שורה תחתונה – המלון מפתיע לטובה ומומלץ. תל אביב – לחה, מבלבלת חושים, מציעה את עצמה באינסוף טעמים וצורות ותמיד שווה לחזור אליה לחופשה קצרה ומדודה בזמן.
בילינו חופשה ספונטנית בת יממה מהנה אך קצרה להפליא בלב תל אביב. את הבסיס לחופשה קבענו במלון בוטיק קטן ולא מתיימר, מלון שינקין, שנמצא בכלל ברחוב ברנר הסמוך. עדיף כך, ברנר שקט יותר, והמלון התגלה לנו כסוכרייה אמיתית, כזו שאיננה פוסקת מלהפתיע.
הכל התחיל בפסטיבל הבירה, אירוע רווי אלכוהול ורעש רמקולים עוצמתיים בלתי נסבל, שעריית כפר יונה החליטה למקם קרוב מדי לרחוב בו אני גר. הרחוב אמור להיות שקט ופסטורלי, ואנחנו העדפנו לנטוש באלגנטיות את החגיגות הסמוכות לבית, לטובת חגיגה פרטית בלב תל אביב.
להגיע לתל אביב ביום חמישי אחרי הצהרים, התברר כלא-כל-כך-נורא, במיוחד בשל העובדה שהנהלת המלון שמרה לנו מקום חנייה מתחת למלון. נפלא! רחוב ברנר הוא מודל קטן וחד-סטרי של תל אביב הלבנה, מופת של אדריכלות באוהאוס. פעם היתה שם מועצת הפועלים, היום משפצים. אולי יוקם עוד בית מלון.
מלון שינקין, זה שברחוב ברנר הסמוך לשינקין, היה כנראה אי-פעם בית דירות בן 4 קומות, עם חניות בחצר לדיירים ומרתף. כך התרשמתי. היום יש במלון 4 קומות של חדרים אינטימיים, ממוזגים, נקיים ומעוצבים, בלי מרפסת אך עם נוף אורבני של בתי שכנים, איקליפטוס ודקל ושני פנטהאוזים שהציצו אל חדרנו מלמעלה.
כל כך מעט ציפיות היו לזוגתי, אסנת ולי, אחרי היסטוריה ארוכה של בתי מלון עירוניים ברחבי אירופה ובישראל, עד ששנינו לא יכולנו להפסיק להתפעל מההפתעות הקטנות והמענגות שהמלון סיפק לנו (529 ₪ לחדר באתר המלון) מרגע הגעתנו, ועד לרגע שבו עזבנו אותו. ממש כך.
זה התחיל עם החנייה, שם גילינו שהמלון מציע לאורחיו גם אופניים, לשיטוט חופשי ברחובות העיר, ונמשך עם הלובי, שבחזיתו גינה ובה שולחנות קפה. החצר כולה מוקפת ירק וצל, כשחלונות זכוכית גדולים בלובי מאפשרים הצצה פנימה, או החוצה. בלובי מחכה לך, האורח, עיצוב מלבב, ציורים, אגרטל ענק, אלמנטים צבעוניים ומאחוריהם פינת קפה/תה חופשית עם מכונת קפה, עוגות וקרקרים מכמה סוגים – ועובדת מלון חייכנית שתמיד מוכנה לעזור לך להכין בעצמך עוד כוס קפה עם קצף כמו שצריך.
אל הקומה הרביעית בה נמצא חדרנו העלתה אותנו מעלית כזאת, כמו בבית שבו אתם גרים, אבל גם בפרוזדורים, בחדר המדרגות וכמובן, בחדר, הורגש כי הושקעה מחשבה רבה וכל פרט וכל חפץ ואלו נבחרו בקפידה. המיטה רחבה, השמיכה ענקית ומפנקת, חדר הרחצה מצוחצח, המקלחון שקוף, רחב וכיורי הרחצה ומעמדי המגבות –כל אלה עוצבו, ללא ספק, תוך שימת לב ליצירת אווירה רגועה ומיוחדת שנועדה לעטוף אותנו, האורחים, בבועה מפנקת.
הבועה הזאת התחלפה בחטף בהלם היציאה אל רחוב שינקין הסמוך, ומשם, מרחק צעדים ספורים, אל רח’ הכרמל החוצה את שוק הכרמל.
לפני כן עוד הספקנו לרחרח ולגלות שהמלון מציע שני חדרי ספא למעוניינים בטיפול. זה במרתף, שיש בו גם חדרי שירותים לאורחים, שהם תענוג עיצובי בפני עצמו. מעל לחדרנו, על גג המלון גילינו את הנוף האורבני של העיר תל אביב. זוג דובר צרפתית חייך והשבנו ברכה. הם היו עטופים בחלוקי רחצה ושערם עדיין רטוב מהשהייה באמבטיית הג’אקוזי הפתוחה אל השמיים. בהמשך הגג היו גם מיטות שיזוף, פינות ישיבה ומקלחת התרעננות.
