בין באר שבע ועוטף עזה נמצא חבל הבשור, הזרוע ישובים כפריים מאירי פנים שסביבם שדות, ביתרונות נחלים ולא מעט אתרי אירוח כפריים. מפריחת הכלניות בינואר ועד שהקיץ מכניע את האביב, וכמובן – גם בסתיו, כל אלה מהווים מוקם מומלץ ביותר לחופשה, לכל המשפחה.
אז יש איפה לישון (הגושרים, צאלים, אורים, צימרים במושבים), יש איפה לטייל, אבל איפה, לעזאזל, אפשר לאכול צהרים וערב, במיוחד בסופי שבוע?! אכן, בעיה. בביקורנו האחרון באירוח הכפרי של קיבוץ גבולות אכלנו בקיבוץ את ארוחת הבוקר וארוחת הערב החגיגית של ליל שישי, שהיתה, אגב, נהדרת. למחרת בצהרים חיפשנו מסעדה, ולא היתה סביבנו אחת שכזאת בטווח של עשרות קילומטרים. עד שמישהו גילה לנו ש…
את מסעדת הנגריה פתחו קרן ובן זוגה חגי, לפני כמה חודשים, במושב דקל שבעוטף עזה. המסעדה, כך אומרים יודעי-חיך, זכתה מיד להצלחה בין המקומיים, ומכיוון שהיא פתוחה גם בשבת, מיהרנו לאכול שם צהרים, מרחק כרבע שעה נסיעה מקיבוץ גבולות שבו התארחנו. היינו רומי ואדר בני ה- 13 ואבא אחד.
המבנה, שגוון הצהוב שולט בו, מסתתר בתוך מושב דקל, מוקף בבתי חברי המושב. כשהגענו, נשבה רוח שהעלתה ענן אבן קל, שהסתער על בתי התושבים בניסיון נואל של הטבע להשיב לעצמו את מה שהאדם, בחוצפתו, העז לקחת ממנו.
בחוץ חנו לא מעט מכוניות, וגם שורה של גיפים קרביים ביותר, שהאנטנות עיטרו אותם כמו זרי קוצים. על המרפסת הרחבה גילינו שולחן, שהיה מוקף בקציני צה”ל, אלה ששומרים עלינו מהשכנים, העצבניים והקרובים כל כך. הם עסקו בהנאה רבה בבליסת המזונות השונים שהועלו על שולחנם. עוד שולחנות היו תפוסים על ידי משפחות עם ילדים צעירים, מהאזור שבאו לאכול. הצצנו פנימה, אל המסעדה הממוזגת, שגם בה ישבו לא מעט סועדים, והחלטנו שמזג האוויר מאפשר לשבת במרפסת, וכך עשינו.
הזמנו שתי מנות ראשונות: חציל בטחינה, מנה קלאסית שבאה עם לחם טרי וטבעות בצל, שהיו, כמו שטבעות בצל צריכות להיות, לוהטות וצובטות בטעמן את החיך. בזמן שאכלנו ניגשו אלינו קרן וחגי מאירי הפנים, שסיפרו לנו קצת על אחורי-הקלעים של האופרציה הזאת שנקראת מסעדה במושב בעוטף עזה. לא קל, אבל טפו-טפו-טפו, בינתיים הולך ממש לא רע. למזלנו היו לא מעט אורחים שהגיעו, ושאת רובם הכירו השניים, ומיהרו אליהם כדי להתחבק ולהסתחבק, וכך הצלחנו גם לאכול.
רומי בחרה כמנה עיקרית פסטה אוליו אוליו, וקיבלה צלחת עמוקה וגדושה, שמאד נעמה לה. אדר בחר בשניצל עם צ’יפס, וקיבל שתי פרוסות שניצל עגל ענקיות, שמשפחה שלמה יכולה להסתדר אתן. אני ביקשתי המבוגר, וקיבלתי קציצה עסיסית שהציצה מתוך חצאי הלחמניות שריפדו אותה, אל עברו של הצ’יפס, שגדש את הצלחת. נפטרתי מהקמח הלבן ללא צער, והשקעתי את כל כולי בחיסול ההמבורגר.
בסיום הארוחה סיכמנו שלושתנו כך: האווירה במקום מצוינת, הישיבה נוחה, השירות אותו מציעות בנות המושבים הסמוכים נעים ויעיל, האוכל שבו בחרנו טעים, אם כי לא מפתיע או מיוחד במינו. עם זאת, יש בתפריט לא מעט פיתויים קולינריים שמחכים לביקורנו הבא…
קפה בר הנגריה, מושב דקל – בין 10:00 ל12:00 ארוחות בוקר, כריכים, שקשוקה, סלטים, קינוחים, קפה. מ- 12 בצהרים גם מנות בשריות, פסטות, קישים, כריכים, סלטים, קינוחים. שעות פתיחה: שלישי רביעי: 10:00 – 21:00, חמישי: 10:00 עד 23:00, שישי: 10:00 עד 16:00, שבת: 10:00 עד 18:00. קרן 052-3964329. חגי 052-4571366
אל כתבת התרשמות מאירוח כפרי בקיבוץ גבולות.
תגובה אחת
קרן וחגי בהצלחה. נהניתי לקרוא את הכתבה ועל היוזמה הברוכה שלכם. לכשיזדמן לי להיות בסביבה “אקפוץ” אליכם
אלי רג’ואן, נתניה.