Image default
ספרים פרוזה

ספר קריאה מומלץ: “הציור האחרון של ג’אקופו מאסיני”

עטיפה_-_הציור_החרון_של_גאקופו_מאסיני(2) 

לצדוק צמח יש מקצוע מעניין. הוא אחראי על מסעותיהם של הרקדנים, חברי להקת המחול הקיבוצי מגעתון, ברחבי העולם. אולי מסגרת זו של נדודים מאפשרת לו לחוות נופים, ריחות וטעמים, לצאת ולהיכנס לתוך ההיסטוריה, המקופלת בין עתיקות ערי אירופה, בתוך בדי הציור בתערוכות, לעמוד מול פסל זה או אחר, ולהשתדל שלא למעוד מעל הומלס רדום, בכניסה לעוד תחנת רכבת.

התוצאה היא סיפורים שכמו לוקחים אותך ביד ומכניסים אותך, הקורא, אל תוך מציאות חיים אחרת, של גלריית טיפוסים שחיים, או שחיו בפינות מרוחקות זו מזו וסיפוריהם האישיים, קטנים ככל שיהיו, יעבירו אותך חוויה עזה.

צדוק יודע לספר, ובעיקר לתאר. לשונו ציורית ועשירה. הוא מאותם הסופרים שאינם שוכחים למי הם כותבים – לך, הקורא. לכן הוא מרבה לשתף אותך בעלילה. פונה אליך, מזמין אותך להתקרב, מערב אותך במה שקורה וכמו מודע לכך שאתה קיים ונוכח בכל שלביו של הסיפור.

עלילת הסיפור הראשון, שעל שמו קרוי גם הספר, עוסקת בדמות עגמומית, בודדה, חולנית וציורית. זהו ג’אקופו מאסיני, צייר איטלקי בתקופת הרנסנס, המתבקש לצייר ציור קיר במנזר. במהרה אנו מתוודעים אל העליבות הבלתי מתקבלת על הדעת שבה חי האיש הזה, וכמוהו – שאר האמנים, שחייהם היו תמיד על סף רעב וחולי. הסופר מכין אותנו לידיעה כי הסוף כאן לא יהיה טוב: יצירת חייו המגלומנית של ג’אקופו מאסיני תהפוך לסיוט. ועם זאת. התגשמותו של הסיוט, טיפין-טיפין, מלווה באיזו תקווה קלושה שאולי, בכל זאת, יקרה כאן בסוף משהו טוב.

עזרא נעים, ירושלמי קשיש, הוא גיבור הספור השני בספר. הוא יוצא לקניות בשוק, מזהה אישה יפהפייה הנוהגת במכונית יוקרתית, ובחוסר תשומת לב נתקל בעמוד של תמרור ונופל מסוחרר על המדרכה. ואת מה שיקרה ביניהם לא ראו זקני השוק מעולם…

וישנם עוד סיפורים. זה על קלייר גאליני, לשעבר בתיה אבן־נעים, שהחליפה את שכונת התקווה בפריז, עד שהיא נתקפת געגועים אל הוריה, וזה על אלעזר, גבר גרוש, המחולל מהומה בבית מארחיו בגרמניה אליה נסחפים גם גרושתו ובנו ושני שוטרים ואין עוד דרך חזרה…

בלשון ציורית, סוערת ומתפתלת צדוק צמח טווה את עלילותיו על כל צבעיהן וריחותיהן. בדמיון שופע וחומל הוא מוליך את דמויותיו בסמטאות פירנצה וירושלים וברחובות פריז, כל אחת ועולמה המתהפך עליה, ומשאיר להן קרן אור.

שם ספר: הציור האחרון של ג’אקופו מאסיני

שם מחבר: צדוק צמח

עורכ/י הסדרה: משה רון, תרזה בירון-פריד ויובל שמעוני

מספר עמודים: 166

שנת הוצאה לאור: תשע”ה / נובמבר 2014

 

אולי תאהב\י גם:

ספר לדרך: “כנפיים שחורות למלאך שלי” בסגנון “בוני וקלייד”

איטו אבירם

סיפורו של ניצול מאת ג.ג. מארקס – מרתק!

איטו אבירם

ספר ילדים: “בראשית החללית” – בדרך אל הירח

איטו אבירם

הגב לפוסט

דילוג לתוכן