Image default
מה חדש

מחול עכשווי בתל אביב-יפו בפסטיבל “צוללן”

Common EMotions YGodder Photo by Gadi Dagon
Common EMotions YGodder Photo by Gadi Dagon

פסטיבל צוללן- מחול עכשווי בתל אביב-יפו הוא פסטיבל מחול עכשווי המתקיים מדי שנה במשך 3 סופי שבוע אינטנסיביים. הפסטיבל הוא חלק מגל בשדה המחול הישראלי, הקורא ליותר מחשבה, מעורבות ונוכחות עדכנית ומגוונת של התחום.

פסטיבל צוללן מציג ברחבי תל אביב ויפו במגוון חללים, תיאטראות, מוזיאונים וגלריות; עבודות מאת כוריאוגרפים מובילים, צעירים ומנוסים, מהארץ ומחו”ל. הפסטיבל קורא למחול ששפתו ייחודית, מחול שמנהל מגע עם המקומי והעולמי, מחול שהוא תוצר של שיתוף פעולה בין גופים רבים, מחול שחושב את עצמו ומדמיין את עתידו.

לצד המופעים, הפסטיבל מבקש לחשוב את תפיסת ההווה לצד חקירת העבר – וכך, ההיסטוריה, התיאוריה והפילוסופיה של המחול מקבלות חשיבות. הממד הפוליטי, האסתטי והחברתי של המחול שואפים להיות מוצגים אחד לצד השני ולכן הפסטיבל מזמין ויוזם שיתופי פעולה מגוונים בכדי לממש חגיגת מחול עכשווי.

בין המשתתפים: הכוריאוגרפית דיינה מישל מקנדה, איריס ארז, יסמין גודר, ענת דניאלי, מור שני ולהקת ענבל, פרויקט 48 במחול של קבוצת מחול דנה רוטנברג, טליה דה פריס ודן וינשטיין,  שירה אביתר, אילנה כהן, מלכה חג׳בי, אורלי פורטל, קימ טייטלבאום ומורן יצחקי אברג‘ל, אורי טורקניץ, אריאל כהן, שני גרנות, נבו רומנו ועוד…

השנה נחשוב את הפסטיבל דרך המושג: trad(e)ition והוא מושג המורכב מהלחם המילים trade ו- tradition. המושג חושף בפנינו את ה”כלכלה של המסורת”, שבמסגרתה מסורת אינה זהות קבועה, אלא היא שוק חליפין דינאמי, פרפורמנס של הגורמים שמרכיבים את חיינו בפתח המילניום. תנועה בשרשרת האינסופית של הקשרים תרבותיים שבה לעיתים אנו אבודים, ולעיתים באופן מפתיע חופשיים.

פרויקט הדגל של הפסטיבל השנה הוא: “צוללים בענבל”.

מאז הקמתה ב-1949, עסוקה להקת מחול ענבל במורכבות של רב-תרבותיות בישראל, וזאת עוד לפני שמושג זה היה באופנה. יחד עם ענבל, נצלול לבורסת הזהות של הישראליות שהדירה ודחקה את התרבות המזרחית, גם על ידי כליאתה בתחום המסורת הקפואה שמקומה בעבר, ויש המכנים אותה פולקלור.

 

אירועים מקדימים לפסטיבל

״צוללים בענבל״

האירועים יתקיימו בתיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

 

Trad(e)ition 1 – אמנות ותרבות ״מזרחית״  – שישי 29.7 בשעה 12:00- התקיים

שלוש הרצאות ושיחה עם הקהל:

״זגזוגי״ המסורת על האוטוסטרדה של התרבות – פרופ׳ חביבה פדיה, אוניברסיטת בן גוריון

אפריקה, ישראל ואמנות עולם-שלישיזם – רותי דירקטור, מוזיאון תל אביב לאמנות

מזהות להזדהות: על צילום ודרכי עבודה – דוד עדיקא, אמן

פאנל: היעדרות ונוכחות המזרח מהמחול בישראל – מתן אפיק משוחח עם רנה בדש, אורלי פורטל וסהר עזימי

 

