מאת ציפי שחרור
לא בכדי נבחר המופע פרחקיר כיצירת המחול הטובה ביותר לשנת 2014 כיצירת מחול מהפנטת , מסחררת ועוצרת נשימה ולא אגזים אם הוסיף גם- מזככת.
וכך נהפך חללה של הגלריה לפיסול במוזיאון תל אביב לאלמנט נוסף במופע הזה שבו תשעה רקדנים ושחקן אחד. הרקדנים לבושים בסריגי גוף ססגוניים, מנומרים ומרהיבים, התנועעו על הבמה וזרמו במקצבים שווים ומשתנים כיצורי יער או כיצורי מדבר, כזחלים, כיצורי על, כחייזרים ואפילו כחפצים וכדוממים שונים שהפיחו בהם רוח באמצעות התנועה והמוזיקה הכלית הווקאלית, שהייתה נוכחת שם בעוצמות.
השילובים הסוריאליסטיים האלה הולכים ונטמעים בתנועה, ולעיתים עצמאיים במרחב שבחלל הגלריה. השילוב בין האמנויות במופע- תנועה, תיאטרון, מוזיקה, שירה, עיצוב, צורה וצבע יצרו זהות חדשה, נטולת גבולות ועם זאת גם פורצת דרך החדשה.
וכך נוצרת על הבמה שפה חדשה, סוריאליסטית מאוד המגרה את הדמיון והאינטלקט, כשכל צופה, דרך עיניו, מתרגם את היצירה בדרכו שלו. התוצאה: יצירה מכשפת, מחשמלת ועשירה.

המוסיקה המופלאה של המוזיקאים היפנים שליוו את המופע בכלים ובקולות, העניקה למופע ניחוח זר לא מוכר, ולי לפחות הייתה תחושה של הליכה בזמן , בעיקר בזמן אחר, אולי מימד אחר. אם להתייחס לאווירה המיסטית שהיא העניקה.
כאן המקום לציין את שיתוף הפעולה של ענבל פינטו ואבשלום פולק הכוריאוגרפיים עם יוצרים יפניים, גם עתה וגם לאורך השנים, ביצירות מוקדמות שלהם, כאן וביפן. בנוסף, מתקיים אותו שיתוף פעולה עם המוזיקאים- אומיטרו אבה והירופומי.
להצלחת המופע תרמה גם התאורה ששטפה את במה. תאורה סטרילית, מתעתעת מסנוורת ובוהקת עד כדי מטרד לצד תחושת חזיון חם ומסתורי. כל אלה הותירו רושם עז, כאילו פסלי אדם מהלכים, זרמים עיליים ותחתיים זורמים ומוזיקה שעושה בהם כשפים. מומלץ. מרגש. לרוץ.