פסטיבל תמונע הבינלאומי 2017 יתקיים במשך 16 ימים (23.10.17- 7.11.17) עם עבודות בתחומי תיאטרון, פרפורמנס, מחול מוסיקה ואמנות פלסטית ועומד בסימן מפגשים.
מפגשים עם הפקות ייחודיות מחו”ל (פולין, גרמניה, אוסטריה וארה”ב) שמגיעות להתארח בישראל, שיתופי פעולה ישראל-שווייץ, ספרד וגרמניה ומפגשים פנים וחוץ אמנותיים של יוצרים ויוצרות שחוקרים לעומק את המצב הקיומי הנוכחי שלנו, את הקצוות שלו, מבקשים “לשדר החוצה” שיקוף ותגובה מול מציאות שנמצאת בשינוי מתמיד ונדמה שהולכת ומתערערת יותר ויותר בתקופה האחרונה בארץ ובעולם.
המפגשים עם הפקות מחו”ל מאפשרים התבוננות על תהליכים חברתיים, תרבותיים ופנים תיאטרוניים שמתרחשים לא רחוק מאיתנו, ובנוסף לחשיבות המבט שלנו החוצה, הם מאירים את התהליכים שאנחנו עצמנו עוברים כאן.
מופעים מחו”ל:
שיתוף הפעולה המרכזי השנה הוא עם היצירה העצמאית בפולין, בתמיכת המכון הפולני, שכולל גם תערוכה מצילומיו של קריסטוף מילר (1962 –2016) צלם עיתונות פולני שבעבודתו תיעד רגעים ואנשים מפולין ומאיזורים מדממים בעולם, והצילומים שלו נעים מהתבוננות כואבת באכזריות האנושית עד לאירוניה וחמלה על מצב האדם.
ב- 24 באוקטובר יעלה “The Polish Invasion” ובו תוצג קשת רחבה של פרפורמרים מפולין – אלכסנדרה גרונהולץ, מוסיקאית ואמנית גרפיקה מגיעה לבר של תמונע עם הפרויקט We Will Fail שהוא חוויה סוריאליסטית מהפנטת. ראמונה, כוריאוגרפית ורקדנית, עם עבודת הסולו Pure במחקר יחד עם הבמאי הפולני טדאוש קנטור על אנרגיה וחומר.
אגאתה, יוצרת פולניה עצמאית, עובדת בברלין בעבודת הסולו The soft act of killing – יצירה אירונית חריפה וכואבת על ההשלכות, המתח והנזקים שהפעולות שלנו גורמות בעולם כאוטי. Vala tanz אמן קוויר פרפורמנס פולני שמופיע בכל רחבי העולם מגיע עם המופע notes on ness, love and other stuff שהוא קולאז’ פרפורמטיבי של תהליך חיים מול תהליכים חברתיים שמתרחשים סביבו. את הערב תחתום שותפתו לעבודה של Vala, יוסטינה, מעצבת סאונד מקראקוב, בעבדות דיג’יי פרפורמנס בבר של תמונע.
מפגש גדול ומשמעותי נוסף שיתרחש בפסטיבל הוא אירוח פרויקט בינלאומי מיוחד שיוצרים תומס פלישקה וקתרין דיופרט, יוצרים מברלין, שמגיעים עם Just In Time, מופע מחול אינטראקטיבי שאת התוכן שלו יוצר הקהל דרך מכתבים שהוא כותב למחול ובו הוא מספר על היחס שלו לריקוד, על התנועה האהובה עליו ועוד.
בחודש מאי השנה נאספו בארץ מכתבים שנכתבו על ידי אנשים רבים אל המחול, ובפסטיבל יועלו שני ערבים שיביאו את המכתבים שנכתבו למחול אל הבמה. בערב הראשון רוני כץ ועומר קריגר יציגו פרשנות בימתית למכתבים שלהם, ובערב השני יתקיים נשף גדול לכל המשפחה שבו יוזמנו כל כותבי וכותבות המכתבים לצפות בתנועות האהובות מבוצעות על הבמה ולקחת חלק בנשף שהם עצמו היו חלק משמעותי מהיצירה שלו.