Trad(e)ition 2 – אמנות ופריפריה – חמישי 4.8 בשעה 19:00- התקיים

הקרנת הסרט העלילתי “בן זקן” בבימויה של אפרת כורם

עדו פדר ישוחח עם אפרת כורם ועם הקהל על מורכבות היחסים בין פריפריה ואמנות

 

Trad(e)ition 3 – פוליטיקה של זהות ומימושה – שישי 19.8 בשעה 12:00

דברי פתיחה: תמונת מצב 2016 – אורטל בן דיין, עיתונאית ואופנאית

הקרנה של קטעי וידיאו: ״ערסים ופרחות – האליטות החדשות״ של רון כחלילי ומתשדירי הפרסום של ליין המסיבות ״עריסה״

אורטל בן דיין תשוחח עם רון כחלילי וצוות ה״עריסה״: עומר טובי ויותם פפו

 

סוף שבוע ראשון – 7.9-10.9

 

אירוע פתיחה: אמנות שחורה/לבנה

רביעי 7/9 בשעה 18:00 – תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

שתי הרצאות ושיחה עם הקהל + קוקטייל פתיחת הפסטיבל

הקלפטומניה של האדם הלבן – אורטל בן דיין, עיתונאית ואופנאית

להקה ענבל: ממחול למרכז-תרבות-אתני ובחזרה? – שיר חכם, מבקרת מחול

 

להקת מחול ענבל: מור שני (ישראל/הולנד) – ריקוד פשוט – בכורה

רביעי 7/9 בשעה 20:30 – תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

חמישי 8/9 בשעה 20:30 – תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

מטאמודרניזם בתנועה: ניסיון רומנטי ומלא ספקות לפתח רגישות מוגברת למתח שבין מסורת וקדמה; להתנדנד בין מה שהוא אותנטי ומה שמושג בכאב, בתרגול ובזיעה; להימצא ברווחים שבין הדברים, במרחקים שבין האנשים, בנצחים קטנים; בין המכה והכאב לנשיקה והעונג.

זו הזמנה לדמיין איך האוונגרד של היום הופך לאט-לאט לפולקלור של המחר; והוא מועד להיכשל מראש, ובכל זאת – מאפשר לנו לתהות על טבעה האפשרי והחמקמק של וירטואוזיות חדשה; לכבד את המלאכה; לתרגל בהייה בת משמעות וציפייה; להתאמן בנבואה.

 

פרויקט 48 מהדורה #4 – בליינד דייט מחולי – ניהול אמנותי: דנה רוטנברג

חמישי 8.9 בשעה 21:00 – אולם ורדה, בית להקת מחול בת-שבע, מרכז סוזן דלל

שישי 9.9 בשעה 22:00- אולם ורדה, בית להקת מחול בת-שבע, מרכז סוזן דלל

במסגרת סדרת ״בת שבע מארחת״

פרויקט 48 הוא מרתון בזק אמנותי ייחודי מסוגו בתחום המחול. הפרויקט מפגיש בין יוצרים שונים: כוריאוגרפים, דרמטורגים, אמנים ויזואליים, כותבים ורקדנים לבליינד-ספין-דייט מחולי. זו שנתו הרביעית. איך זה עובד?

נקודת הזינוק של הפרויקט היא בהגרלה בה נבחרים האנסמבלים היצירתיים, שכוללים כל אחד כוריאוגרפ/ית, יוצר/ת שותפ/ה, ומספר משתנה של רקדנים. כל האנסמבלים מתבקשים להגיב לנושא משותף. מאותו רגע, תוך 24 שעות בלבד, הם רוקחים יצירות מחול מקוריות המוצגות למחרת בהופעה חיה וחד פעמית. בתום המופע הראשון, בנוכחות הקהל, מתבצעת הגרלה נוספת שמערבלת ומערבבת מחדש בין הכוחות היצירתיים ומציעה נושא חדש להתייחסות, וסבב חדש של תהליך יצירתי והופעה יוצא לדרך.

