סגפרדו ואסא בצומת דבירה – קפה משובח ו”על האש” במרכז סימפטי על הדרך לאילת

אז איפה עוצרים לשתות קפה בדרך לבאר שבע?

בעיה אמיתית.

כל מי שיוצא מאזור המרכז ושם פעמיו צפונה, ייתקל בדרכו בלא מעט בתי קפה ראויים, שבהם יוכל לעצור, למצמץ בעונג למול זהרורי הקצף בכוס, לשאוף לאפו את הניחוח הכובש ולהתיר לבלוטות הטעם שבלשון להתענג ולשחרר אנחת רווחה של מי שסבלו הגיע באבחת לגימה אחת לקיצו.

יש בדרך לגליל מיני סגפרדו, ארומה, בונו ואף לא סיימנו למנות את הרשתות, ופה ושם קופצים להם בכל שני וחמישי בתי קפה פרטיים שגם הם שווים עצירה על אם הדרך.

לא זה המצב בדרך דרומה. כל נסיעה מאזור המרכז לבאר שבע מביאה, בדרך כלל, אכזבה מתמשכת. ואין כוונתנו לאותם ספק מסעדות שקשוקה ספק בתי קפה, שמציעים ספלי קפה דלוחי קצף ומתיימרים להעניק לך את הדבר האמיתי.

והנה, זה מכבר, נחנך לו בצומת דבירה מרכז משודרג הכולל תחנה של “דלק”, אלונית, מסעדה בשרית וסניף של סגפרדו.

איפה זה צומת דבירה, אתם שואלים? תתביישו לכם. הרי בכל נסיעה לדרום אתם עוברים שם, ומה לעשות, נוסעים מהר מדי, ולא קולטים את הפנייה מזרחה (ימינה) אל הקיבוצים דביר ולהב, ממש ליד הסילו הענק הממוקם על האדמה הצחיחה, בקטע הדרך האחרון שבין צומת בית קמה ובין באר שבע.

כדי להגיע אל בית הקפה המעודכן המציע את הסנדוויצ’ים, הפאסטות, ה”מיוחדים” והעיקר – את הקפה שאתם כל כך צריכים בדרך, תצטרכו לפנות שמאלה מהכביש המהיר, בפנייה מותרת אבל די בעייתית, לנוכח התנועה הכבדה.

מעט יותר קשה יהיה לחזור ולהשתלב בכיוון דרום, והפעם מדובר בפנייה שמאלה מסוכנת פי כמה, וגם היא מותרת, אבל לנועזים בלבל. מה שבטוח – אם התאפקתם ולא שתיתם קפה כל הדרך מהצפון, שווה לעצור כאן. המוכרים הם מושבניקים יפיופים מהסביבה. דיבורם איטי מעט אבל רווי שלווה ורצון טוב. הכי חשוב, את הקפה הם עושים בדיוק כמו בבתי הקפה שאתם מכירים וצורכים, העיצוב דומה ויש אפשרות לשבת בחוץ ובפנים.

אופס, כמעט ושכחנו יתרון חשוב נוסף: יש בתוך הקפה שירותים נקיים, מעוצבים וגם הם עושים חשק לעוד… רק שלא תגזימו.