החומר היטב לכל סדק וממלא את כולו. עם כל סדק שמתמלא בחומר הסמיך מתמלא גם רף האושר שלי.
יום שלישי
12:35 / 18 מעלות / שמש שקרנית
הודעת טקסט נכנסצ בוואצפ:
קיבלתי את ההעברה שלך בביט, תודה. תחכי 24 שעות לייבוש מלא ואז תצבעי. כמו שהסברתי לך.
אני אוזרת אומץ ומקלידה:
תגיד אבי. יש מצב שניפגש לדרינק בקטנה?
עוברות כמה שניות אני רואה שהוא מקליד. מפסיק ומקליד שוב. ואז שוב מפסיק. מניחה את הטלפון על השולחן מצטערת על ההודעה. ואז שוב הודעה חדשה נכנסת:
אהה.. לא חמודה, תודה באמת, זו מחמאה. אבל אני נשוי + שניים. התחתנתי עם בריטית. היית מאמינה שתימני כמוני יתחתן עם בריטית?
עונה לו בחזרה עם סמיילי נבוך ויוצאת למרפסת. מנחם בדיוק סיים עוד יום של מיון פחיות.
“מנחם” אני צועקת לעברו. “יימח שמם הבריטים הגנבים האלה” .