החזרות בסטודיו וראיונות עם היוצרים והרקדנים מצולמים ומשודרים בסטרימינג חי בעמוד הפייסבוק של קבוצת מחול דנה רוטנברג ומאפשרים לצופים ברחבי העולם הצצה נדירה לתוך תהליכי יצירה של יוצרים ישראליים בזמן אמת. בנוסף, צלם סטילס המתעד את החזרות יציג מדי ערב לפני המופע תערוכת-בזק מתוך רשמיו שנלכדו בעין העדשה. פרויקט 48 מזמין כל אחד ממשתתפיו להיחלץ מתוך תחום הנוחות שלו/ה, לצלול אל תוך יצירה מוגבלת בזמן עם שותפים בלתי ידועים לדרך. אני מחכה לזה בכל שנה מחדש: לראות איך בתוך האין-זמן-לחשוב נולד אז-למה-לא.”

משתתפים: מורן אברג׳יל, בר אלטרס, עינת בצלאל, רן בראון, רפאל בלולו, רות גווילי, הראל גרז׳וטיס, אופיר דגן, אלמוג דוד, סחר דאמוני, גבע זייברט, מאי זרחי, מעיין חורש, מריה דה דווינייס לופז, גלעד ירושלמי, ענת כץ, אורי לנקינסקי, עוז מולאי, אילית מרום, שניר נקר, מור נרדימון, אביתר עומסי, עידן פורגס, הלל קוגן, לורה קירשנבאום, נדר רוסנו, דורון רז.

פרויקט 48 מחול נתמך ע״י המדור למחול, משרד התרבות והספורט והמפעל לפרויקטים מיוחדים, עיריית תל-אביב.

״פן ישכח״ – מחקרי העבר של ״צוללן״: פתיחת תערוכה: פולחן האביב של גדי דגון

שישי 9.9 17:00 – מחסן 2, נמל יפו

צילומים של ״פולחן האביב״ מאת פינה באוש, סנקאי ג׳וקו, עמנואל גת, אכרם חאן, הלל קוגן ומארי שווינאר

 

לאחר הפתיחה:

אורי טורקניץ (ישראל/גרמניה) – “I love my dancers” –

מופע פרפורמנס באנגלית בשיתוף רקדן-עבר בהלקה של פינה באוש – בכורה ישראלית

שישי 9.9 בשעה 19:00 ו- 21:00  – מחסן 2, נמל יפו

“I love my dancers” טווה יחדיו סיפורי חיים של ארבעה דמויות מרכזיות שהובילו ליצירה של סוג חדש של תאטרון בשנות ה 70 בגרמניה – מחול-תאטרון, אמנים אלה קשורים לאחד מהקולות המובילים של תאטרון זה – פינה באוש. דרך סיפורי חיים, שאלות וזכרונות אלה, נוצרת היסטוריה נוספת של הזמן ההוא בגרמניה. ההופעה בשפה האנגלית

מופיעים: אורי טורקניץוג’ראלדו סי | עיצוב תאורה: קטאלינה פרננדז | במה ועיצוב גראפי: יאנינהארנדט | נתמך ע״י: Funded by TANZFONDS ERBE – An initiative by the German Federal Cultural Foundation. With special thanks to KünstlerhausMousonturm Frankfurt a. M. and Uferstudios Berlin.

 

שירה אביתר (ישראל) – צהלולי גוף

להקת מחול ענבל – שרה לוי-תנאי ז״ל (ישראל) – ואטבינה (1977) בביצוע מלכה חג׳בי

אילנה כהן (רעיון: שרה לוי-תנאי ז״ל) (ישראל) – רעלה (1988) בביצוע אילנה כהן

יום שבת 10.9 בשעה 20:30 – תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

צהלולי גוף מתמקדת בתנועה של סבתי, שאותה למדתי כילדה, מהריקוד המשותף באירועים ובשמחות. כעת אני מגלה ומתגלה, כותבת ונכתבת על ידיה ויוצרת סינפסות גופניות חדשות לתנועה עתידית. הפעולה הפיזית מציפה תחושות, רגשות ודרכי מחשבה שנצרבו בגוף ובתודעה מאותם מרחבים תרבותיים ואלו נפרמים אל חווית ההווה.

