שורה תחתונה: יוקרתי ויקר. מתאים לחגוג כאן אירוע מיוחד ורומנטי, פחות מתאים לכל המשפחה. האוכל המוגש הוא ברמה גבוהה, הים קרוב אך סלעי, הגישה למסעדות בסביבה נוחה ומהירה והבילוי בתוך המלון מתאים למי שיש לו ספר קריאה טוב, או הרבה על מה לדבר עם בן או בת זוגו.
צריך היה להתאמץ כדי לזהות את השלט הקטן והמוצנע ליד הווילה ברחוב “החוף” שבשבי ציון. נראה שמישהו חשב שאת שם מלון הבוטיק היוקרתי בישראל אין צורך להבליט. מבחוץ הבניין דומה לווילות אחרות שזרועות לאורך הרחוב, המקביל לחוף הים. פעם היה כאן מושב עם לולים וחקלאים. היום גרים כאן מי שיכולים להרשות לעצמם.
נכנסנו. בפנים זה היה בהחלט סיפור אחר. יופייה של הווילה, שיש בה שתי קומות ועוד מרתף גדול, היה בולט לעין. עיצוב קלאסי. מפתחים רחבים. חלונות ענקיים שדרכם נשקף הים. כה קרוב, הושט היד וגע בו. מערכות ישיבה נוחות ומעוצבות, שולחנות גדולים ורחבים במיוחד, ועם זאת אינטימיות נהדרת שהפיצול של החללים הציבוריים בווילה מצליח, איכשהו, לייצר.
החצר אינה גדולה מדי ואין בה פינות נסתרות שניתן “לגלות”. רחבת דשא, כסאות נוח מעוצבים, נדנדת-ערסל ענקית שכמותה טרם ראינו. בפינת החצר, על במת עץ – הוט-טאב – ספא עגול עשוי עץ, שריחו המתערבב באדי המים המהבילים והוא עולה ומדגדג את הנחיריים. הישיבה בתוך המים החמים, לאור הירח המלא, התבררה מאוחר יותר כאחד השיאים של ביקורנו.
מרחבים פתוחים ותחושה של חופש
כמובן שישנה בריכה. לא גדולה, אבל מספיקה, נאה למראה, מחוממת בחורף ושואבת לתוכה את האורחים בימי הקיץ. כלומר, היא מקסימה הבריכה, אבל את ההצגה גונב הים, מעבר לרצועת החול בת 50 המטרים, זה הים המתחבר בשביל קטן אל פשפָש בגדר המלון. קסמו של חוף הים הסלעי, שעומד שומם רוב היום, עם רעש הגלים הנשברים עליו, משכיח ממך, האורח, את הזמן ואת המקום ומעביר אותך בהינף קצפו של הגל אל מציאות אחרת, שלווה ונטולת בעיות, שבה אתה המלך.
וכאן, אתה בהחלט המלך, לפחות מבחינת הצוות. את ארוחת הבוקר תקבל היכן שתעדיף: ליד הבריכה, על אחד השולחנות הרחבים שבחוץ, על הדק במטבח או בחדר האורחים הגדול. הארוחה מוקפדת, כוללת ביצה כרצונך, לחמים מעולים, גבינות קשות במגוון סביר, סלט ישראלי, והכל בקצב שלך ובאיזו שעה שבה תחפוץ. מעניין, דגים לא היו בארוחת הבוקר, אבל היתה פוקצ’ה חמה שיצאה מהתנור, והיו מיצים וקפוצ’ינו. אגב, את האחרונים יכולנו להזמין שוב ושוב לאורך חופשתנו הקצרה, ואנו עשינו זאת בשמחה. אי אפשר שלא לציין לשבח את כלי ההגשה, הסכו”ם, הצלחות וכוסות הקפה המדהימות (כל אחת 150 ₪), שהיו חגיגה לעיניים.
4 סוויטות יש בווילה. שלוש בקומה השנייה ואחת בקומת הקרקע ואותה קיבלנו. רגע הכניסה אל תוך החדר שבו תבלה את חופשתך הוא רגע מאד מיוחד. כל כך הרבה ציפיות וסקרנות מתנקזים אל הפגישה האינטימית הזו, בינך ובין החדר. ובכן, החדר הרחב לא אכזב. הוא היה מעוצב “ספורטיבי-ימי”, וכלל אלמנטים כמו גופי תאורה מעוצבים, ספינות מפרש ומגדלורים שהם מנורות לילה, כסאות סיפון עם מושבי בד, רצפת לוחות עץ וחלון ענק שנפתח היישר אל הבריכה. החלון המרהיב הזה התברר כבעייתי, כי מכיוון הבריכה ניתן היה לראות אותנו, בחדר. לכן נאלצנו לסגור את שלבי התריס החשמלי כדי לשמור על האינטימיות שלנו. שימשה חד כיוונית תוכל לעשות כאן נפלאות.
המיטה הזוגית הרחבה, המצעים הרכים, שולחן העבודה הקטן הנוח ושפע אבזרי הפינוק, כמו מכונת קפה ומקציף, מערכת וידאו וקול מתוחכמת, שחלקם מצריך תדריך מיוחד הניתן ע”י עובד המקום, כל אלה היו חלק טבעי מהפינוק. אבל האלמנט הבולט בחדר היה, ללא ספק, האמבט שכמותו לא ראינו עד כה. כמו עלה נופר קעור השט באגם וממתין לנסיכה שתטבול בתוכו, כך האמבט הענק, עשוי החרסינה, שברירי למראה ובעל קווים מושלמים, שהוא בהחלט יצירת אמנות ולא רק אביזר בתוך האמבטיה. א-פרופו אמבטיה, בסוויטה היתה גם מקלחת זוגית, עם שני מקלחוני “גשם” רחבים, ואנו בהחלט עשינו בהם שימוש ראוי.
