מסעדת רוטנברג ליד קיבוץ גשר – פעם, עצירת חובה בדרך לצפון

 

מאת: צוות התרשמות

שימו לב לביקורת עדכנית המופיעה בתגובות, בסוף הכתבה!

קל לפספס את הירידה המוליכה מכביש בית שאן טבריה אל חצר גשר הישנה, בסמוך לנהריים. ביום, זוהי אטרקציה תיירותית המושכת אליה אוטובוסים גדושי מטיילים. אל המסעדה, שבצד האטרקציה, הנקראת על שם “הזקן מנהריים”, פנחס רוטנברג, שהביא את החשמל למדינת ישראל והקים כאן את תחנת הכוח הראשונה, מגיע רק טפטוף קלוש מזרם המטיילים.

וכך, בצד העתיקות, המוזיאון, הבונקר העזוב וההיסטוריה, מתנהלת לה בשקט מסעדת שף אמיצה, שכבר כמה שנים מצליחה להציב רף גבוה של קולינרייה. ולהציע אותו לאורחיה במחירים שפויים העושים טוב לכיס.

בפעם הראשונה שהיינו כאן, לפני שנתיים, הגענו בערב. צלליות הברושים והרי הגלעד הניבטים ממול שבו את לבנו כמו מראה הבית הצנוע והפצוע שבו שוכנת המסעדה. במבנה הקרנטינה (בידוד) האותנטי שעדיין עומד, השאירו המעצבים בכוונה את צלקות פגיעות הפגזים על הקיר שבכניסה, אבל היטיבו להשרות בתוך המסעדה עצמה אווירה קלאסית מאופקת ומעוררת ציפיות.

הפעם הגענו לארוחת צהריים. אין הרבה מדי מקום במסעדה, ולמעט בסוף הסתיו, בחורף ובתחילת האביב, “קצת קשה” לשבת בצהריים מחוץ לחלל המסעדה הממוזג, המתקשה גם הוא להילחם בזבובים המקומיים, המנסים, נואשות, לחדור פנימה כדי לזכות גם הם במעט קרירות. מבעד לחלון שליד שולחננו נשקף נוף מלנכולי של גבעות רכות, צהובות קש, גדרות תיל חלודים ותחושה לא ברורה של עצב, אולי בגלל שהמקום נראה כל כך שכוח.

אבל בניגוד מושלם למלנכוליה הקלה שאחזה בנו למראה הנוף, הריחות שעלו ממטבחו של סם, השף גבה הקומה, שידרו הבטחה אופטימית הרבה יותר. הצצה בתפריט אוששה את ציפיותינו. יש משהו נועז בתפריט. משהו שמייחד אותו. השילובים, המעוף, הנכונות לנסות ולחדש, ולקחת את הסיכון המסוים שהתוצאה לא תהיה גבוהה כמו הציפיות.

והציפיות, לפחות שלנו, דווקא נענו. המלצריות היו יעילות ואדיבות. המוסיקה לא קולנית, ישראלית איכותית או ג’אז. התחלנו עם מתאבנים: גרגירי חומוס מתפצחים, סלט צהבהב בעל טעם מעניין ולחמניות עגולות, טובות. קיבלנו קנקן מים, ובחרנו כוס יין אדומה מיין הבית. היין טעם לחיכנו מאד.

שתי המנות הראשונות שבחרנו: קלמרי ושרימפס צרובים (38 ₪). השרימפס הגיע עם קרם עגבניות צלויות על פולנטה (קטנטונת, כמעט סמלית, כמו עגבניות השרי הסמליות שבאו לצידה) שאת הגבינה המלוחה שבתוכה לא הצלחנו לזהות. ובכל זאת, היה שווה לנגב את הקרם העדין והנימוח עם הלחם המעולה. את הקלמרי זללנו במהירות, כשאנו מורחים את הטוסטונים בקרם פרש מעולה שהגיע על הצלחת. רק שעם הטוסט קשה לנגב את הרוטב שהותיר הקלמרי…

הזמנו שתי מנות עיקריות: מנת דג בס בקרסט עשבי תיבול עם פירה אוורירי מעולה (85 ₪). הדג הגיע בשני נתחים מכוסים בכיסוי הצהבהב. הטעם מעניין אבל לא “מפיל”. המנה השנייה היתה מנת שוק טלה מעושן, גם היא בליווי אותו פירה מוצלח (88 ₪). לצערי, טעמו המעושן של הטלה, שאותו דמיינתי כחצוף, מתריס ובעל נוכחות עזה בפי, כמעט ולא הורגש בחיכי. התוצאה היתה, לטעמי, יותר כמו תבשיל שוק טלה.