אני גוף המשמר ומתמסר, המטמיע חזרה את התרבות ואולי אף מממש את הגנטיקה.

העבודה עלתה לראשונה במסגרת התוכנית לכוריאוגרפיה ב’כלים’ 2015. עלתה בגרסת דואט ב’מחול שלם’ בביצוע שירה אביתר וסהר עזימי, ניהול חזרות של דליה חיימסקי וליווי אומנותי של איריס ארז ושרון צוקרמן, בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ. תודה לאייל ברומברג.

לאחר המופע:

הרצאה: סקירה עולמית על מחול שחושב אתניות ופוסטקולוניאליזם – שיר חכם, מבקרת מחול

פאנל: מדמיינים ״מחול מקומי/מזרחי״ – מתן אפיק משוחח עם שירה אביתר, רפאל בלולו, סחר דמוני ודנה רוטנברג

סוף שבוע שני – 4.9-17.9

 

אורלי פורטל (ישראל) – סוויריה וקטעים מרביע

חמישי 15.9בשעה 21:00 – תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

סוויריה

“עשרים שנים של ריקוד ודיסציפלינה רוסית לא יישרו את כתפיי השמוטות.”

במילים אלה המדוברות בשפת אביה, מרוקאית-דריג’ה, נפתחת יצירתה החדשה של הכוריאוגרפית אורלי פורטל, ולוקחת אותנו אל מסע קסום בין אסווירה, עיר הנמל העתיקה והעולם החדש.

7 רקדניות מחוללות בשילוב ייחודי של רכות ועוצמה, כל שריר בגוף נוכח, מפליאות בנגינתן המשתלבת בטבעיות במוזיקה הטקסית של הגנאווה כמו גם במקצבי השירה המדוברת של ג’יל סקוט-הרון.

במרווח שבין המועקות פורצת שירת הלב מן הסרעפת ועד קצות האצבעות, מחוללת טראנס-פורמציה. הפוגה. סוחפת בתשוקה אדירה, בשמחה, באחדות, בהשלמה.

כוריאוגרפיה: אורלי פורטל | ריקוד, שירה ונגינה: אורלי פורטל, אלה גרינבאום, קרן זוהר, רוני שחר, אורטל אצבחה, מיכל ענבר, יעל חלפון | מוסיקה: שילוב בין מוסיקה גנאווית-מרוקאית עתיקה, מוסיקה ושירה מרוקאית עכשווית, יצירות השירה המדוברת של ג’יל סקוט-הרון ומוסיקה אלקטרונית עכשווית | הפקה ועריכה מוסיקלית: נדב ברנע | אנימציה לוידאו: יואב בריל | עיצוב תאורה: נדב ברנע | עיצוב תלבושות: אנה כרושציבה

 

רביע

היצירה “רביע” נוצרה בהשראת רביע-אל-אדוויה, מיסטיקנית סופית מהמאה ה-8, שבאהבה, חמלה ופשטות מעשיה, היוותה את ניצני התפיסה הסופית. היצירה מבוססת על מוסיקה פרסית סופית ושיריו של ג’לאל אל-דין אל-רומי, גדול המשוררים המיסטיים במאה ה-13, אשר הוקדשו למורו ואהובו שאמס א-דין טבריז. בשיריו מדבר רומי על אהבה אקסטאטית ואחדות אלוהית לנוכח חוויה של דואליות וקונפליקט הנובעים מהיפרדות מהאהוב, ומביע את הרצון והתשוקה העזה לאיחות מחדש.

כוריאוגרפיה: אורלי פורטל | עיצוב תלבושות: רקפת לוי | עיצוב תאורה: תמר אור

לאחר המופע:

עדו פדר ומשה שכטר אבשלום משוחחים עם אורלי פורטל

 

יסמין גודר  (ישראל) – COMMON EMOTIONS – בכורה ישראלית

שישי 16.9בשעה 21:00  ושבת 17.9בשעה 21:00 – מחסן 2, נמל יפו

מה גורם לנו להשתתף? לקחת חלק?  להיכנס לעולם רגשי לא ידוע? בעבודתה החדשה Common Emotions רגש משותף גודר מציעה לאתגר את החלוקה המסורתית בין צופה למופיע ולאפשר לקהל בזמן אמת לחוות מימדים רגשיים ופרפורמטיביים באופן מוחשי,  ולתת לאילו לקדם ולהעצים  את היצירה בזמן אמת. מתוך כך עולות  שאלות לגבי החיבורים הרגשיים- קהילתיים אשר נוצרים במהלך המופע,  וכיצד  אילו מעוררים אצלנו הקשרים חברתיים ולאומיים אותם אנו מכירים מחיי היום-יום.

