“דודה לאה”, הוא ספר מנוקד, המיועד לילדים, העוסק בקורות חייה של לאה גולדברג. הספר כתוב בסגנון של ראיון עיתונאי, או אולי שיחה ידידותית, שאותה מנהל “שומיש”, האחיין הפיקטיבי של המשוררת הנערצת עם הקוראים.
האם זה ספר שראוי להמליץ עליו לקריאה בפני קוראים צעירים? בוודאי. הוא כתוב ביד מקצועית, ושהם סמיט, שכתבה, זכתה בשל כתיבת ספר זה גם בפרס “אקו”ם”.
האם ילדים ייהנו מקריאת הספר? הו, כאן אני מאד מסופק. אני חושב שהספר מתאים לסוג מסוים של קוראים, אלה שאוהבים ביוגרפיות. אלה שמתעניינים בפרטי הפרטים של מי שכותב סיפורים. אולי, בעצם, אלה מתיישבים בכל יום לצפות בתכנית של גיא פינס. כלומר, אלה שאוהבים את הרכילות שמאחורי הקלעים. בעצם, הספר מושתת על אחורי הקלעים של יצירות לאה גולדברג, כי לכל סיפור, לכל שיר, לכל ספר יש סיפור משל עצמו כיצד הוא נוצר. ובוודאי גם למשוררת עצמה יש סיפור אישי מעניין, שכן חייה, שהתחילו באירופה ונמשכו בישראל, היו חיים מעניינים אך קשים.
ומה על הילדים שאוהבים ספר עם עלילה, שיש בו התפתחות דרמטית, ספר-ספר? הו, לאלה אני ממליץ לקרוא ספר אחר. בעצם, הם מוזמנים לקרוא את “איה פלוטו” של לאה גולדברג. זה ספר מחורז, נפלא, שיש בו עלילה והתפתחות דרמטית…
עוד, הם ייהנו לקרוא את ״נסים ונפלאות״, מהאהובים שבין ספרי לאה גולדברג, שבו כינו ילדי רחוב ארנון את לאה ״דודה של שומיש״. ב”דודה לאה” מתעורר שומיש לחיים כדי לספר לקוראים צעירים ובוגרים גם יחד על חייה ויצירתה של דודתו לאה. את הספר מלווים איוריה של נטלי וקסמן-שנקר, שהם בהחלט מיוחדים במינם, אם כי קודרים, לדעתי.
“דודה לאה” אותו כתבה שהם סמיט יצא לאור בהוצאת כינרת, במרץ 2016.