מאת: אורי שמש
וזהו גב הספר: מהר! תכינו תיק, קצת אוכל? יוצאים לטיול בספרו החדש של סֶרחיוֹ בּיסיוֹ. הוא נוהג בלי טריקים, אל דאגה, ההגה יציב. יתלוו אלינו מַרקוֹס, זוגתו ריטה ובתה אירינה בת השתים-עשרה, שתישן, ואחר כך תתעורר.
לאן נוסעים? לים או לכפר? העונה: קיץ; ובכל זאת הכפר מנצח. למה? מממ, הסימנים הקטנים מתחילים להופיע בחריקה, ונראה שמשהו עומד להשתבש. במילים אחרות, משהו עלול להשתבש, תמיד, ברגע שהאדם המודרני יוצא ממחסהו בעיר.
חמש שעות נסיעה ונגיע ליעד שביסיו אוהב במיוחד: חלל, מרחב ספציפי: בית. המשך המסע בידיכם. מה שבטוח, תגיעו עם ״לשון בחוץ״, כי אי אפשר לעצור. ספרות מהירה, פופית, מותחת, דיאלוגים כמו חצים שפוגעים בול במטרה, אימה מול אירוניה דקה. ספרות כמעט ויזואלית. הומור ונושאים סמויים מן העין, מתחבאים מאחורי דלתות לא נעולות ובתוך המכונית המשפחתית.**
ספר מענין. משפחה עירונית: מרקוס, זוגתו ריטה ובתה אירנה, מגיעה לאחוזה במקום נידח, אי שם בברזיל.
האחוזה הספציפית היא טעות בניווט ולא האחוזה שאליה הם מיועדים להגיע.
דיירי המקום הם סטריאוטיפ של הנידחות והקירבה לטבע. אצל המשפחה, מתפתחים ארועים, שהם בעצם תוצר של הבנה של הסביבה, מערכת הערכים וחיי היום יום. למשל, אין בעיה לתושבים, לשחוט פרה שנתקעה בבוץ. או הפשטות של הנתינה. לא כל דבר מתקבל בצורה פשוטה אצל המשפחה המתארחת, למעט…
כדאי לקרוא.
לכן הספר הזה מדבר על הכלים שאנו מפתחים כבני אדם להבין את הקורה מסביבנו. הפרשנות לארועים היא פונקציה של מודל במוחנו ובאישיותנו, והיכולת לראות ולקבל את השונה. יתרונו הנוסף של הספר הוא בעלילה קצרה כמעט כמו נובלה, מותחת ומסקרנת. הכתיבה ה”רזה” בצורת סקיצות והתווית קווי מתאר לדמויות וארועים, מפעילה אצלינו את הדמיון להשלמת הפרטים.
אנחנו כקוראים, בונים רגשות, התיחסות תמיהות ואמפטיה, לפי השאלה הבסיסית : איך אנו היינו מגיבים בסיטואציות דומות. ספר מעורר מחשבה.
**
שם הספר: אחוזה
מאת: סרחיו ביסיויצא לאור: הוצאת תשע נשמות, בשנת 2016, 100 עמודים,