כוריאוגרפיה: יסמין גודר | דרמטורגיה ויעוץ אמנותי: איציק ג’ולי | רקדנים יוצרים:  שולי אנוש, ארי טפרברג, אופיר יודלביץ, דור פרנק, איילה פרנקל, אורי שפיר | מיצב לבמה ומסכות: גילי אבישר | תלבושות: אדם קלדרון | עיצוב תאורה: עומר שיזף | עיצוב סאונד ורמיקס מוסיקה: תומר דמסקי | סיורי חו”ל: גל קנטי ודלית אמיתי, as is presenting arts | הפקה: גיא הגלר, סטודיו יסמין גודר

תודות:  נמרוד לוין – יעוץ והשראה מדעית, מיכל אופנהיים – העשרה קולית, הקהלים השונים שהגיעו לבדוק איתנו את ההצעה הזאת. מוניקה ג׳ילט ויוזף מקרט שאפשרו לזה ותרמו אינסוף למימוש היצירה.

קו-פרודוקציה עם תיאטרון פרייבורג, גרמניה, Centre chorégraphique national de Rillieux-la- Pape, צרפת, בהנהלת יובל פיק ופסטיבל צוללן, ישראל; המופע פותח במסגרת תוכניתStörung/Hafraah שנתמכה על-ידי הקרן התרבות של הפדרציה הגרמנית.

לאחר המופע של יום שבת 17.9:

מיכל הלפמן משוחחת עם יסמין גודר ולילך ליבנה

 

טליה דה פריס ודן וינשטיין (ישראל) – WALK – בכורה

שבת 17.9 21:00 – מוזיאון תל אביב לאמנות, מבואת ריקליס

‘טאוטולוגוס 3, או התרצו לטואוטולוג איתי?’

מאת לוק פרארי (1969)

‘Walk  מאת מייקל פרסונס (1969)

 

שתי פרטיטורות טקסטואליות בביצוע אנסמבל מוסיקה נובה יוצרים: דן וינשטיין וטליה דה פריס שותפים יוצרים: אור אבישי, טליה דה פריס, שחר דיוויס, דן וינשטיין, שירה לגמן, ג’והןנוהלס, יוני ניב, תום סולובייצ’יק, אסף שתיל ויולי קובינסיאןWalk היא יצירת מחול ומוסיקה לחמישה רקדנים וחמישה מוסיקאים. המבצעים יציגו שתי פרטיטורות טקסטואליות מאת שני מלחינים מחלוצי האוונגרד האירופי של אחרי מלחמת העולם השנייה: מייקל פרסונס ולוק פרארי. המלחינים מציעים רצף של הוראות שמייצרות מסגרת חוקים מוקפדת אך גם מאפשרות חירות אינדיבידואלית ומבנה מקרי של אינטרקציות אנושיות והתרחשויות רב קוליות, החוגגות את הבלתי צפוי המתרחש בין המבצעים. המבנה המוקפד מכיל בתוכו הן את חוקיו, המגדירים אותו והן את האופנים בהם ניתן יהיה לחתור תחתיו. המופע מחבר בין יוצרים שונים הפועלים יחדיו בהאזנה ובהתבוננות לייצר אירוע כוריאוגרפי-מוסיקלי ספונטני, רגיש ומדויק.

לאחר המופע:

היחסים הזוגיים של מוסיקה ומחול:

מאי זרחי משוחחת עם טליה דה פריס, אנסמבל מוסיקה נובה, מורן יצחקי אברג‘ל, קימ טייטלבאום, אביגיל עמנואל ויניב שיינפלד.

