“צייד המכשפות”  של ארתור מילר ב”קאמרי” – ההשוואה מצמררת

צפתה והתרשמה: ציפי שחרור

בקאמרי מעלים את המחזה צייד המכשפות מאת ארתור מילר שהוא, בעיני, מלך התיאטרון המודרני  ואני תמיד נרגשת לקראתו. המחזה מתרחש בכפר קטן ומסורתי, שם מתחיל צייד מכשפות סדרתי, כאשר איש מלשין על רעהו בקיום יחסים עם השטן. האנשים המואשמים מובאים למשפט, נאסרים ואף מוצאים להורג.

זהו למעשה מעין משל  המתאר תקופה אפלה, כשהשלטון מנסה לכפות עצמו על  חופש המחשבה בחוסר סובלנות  לכל מחשבה או דעה. ארתור מילר כתב את המחזה  בשנות החמישים,  בתקופת הסנטור מקארתי. ולדברי ארתור מילר, כתיבת המחזה “צייד המכשפות”  נבעה מתחושת ייאוש  עם עליית הפאשיזם האירופי והאנטישמיות הבוטה.

בקאמרי החליטו להעלותו עתה בקונוטציה כמעט מידית לאווירה השוררת כאן ועכשיו, עד שלא ניתן שלא לתהות על הדמיון הזה, וכאילו לא חלפו שנים רבות ואף מאות בשנים מאז צייד המשפות בעיירה  סליים  ב-1692  מה שהיווה בסיס והשראה לצייד המכשפות של ארתור מילר.

ואכן קשה היה לנתק את הדמיון ואת המחשבות על צייד דומה שאנו עדים לו גם בביתנו שלנו, בתוך קהילות אפלות.

באשר למחזה בקאמרי, מדובר בעבודת יצירה מרגשת ומופתית של השחקנים: דן שפירא, איתי טיראן, נטע גרטי, אביגיל הררי ורמי ברוך שהובילו את ההצגה והניפו אותה אל על, על אף הבימוי הכבד מדי לטעמי והתפאורה האפלה, אפורה, שחורה וכה מינימליסטית, שהכבידה על הלב.

אני מניחה שזאת הייתה כוונת הבמאי  ומעצב התפאורה, להעביר את התקופה והאווירה הקשה. ובכל זאת,  על אף יופיו של המחזה של ארתור מילר והנושא המועלה בו והמלווה אותך אחר כך ולאורך כל היום, אפשר היה להקל על הצופה  בבימוי רך יותר ומעודן, ובתפאורה בהירה ומאירה במעט, שתקל על  הטקסט וההתרחשויות הקשות ממילא בעלילת המחזה – האשמות, הצייד, ההרג והעינויים  הקשים מנשוא, גם ללא הכבדה בימתית.

ובכל זאת אי אפשר לא להתרגש ולהתפעם מכתיבתו של ארתור מילר ומשחקם המרתק, בעיקר של השחקניות הצעירות המוכרות את נשמתן לשטן. מרגש.

תיאטרון הקאמרי: צייד המכשפות מאת ארתור מילר

תרגום: גור קורן, גלעד קמחי

בימוי: גלעד קמחי

תלבושות: ארנה סמורגונסקי

מוסיקה: אמיר לקנר

משתתפים :

אביגיל הררי

נטע גרטי

דן שפירא

איתי טיראן

מרים זוהר

רמי ברוך

יצחק חזקיה

אלי גורנשטיין

עירית קפלן

ועוד