דוריס אוליך מאוסטריה, מהכוריאוגרפיות הבולטות באירופה היום מגיעה עם Rave Machine עבודה עוצמתית שבוחנת את גבולות מוגבלות הגוף עם הכוריאוגרף והרקדן מיכאל טורינסקי, שמבצע חלק ניכר מהמופע על כיסא גלגלים.
פטרישיה קרולין מאי מגרמניה תציג שני חלקים מתוך טרילוגיית המחול שלה – Bodies in state of emergency, ערב המורכב מעבודת הסולו Ready to snap ועבודה נוספת חדשה שהיא שיתוף פעולה בין המבורג לתל אביב עם דרור ליברמן – כוריאוגרף ורקדן מ”קליפה”, שחוקרת את הגוף במצבי חירום.
מופעים של שת”פ בין ישראל וחו”ל:
במסגרת שת”פ ישראל-ספרד יתקיים המופע MA של אדוה ירמיהו, כוריאוגרפית ורקדנית פלמנקו שמתגוררת בסביליה, ספרד, במופע ראשון מסוגו שמשלב פלמנקו ופרפורמנס עם אמנים ספרדיים מהשורה הראשונה (MA ביפנית הוא מרווח, ריק בין דבר אחד לאחר שמסמל את האיזון ביניהם).
במסגרת שת”פ ישראל-שווייץ ירדן גלבוע (ישראל) ומור דברת (שוויץ), יוצרות פרינג’ מביאות לפסטיבל את הפרפורמנס Freedom Of Speechless, שבודק את המתח והקירבה בין פאשיזם לאמנות באמצעים תיאטרליים ייחודיים.
אבי קייזר וסרג’יו אנטונינו שפעלו עד לאחרונה בגרמניה מביאים את “נוף” – עבודה שחוקרת את הסביבה שלנו והמתח שלנו מולה כאשר גם אנחנו, הקהל, חלק ממנה.
אליקה פלדמן ואדם מיקלף הם Soulela, הרכב ישראלי שעובד בסן פרנסיסקו ומגיע עם הקברטעקום, קברט אלקטרוני שמשלב היפ הופ ואלקטרוניקה חיה, ראפ ושירה בשלל שפות מוכרות וזרות, כלי נגינה שונים ומשונים, ועוד מספר הפתעות שיחד יוצרות ניסוי מוסיקלי תיאטרלי ומסע מעבר לגבולות הבמה והקהל, המופע והריטואל.
שיתוף פעולה מרכזי שיסיים את המפגשים של חו”ל וישראל יתקיים בסוף הפסטיבל.
ה 3 וה 4 בנובמבר יהיה סופ”ש שיוקדש לקולנוען המוערך עמוס גיתאי שיצר כבר למעלה מ-50 סרטים, ופועל לאחרונה גם בזירת התיאטרון. גיתאי, שמתגורר בפאריז, מציג את העבודות שלו בעשור האחרון בתיאטראות הגדולים ובפסטיבלים רבים בעולם, ולראשונה מעלה יצירה בימתית שלו בישראל בתיאטרון תמונע בשיתוף פעולה עם עינת ויצמן. “גחליליות” היא פרפורמנס ייחודי שבסיסו במסה של פייר פאולו פאזוליני שמשתמש בדימוי הגחלילית ליחידים ויחידות שנאבקים להפיץ אור מול חושך תרבותי, דיכוי ואלימות של מנגנונים פוליטיים. גיתאי ו-ויצמן בוחנים נשים “גחליליות” שהולכות נגד הזרם ומבקשות להשפיע על התודעה הקולקטיבית וסדר היום הפוליטי חברתי תרבותי בעולם.
ליבת הפסטיבל הן בכורות ישראליות שנוצרו במיוחד לפסטיבל וימשיכו לרפרטואר המגוון של תמונע, אשר יוצרות מפגשי קצוות של המציאות הישראלית ושל המדיומים שמבקשים לבחון את הגבולות והקצוות שלהם מחדש.