 

סוף שבוע שלישי – 20.9-24.9

 

קימ טייטלבאום ומורן יצחקי אברג‘ל (ישראל) – אטיוד לגוף ולשליטה

שלישי 20.9 21:30 – מוזיאון תל אביב לאמנות, מבואת ריקליס

תחילה היה עניינה של היצירה ”אטיוד לגוף ולשליטה“ במערכת היחסים בין הגוף/נפש לבין ה‘מוח‘, כשהמושג ’מוח‘ הוא בו בזמן איבר פיזי ומרחב חברתי­תודעתי. כדי לחקור מערכת יחסים זו, התעמקנו באופן שבו היא משתנה בעת מהפך מלאכותי .ורדיקלי במערכי ובערכי תפיסת העולם לשם כך התעניינו באקט ’שטיפת המוח‘, גם מכיוון שהוא מתייחס באופן ישיר למגוון של פרקטיקות חברתיות שגורות (עונשים מול תגמולים, זכויות מול חובות וכיוב‘) וגם מכיוון שמושג ’שטיפת המוח‘ מייצר מרחב פרנואידי שבו הפרט נתפס כניתן לשינוי תחבירי ­ ה‘מוח‘ ניתן לפירוק והרכבה, או בפשטות, כל אדם יכול להיות זרוע מבצעת פיתוחו של המהלך בצמוד למוזיקאים יניב שיינפלד ואביגיל עמנואל, המייצרים מהלכים .של כל הכרח אידיאולוגי תחת המניפולציה או ההתניה הנכונים סונוריים חיים בזמן המופע, מאפשר לעבוד עם ממדים נוספים של חושניות אסתטית, מושג המתייחס לצליל או לתדר הנשמע לאורך זמן ללא שינוי קצבי) ) drone לדוגמה מאפשר שימוש בהשפעה פסיכולוגית ממשית על אספקט הזמן. הזמן הופך להיות מניפולציה סונורית זו יחד עם מניפולוציות נוספות הכוללות שימוש בציטוטים .’עמום‘ וכמו מאט ומאפשר התבוננות סבלנית על מהלך פיזי ובקומפוזיציות מוזיקליות, מאפשרות את יצירתה של תחושת ’תודעת­על‘ החולשת על היצירה כולה ומזיזה בתוכה את הפרטים בלי שאלה מאבדים את זהויותיהם (כמו גם מאפשרת חוויה פיזית המורגשת גם על ידי הקהל וגם על ידי המופיעים), והיא בו .זמנית סונורית, פיזית ומנטלית.

 

ענת דניאלי  (ישראל) – אנא ואגאנא – בכורה

רביעי 21.9 בשעה 20:30 – מרכז כלים לכוריאוגרפיה, יצחק נפחא 3, בת ים

העבודה החדשה של ענת דניאלי מתקיימת מרקמות של יצירה, נשיותיות, אמהות ודם. היא מדברת בגוף שלה, בשיתוף עם עומר עוזיאל, ומנהלת שיחות מלב אל לב עם טכסטים משל הלן סיקסו, לוס אריגארי, ויסלבהשימבורקסהודומיניק כריסטינה. נשים כותבות של סדר חדש. ענת דניאלי מציעה סדרים חדשים של התנהלות עם סימטריות שונות אפשריות ומתחלפות בגוף יחסים מחודשים בין האיברים, מתנהלת בהוריזונטלי ומבקרת בוורטיקאלי כדי לומר בסופו של דבר את מה שצריך להאמר. את הדם.

 

נשיות כעבודה מציעה סימטריות שונות העוברות בגוף ויוצרות אפשרויות אחרות לארגן את האברים, להיות להיוולד, להתחדש, להיות עתיקות, להיות גבעות תנ”כיות, דינוזאורים, מאובנים חיים, להיות גוף טבעי להיות נוף גוף, נוף בעולם. ולהפיח חיים. להוליד. לכתוב בדם. לדמם לחיים. ללמוד על מה שמודחק עתיק קמאי שנחבא וממתין לבוא שוב במלא הדרו-הדרה אל העולם: מטריאכלי. נשיותי, עתיק, עמוק, פיסי, בשר, עצמות וכדוריות דם. לזכור את היות הגוף בתוך גוף ולהיות עם גוף בתוך הגוף, להיות שניים, להיות חיים מרובים, להיות בלתי נפרדת, להיפרד, להתחלק ולהכפיל לתת עוד חיים ועוד.