הקינוח בו בחרנו היה מנת קדאיף עם אגסים בקרמל וקצפת מסקרפונה (30 ₪). אף כי את שערות הקדאיף אנו מעדיפים “רטובות” יותר, הקינוח הזה היה, לטעמנו, טעים מאד, ולא מתוק מדיי.

לסיכום, נהנינו הנאה מרובה מהחוויה הקולינרית הכוללת, ואנו נחזור בשמחה למקום בהזדמנות הראשונה.

 

** התרשמות מביקורנו הקודם במסעדה **

בפעם שעברה הגענו בערב, ולכן לא יכולנו ליהנות מתפריט הצהריים העסקי, המציע ב- 75 ₪ מנת פתיחה, מנה עיקרית וכוס יין סביר בהחלט. מאידך, יכולנו אז ליהנות מתפריט הערב שהוא מעט יקר יותר – 105 ₪, אבל מציע 3 מנות פתיחה במקום אחת. בין מנות התפריט במסעדת רוטנברג, מבחר בשרים מיושנים, דגים ופירות ים, תוספות עשירות, סלטי ירקות טריים, קינוחים ועוד. ראוי לציין שהקינוחים נמכרים, בתוספת לעיסקית, ב- 18 ₪ בלבד, מה שהפך את עלות חווית האכילה ברוטנברג לסבירה בהחלט.

קנקן מים קרים, צלוחית מתאבנים, וכבר אנחנו במנות המומלצות. אלו כללו סלט תפוח עץ ירוק עם סלק חמוץ מתוק וגבינת רוקפור, טונה אדומה כבושה על סלט אבוקדו, שרימפס ואספרגוס עם קרם לימון וקלמרי ממולא גבינת עיזים. טעמנו. הכל היה מוקפד כפי שצריך. התרשמנו במיוחד מהקלמרי הממולא.

מהצצה בתפריט התרשמנו שבמסעדה הזאת אין מנות סטנדרטיות. בכל מנה יש “טוויסט” קטן, פרי מוחו היצירתי של השף, ההופך אותה לייחודית ואף שווה במיוחד. בדרך כלל זה מאד מצליח, לפעמים קצת פחות. בין המנות הראשונות ראוי לטעום את הרוסטביף, שמגיע במילוי כרוב מבושל בבירה, חרדל וסירופ בלסמי, או את הסשימי דג ים, על סלטון עדשים שחורות עם בצל ירוק ומלח צ’ילי.

בעיקריות, ינעמו לחככם פילה המוסר והשרימפס או הבאס, האפוי בקראסט תבלינים ים תיכוני ומוגש עם פירה אוורירי. חובבי הבשר מוזמנים לנעוץ שיניים בפילה בקר ברוטב פלפלת. אין מדובר בנתח ענק, אלא ב- 200 גרם צנועים יחסית, אבל היי, אם הרי לא בקטע של להתאבס, כדי לא להתבאס, שאחרת — יש לא מעט מסעדות מזרחיות באזור הכינרת.

המנות מוגשות בסגנון צרפתי. הצלחות אינן גדושות, אבל האוכל שבתוכן מעודן ונאה למראה, גם כן בסגנון צרפתי. רוטנברג היא מסעדה שהמקומיים, מעמק המעיינות (בית שאן) וקיבוצי הסביבה ועד סובב טבריה חוזרים אליה שוב ושוב, גם לחגוג אירועים המבקשים טעימה אנינה יותר מהרגיל, בלי להרגיש חור בכיס.

גם אם אינכם מבלים חופשה בסביבה, אתם יכולים לתזמן את הביקור במסעדה בדרך לרמת הגולן או לאצבע הגליל, או בדרך בחזרה. הדרך מעט יותר ארוכה, אבל הנופים מקסימים והחוויה הקולינרית מצדיקה את המאמץ.

המסעדה נגישה לנכים, ומציעה את העסקיות במחיר 70 ₪ לסועד, בימים ב’–ו’, בין השעות: 16:30 – 12:00, ואת עסקיות הערב (105 ₪) לאחר מכן. היא איננה כשרה.

מסעדת רוטנברג – טלפון: 072-3947723 , כתובת: קיבוץ גשר. צמוד לחוויית נהריים בגשר הישנה. שעות הפעילות: ב’ – ד’ 21:00 – 12:00 ה’ 22:00 – 12:00 ו’ 23:00 – 10:00 ש’ 21:00 – 10:00 ** יום ראשון- המסעדה סגורה.