הפסטיבל ייפתח עם מופע מיוחד של אנסמבל מוסיקה נובה שחוגג שלושים (!) ליצירה עצמאית וחקרנית שלא שוקטת על שמריה. ערב הפתיחה יפגיש את היצירות של האנסמבל כמו גם יצירות אורחות שיבוצעו, עם החללים השונים של תאטרון תמונע ויזמין אותנו למסע מחלל לחלל, להתמסרות למשך ולתנועה של הצלילים הייחודיים של נובה במרחב התיאטרלי.
בכורות ישראליות :
חשש לאירוע קומדיה שחורה של נעם גיל בבימוי יגאל זקס על רצח בהתנחלות שמוביל לשרשרת טעויות קומיות אבסורדיות;
היעלמותו המסתורית של מ’ – סיפור בלשי-אורבני, מאת דניאל כהן לוי שדרך מסע שמובל מכמיהה להיות בלשית, יוצרת הוויה תיאטרלית חידתית וסוריאליסטית, ומעלה באוב מציאות ישראלית נשכחת; אליפלט עבודת פרפורמנס של אילאיל לב כנען שעוסקת בטקסי השכול שמקיפים אותנו מילדות והפכו לחלק בלתי נפרד מהדיאנאיי שלנו.
עודד רונן וליגל מלמד בבכורת מחול מיוחדת לפסטיבל שנקראת קפסולה שבוחנת את השייכות וחוסר השייכות שלנו והמתח בין שניהם.
לצד הבכורות יתקיימו סדרת מופעים
תתקרבי של סתיו מרין ומרב דגן שעלתה בהרמת מסך 2016 מתחילה סדרת אירוחים של מחול עם יוצרים מתחומים אחרים. בפסטיבל יארחו סתיו ומרב את פיי שפירו מוסיקאית עם שפה ייחודית שתשתלב בעבודה שלהן.
אנא ואגאנא של ענת דניאלי ועומר עוזיאל שעלתה ב- 2016 תארח את איפה שהשמש שוקעת, עבודה חדשה של נינה טראוב בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים.
פליידד של מיטל רז ולי מאיר תפגוש שוב את פסטיבל תמונע ויהיה מעניין לראות את נקודת הזמן בה היא נמצאת כאשר היא לא מפסיקה להתפתח ולהשתנות.
השנה הפסטיבל יארח את המרכז לתיאטרון בעכו ביום מיוחד שייוחד רק לו ומזמין מפגש בין שני התיאטראות, מפגש של שפות עצמאיות חוקרות. הסתכלות 1976 של דודי מעיין מפסטיבל עכו 2016 עבודת המידות, הצגה של נשים דתיות בבימוי אסנת שנק ובכורה לעבודה החדשה של סמדר יערון – הערבי האחרון.
בפסטיבל יתקיימו גם שתי עבודות האנסמבל של תמונע, “מיומנו של מטורף”, והמלטMachine שחוגגת שנתיים לעלייתה.
בנוסף למופעים הרבים של הפסטיבל השנה, יהפוך הבר של תמונע למרחב רדיופוני – תוקם תחנת רדיו בה ירואיינו אמנים ויוקראו תסכיתים לרדיו .
את עבודת פרפורמנס הרדיו שתלווה את כל ימי הפסטיבל יסכמו תסכיתים של סמואל בקט בתרגומו של שמעון לוי בבימויה של מור לידור כמחווה לימים בהם הרדיו שידר תסכיתים.
במהלך הפסטיבל מופעי מוסיקה של אמנים שונים יחתמו את הערב: ישראל ברייט, יעל אייזנברג, יעל טל, טריו נועם דוד, מארק אליהו ואלדד ציטרין וסיסטם עלי.
ניהול אומנותי ואוצרות: נאוה צוקרמן וניצן כהן. עריכה, תכנים ופיתוח תחנת הרדיו: מור לידור וניצן כהן.