בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם נִמְצָא הַיָּם הַתִּיכוֹן,
וּבְאֶמְצַע הַיָּם הַתִּיכוֹן נִמְצָא הָאִי סִיצִילְיָה,
וּבְסִיצִילְיָה יֵשׁ קַטָּר שֶׁמּוֹשֵׁךְ שְׁלוֹשָׁה קְרוֹנוֹת
וּמֵבִיא נוֹסְעִים אֶל הָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁדּוֹהֶרֶת לְרוֹמָא.
בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה יוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ,
הוּא חוֹשֵׁב: “גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְרוֹמָא”.
אֲבָל אֵיךְ?
הַאִם יַרְשׁוּ לוֹ?
הַאִם הוּא יַצְלִיחַ?
הַאִם הוּא יַגִּיעַ?
הַאִם הוּא יִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה?
הבה נתחיל בסוף: אז מה, לדעתי, יישאר לפעוטות ולקטנטנים בתוך הראש, אחרי שייהנו בפעם הראשונה, השנייה וגם יותר, מהקראה חוזרת של הספר?
- הם ילמדו שיש דברים חשובים יותר משמירה על הכללים והתקנות היבשים. למשל, הסקרנות הטבעית חשובה יותר. אם משהו מסקרן אותך מאד ומושך אותך בכבלי קסם, מותר לך לעשות את הצעד הנוסף הלאה, ממש כמו הקטר הקטן מסיציליה. הוא ידע שאסור לו להיקשר אל קטר גדול כדי להשביע את סקרנותו ולנסוע פעם אחת בחייו אל העיר הגדולה רומא, אך הדחף לטייל, להכיר וללמוד היה חזק ממנו. לפעמים, בחיים, צריך – מה לעשות – לסמוך על האינטואיציה ולהאמין שאין רע בכך. הרי כל הישג שאליו חתר האדם, וגם הגיע, נבע מסקרנות טבעית שאין לה מעצורים.
- פזיזות יכולה להסתיים רע. אפילו שלקטר זה לא קרה.
- קוראי הספר הצעירים יוכלו לקשר בין ביטויים רבים שהם שומעים סביבם, כמו: פיצה, פיאצה, מוצרלה, פסטה ועוד, ובין הארץ הזאת, הים תיכונית, המכונה איטליה. קצת גיאוגרפיה מעולם לא הזיקה לאיש.
- הם יבינו שגם בדבר שנראה להם מפחיד, ולעיתים אף מרושע, מסתתר איזה טוב, או לפחות יופי. כי הרי כיצד היתה אפשרית, אחרת, הידידות בין הקטר הקטן ובין אתנה, הר הגעש האימתני, המתגלה דווקא כידיד טוב.
- הם יעזו להאמין בכוחם לחולל שינוי. ולפי המושגים וקנה המידה שלהם, ממש כמו הקטר הקטן, הם יבינו שגם קטנטנים ופעוטים אינם משוללי כוח מול כוחות שנראים גדולים וחזקים הרבה יותר…
שם הספר: הקטר שרצה לנסוע לרומא
המחבר: מאיר שלו
שם מאייר/ת: ליאב צברי
הוצאה לאור: עם עובד.
גיל קוראים מתאים: 3 – 7