האורחים שחלקו עמנו את המלון היו, להפתעתנו, שני זוגות צעירים בשנות ה- 30 לחייהם, שאליהם הצטרף זוג מבוגר יותר. שמחנו לראות אנשים צעירים שיכולים להרשות לעצמם לנפוש ב”פנחס וגסטון”, במיוחד בהכירנו את טיבם של האורחים הממוצעים שמגיעים לכאן. אלה, לרוב, שייכים לאצולת הממון הישראלית, ויש גם הרבה אורחים מחו”ל ששמעו של המלון הגיע אליהם והם מעדיפים אותו על מלונות היוקרה. אהבנו במיוחד את הדינמיקה שנוצרה בין האורחים. אנחנו, למשל, העדפנו להישאר בגפנו, וכך נהנינו מבדידות מזהירה. לעומתנו, האורחים הצעירים הכירו והתיידדו במהלך החופשה, ובילו רוב הזמן יחד.
ארוחת הערב היא אירוע מכונן בפני עצמו. מוריס זריהן, השף של המלון, הוא גם הבעלים של מסעדת “מועדון ארוחת הבוקר” בכניסה לשבי ציון, מקום עם אופי וטעם. היתה זו ארוחת טעימות, ולנו היה קשה להחליט היכן אנו רוצים לאכול אותה. האם נעדיף את חדר האורחים הגדול והחם למראה בצוותא עם אחרים, או אולי בחוץ, ליד הבריכה? ומה עם שולחן העץ הגדול שבחצר? אוף, כמה קשה להחליט…
בתוך החדר: עיצוב עם מעוף.
הארוחה הורכבה ממנות טעימה מגוונות ומפתיעת, שאותן הגיש מלצר ידידותי להפליא, שעיניו נצצו בהנאה אמיתית כשדיבר על מנות האוכל שהוא שב והביא לנו בכל פעם מחדש. לדעתנו אסור לוותר על ארוחת הערב, גם אם מסעדות אחרות בסביבה קורצות לכם לנסות אותן.
במהלך החופשה ניסינו, כמו אחרים לפנינו, לפצח את סוד קסמו של המקום. כשנפגשנו עם פנחס, הבעלים, שמרבה לשבת עם האורחים, התקרבנו מאד לפתרון. גילינו כי האיש, שלא נולד עם כפית זהב בפה, איננו רק פרפקציוניסט, אלא גם יזם אמיתי, היודע בחושיו לעשות את ההימור הנכון. הוא רחב לב וכיס, וכשצריך הוא משקיע ברוחב לב, גם באורחים, שאותם הוא מפנק בספונטאניות, שמצליחה להפתיע אפילו את אלה המורגלים בשירות מעולה. המוטו של פנחס הוא: “שירות, ניקיון, אמינות”. בשלושת אלה הוא זכה לניקוד גבוה אצלנו.
אבל סוד קסמו של מלון הבוטיק הזה איננו רק בשירות, בניקיון ובאמינות. “פנחס וגסטון” קנה לעצמו בשנים הספורות שבהם הוא קיים, שם של מלון בוטיק אגדי, הטוב שבטובים. זאת – באינסוף כתבות בכל כלי התקשורת. ואמנם, המקום הוא מיתוס של יוקרה ופינוק. אך למרבה הפלא – כשמתארחים במקום לא רק שלא מתאכזבים, אלא אפילו מופתעים לטובה. הריהוט, העיצוב, כלי האוכל, אבזרי החשמל, את אלה ניתן למצוא גם בבתי מלון ובצימרים יוקרתיים אחרים. אבל כאן נוצרת סינתזה של כל המרכיבים ביחד עם נוף הים הקסום, האווירה המשוחררת והנהנתנית, שאיננה נובו-רישית או גולשת לוולגארי.
זה המקום בו אנשים, המוקפים כל העת באומרי הן, כאלה היכולים לקנות לעצמם גם את המלון כולו בהינף יד, מרגישים בטוחים להיות עצמם, להסיר מסכות ו… ליהנות. הוסיפו לכך את האוכל המשובח, את הישוב הכפרי הפרובינציאלי והרי לכם עוד חלק מנוסחת ההצלחה. זו שגורמת לכך שאצל “פנחס וגסטון” אין אפשרות להשיג מקום פנוי בתאריכים לא מעטים גם שנה ואף שנתיים מהיום.
התרשמותנו: שווה את המחיר הגבוה, במיוחד למי שרוצה לחגוג אירוע בלתי נשכח, ומוכן להשקיע.
פנחס וגסטון מלון בוטיק, רח’ החוף שבי ציון. טלפונים: 072-3948030
מחירים: אמצע השבוע – החל מ-2,600 שקל לזוג ללילה, כולל ארוחות בוקר וערב במסעדת השף. בחגי ישראל האחוזה נמכרת במחיר 17,500 ₪ ללילה.
תגובה אחת
מדהים