מאת תמר קניג
את הטריילר של “ביגפוט גוניור” ראינו באחד הסרטים, וכבר אז סימנו לנו אותו כאפשרות לסרט משותף. כשעלה הסרט היה מובן לכולנו שהולכים. ומי בהולכים? שני ילדיי (בן כמעט 8, בת כמעט 10) עוד שני בנים (בני כמעט 9 וכמעט 12) ואני. תפסנו מקום מעולה באולם ומלאי ציפייה ופופקורן חיכינו שהסרט יתחיל.
ההתרשמויות של כל הארבעה היו טובות, מקטן לגדול, הקטן ממש אהב את הסרט! עוד שעות אחר כך היו פרצי צחוק כשהוא נזכר בקטע כזה או אחר מהסרט. הכי גדול היה כבר יותר בקורתי, הסרט היה נחמד בעיניו אבל עם עלילה יחסית פשטנית (מכור לסרטי הארי פוטר, אמרנו?). הציון הכולל שהם התבקשו לתת לסרט נע בין 10 ל8, ובממוצע קבל 9+.
העלילה היתה נחמדה, בעיקר הדמות של ביגפוט גוניור, פחות הדמות המעט מעצבנת ומאכזבת של האמא, והאבא גם לא היה הפוסטר הבא של אבהות – אבל הם לא היו מרכזיים בעלילה וזה לא הפריע. הרשעים רוב הזמן לא היו יותר מדי רשעים, ולעיתים אפילו היו מגוחכים מה שאיפשר לשים את הרשע בפרופורציה.
היו קטעים מצחיקים, וקטעים מותחים וסופטוב כמו שרצינו שיהיה. אז, המסר הכללי של קשה להיות אחר (גם לאבא וגם לבן) נגמר באופטימיות שכולנו רוצים להאמין בה: אבל אם תיהיה נאמן לעצמך היתר יסתדר. אהבנו את האנימציה, ואת המוזיקה שליוותה את הסרט, שיצרו יחד חוויה כיפית.
נסכם, שזה אחלה סרט לכל המשפחה, לראות בכיף ולהנות בקלילות מתאימה לקיץ.