והגוף המוליד צורח את צווחת הלידה של התובנה והמפגש עם הדם של החיים ויצירה. דם שגברים פוגשים כשהם נלחמים והורגים. דם שנשים פוגשות במחזוריות החיים ביצירה. העבודה מציעה לגברים שותפות, נגישות לחזרה למקור שלהם דרך הדם דרך הלידה דרך החיים.

לאחר המופע:

ד״ר מירי רוזמרין משוחחת עם ענת דניאלי

 

איריס ארז  (ישראל) – לוקאלי – בכורה

חמישי 22.9 בשעה 21:00 תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

איך המרחב מבנה את הדרך שבה הגוף פועל עליו ובתוכו?

כמי שעברה מן העיר אל הכפר, מן החוף אל ההר, מן הבועה אל קו התפר, מן הרווקות אל האמהות – אני מבקשת לבדוק איך המרחב פועל עלי והופך אותי למה שאני.  מה בין גיאוגרפיה, דמוגרפיה טופוגרפיה והגוף הפרטי?

האם אנחנו אכן “תבנית נוף מולדתנו”? כפי ששאול טשרניחובסקי הציע.

 

אוצרות במרחב פוליטי-אתני

שישי 23.9 12:00 – תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

עדו פדר משוחח עם איציק ג׳ולי (פסטיבל ישראל), אפרת כורם (פסטיבל קולנוע דרום), שולה קשת (פסטיבל ליבי במזרח)

 

אריאל כהן, נבו רומנו ושני גרנות (ישראל) – נבוכים שנים – בכורה

שישי 23.9 בשעה 14:30, 17:00 – בית המידות, לילינבלום 23

הנושא המעסיק אותנו בנבוכים שנים הוא חירות ומחתרת. המחתרת היא מחתרת גופנית; החוויות והפעולות שאנחנו לרוב מסתירים מאחרים, הגוף על היותו זמני, מתכלה, מתפרק וחי.

במופע זה אנחנו באים לחקור את מה שאנחנו מצניעים בגוף וכיצד אנחנו מפרידים את עצמנו מהחברה כדי לקיים צרכים בסיסיים. הדחקה של אותן חוויות אנושיות גורמת לנו להפריד את עצמנו מהגוף, מהסביבה ומאחרים, וגורמת לנו להתחבא אחד מהשני, להיגעל ולהתרחק.

העבודה שלנו נובעת מרצון לתת חלופה של קירוב, של דיאלוג ושל הכרה באותה מחתרת.

נבוכים שנים מפנה את המבט אל המקומות האינטימיים שלנו, במחתרות שאנחנו בונים לעצמנו ובתוך עצמנו, מתוך עמדה לא שיפוטית, אלא מודעת ונוכחת, המביטה באירועים בימתיים שמתעקשים להנכיח את מה שמקובל להחביא ברבים.

לאורך שנים של עבודה בתחום הבמה והמחול, אנחנו מוצאים, שמבוכה היא נקודת מפתח על הגבול בין המודע והלא מודע בין אדם וזולתו. מבוכה היא דלת שהאדם סוגר מול אחרים, שלפעמים אפילו סגורה בפניו. את אותה הדלת אפשר לפתוח כדי לגלות צד אחר של החוויות האנושיות שלנו. האמונה מאחורי פעולה זו היא, שמודעות יכולה לשחרר אותנו ולספק לנו מבט מעמיק ורחב יותר לתוכנו, כדי שנוכל להתקיים בנוחות בגופנו.