היה לנו, לכן, אך טבעי לגלות, בהמשך, שמלון שינקין זכה בפרס TripAdvisor’s Travelers’s Choice Award בשל חווית אירוח יוצאת דופן המוענקת לכל אורח.
את ארוחת הערב הזמנו במסעדת מרלוזה בשוק הכרמל, מרחק 5 דקות הליכה. ידידה המליצה לנו על המקום, אך כשהגענו למסעדת הדגים מצאנו את עצמנו פוסעים על מדרכה דלוחה, מטונפת בשלוליות ביוב ושאריות ירקות, והחשק לאכול דגים בשוק פג כליל, מה גם שהמסעדה פתוחה אל הרחוב ואיננה ממוזגת.
התחלנו להסתובב ברחובות הסמוכים, מציצים במגוון הדוכנים והמסעדות, נועצים חוטם מסוקרן, אך הלחות האיומה של שבע בערב גרמה לנו להמר על מקום שלא הכרנו, שנראה, בעד חלונותיו, כגן עדן של קרירות ממוזגת, שולחנות עם מפיות ובר קשתי רחב.
כך גילינו את מסעדת פרא בלי לדעת עליה דבר, ומתוך אילוץ וספונטניות בשילוב מזל (צריך להזמין תור כמה ימים טובים לפני הסעודה עצמה) זכינו להתענג על ארוחת 3 מנות ביניים קלילות ומיוחדות במינן, שמחיר כל אחת מהן היה כמה עשרות שקלים, מחיר הוגן וסביר למסעדה, שבאתר “וואלה” נכתב עליה: “מסעדת פרא: אולי המסעדה החדשה הטובה בתל אביב – איך שנכנסנו התחלנו לחשוש. עד שהגיע החשבון הדברים השתנו כמעט לחלוטין”. אבל את העובדה הזאת, ביחד עם סופרלטיבים אחרים על האוכל במסעדה ועל השף עינב אזגורי , שיש לו עבר עשיר בניהול מסעדות בתל אביב. וואלה, מזלנו שיחק לנו!
זמננו היה קצר וקצוב, כי בהמשך הערב חיכתה לנו ההצגה “אהבה ומגפה” בתיאטרון הקאמרי. שלושה סיפורי אהבה קומיים ברקע מגפת הקורונה, במלון תל אביבי. זוגתי צחקה, נהנתה ואהבה. אני צחקתי, נהניתי, אבל חשבתי שבסך הכל מדובר בלא יותר משלושה מערכונים משוחקים לא-רע. השחקנים (כינרת לימוני, נטע גרטי, נדב אסולין ונדב נייטס) העבירו אלי בהצלחה את התחושה שמדובר במופע שנועד להצחיק בכל מחיר, ולכן קצת הופתעתי ממחיאות הכפיים והאהבה הרבה שבה קיבלו הצופים האחרים, כולל זוגתי, את השחקנים כתום ההצגה. מה שהוביל אותי למחשבה, שכנראה אני הוא הבעיה, שכן אני הוא זה שלא מתאים לסוג כזה של הצגה.
בעצם, ישנה עוד סיבה לתחושותיי המוזרות במהלך ההצגה. כשחיפשנו חנייה בחניון “גולדה” גילינו, בפעם הראשונה אחרי עשרות חניות מוצלחות, כי כל השערים סגורים והחניונים, כולם, מלאים. מול השוקת השבורה הזאת עשינו כמו בעלי מכוניות אחרות שמיהרו למופעים, וחנינו על “אדום לבן” ברחוב הסמוך לחניונים. כשחזרנו גילינו כי על החנייה האסורה קנסה אותנו העירייה ב- 500 ₪, בערך כמו שעולה לזוג חדר במלון שינקין…
כשחזרנו למלון לא יכולנו שלא לברך שוב את העובדה שלאורחים יש חנייה צמודה מתחת למלון. הוסיפו לכך פיצה עסיסית ב”עגבניה” אשר בשינקין, עם קפה בפינת הקפה בלובי המלון, ותבינו איך גם הקנס הזה לא הצליח להרוס לנו את מצב הרוח הטוב שבו היינו שרויים.
ארוחת הבוקר אליה נשלחנו מטעם המלון היתה בקפה לוסיה, ברחוב בלפור הסמוך. האווירה בקפה הכל כך תל אביבי היתה אינטימית ומהנה, כמעט כמו גלריית האורחים שישבו סביבנו. התפריט לא קטן, אבל צפוי. היה טרי, טעים. אין טענות. כשתהיה הזדמנות – נגיע שוב.
שורה תחתונה – המלון מפתיע לטובה ומומלץ. תל אביב –לחה, מבלבלת חושים, מציעה את עצמה באינסוף טעמים וצורות ותמיד שווה לחזור אליה לחופשה קצרה ומדודה בזמן.
מלון שינקין מרשת ג’ייקוב. רח’ ברנר 21 תל אביב. לפרטים נוספים: הזמנות 6367*