מאת ובביצוע: אריאל כהן, נבו רומנו, שני גרנות

סאונד: אור רימר

תמיכה: מפעל הפיס, מדור מחול משרד התרבות

תודות: גאולה, ברכה, סוזן, שרון צוקרמן-ויזר, טמיר ליכטנברג

 

דיינה מישל  (קנדה) Dana Michel – Yellow Towel

שבת 24.9 בשעה 21:00 – תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

גירוש שדים בטכניקולור. כילדה, דיינה מישל הייתה עוטפת את ראשה במגבת צהובה כדי לנסות ולהיות בלונדינית כמו חברותיה בבית הספר. כעת בבגרותה, היא מבקרת מחדש בעולם מדומיין ובו האלטר-אגו שלה מופיע באמצעות פרפורמנס טקסי וחופשי מהסתרות וצנזורה. היא חוקרת לעומק סטריאוטיפים של תרבות שחורה, ובודקת האם היא כעת מזדהה עמם, וזאת באופן פשוט ואבסורדי כאחד. מתוך חפירות ארכיאולוגיות אלו בתרבות, הקהל מתחיל לעקוב בפליאה אחר תהליך איטי ומטריד של מטאמורפוזה אשר חושף בפנינו יצור משונה וייחודי. אופנה, מוסיקה, וידיאו, תרבות קווירית וקומדיה הן רק חלק מהגורמים הייחודיים שמרכיבים את עבודתה של דיינה מישל, שהפכה במהירות לאמנית מובחנת ומבטיחה.

דיינה מישל היא כוריאוגרפית ממונטראול, קנדה. בעברה הייתה כדורגלנית ואצנית וגם עובדת מכירות. בשנות ה- 20 המאוחרות למדה מחול עכשווי באוניברסיטת קונקורדיה, וב-2011 הייתה חלק מתכנית danceWEB של פסטיבל אימפולסטנצבוינה.עבודותיה הוצגו ברחבי העולם – צפון אמריקה, אוסטריה, בלגיה, סרביה , שוויץ ועוד. והיא זכתה באינסוף הכרות ופרסים,ביניהם: עבודת פרינג’ מצטיינת במונטריאול ב-2005, כוריאוגרפית פורצת בעיתונות הקנדית ב-2006. ב-2007, הציגה את הסולו – the greater the weight שהפך בהמשך גם לסרט שממשיך להציג ברחבי העולם. דאנה ב-2013, הציגה את הסולו – Yellow Towel, בפסטיבל במונטריאול וזכתה לתשבחות ופרסים. בהמשך, הניו-יורק טיימס ציין את סולו זה כאחת מעבודות המחול הטובות ביותר שנראו בניו יורק ב-2014, ובאימפולסטנצ 2014 שבוינה, זכתה העבודה באות הצטיינות אמנותית.הפרקטסיס של דיינה משלב מחקר על ריבוי זהויות ושימוש באימפרוביזציהאינטואיטיבית. היא מושפעת מסגנונות שונים ומשלבת ביניהם. הרגעים בעבודות שלה נעים בין צילומיות קולנועית, פסלים חיים,קומדיה פיזית, העמקה פסיכולוגית, טענות חברתיות חריפות, היפ הופ, נאיביות ילדית ועוד ועוד.

לאחר המופע:

עדו פדר משוחח עם דיינה מישל

סופ”ש ראשון: 7-10 ספט’, סופ”ש שני: 14-17 ספט’, סופ”ש שלישי: 21-24 ספט’

ניהול אמנותי: עדו פדר ומשה שכטר אבשלום | יוזמה וניהול: משה שכטר אבשלום | ניהול תוכן: עדו פדר |  יחסי ציבור: מירה בינרט | עיצוב גרפי: אוהד חדד |ניהול טכני: יואב בראל | דימוי הפסטיבל: תומר זמורה

**

ניהול אמנותי: עדו פדר ומשה שכטר אבשלום

לינק לרכישת כרטיסים – http://diver.tagonet-ltd.com/shows.php

 

 

אולי תאהב\י גם:

פסח בסינמטק ירושלים: 2 כרטיסים במחיר אחד

איטו אבירם

פסטיבל השוקולד בנוף הגליל: אטרקציה טעימה (ובחינם!) לכל המשפחה

איטו אבירם

לצפות בכוכבים בשמי הערבה עם אלון גולדשטיין

איטו אבירם

הגב לפוסט

דילוג לתוכן