 |
|
| אחד הרגעים היותר קומיים במופע המחול המודרני הזה, שהיו בו הרבה רגעים של… נו… שתיקה, היה כשאחד הרקדנים שאל, באמצעות טקסט שנכתב על פוסטרים אותם החזיק בידיו, אם הקהל מעוניין בסצנת עירום שצריכה לבוא עכשיו, או להמשיך בלי עירום.
תשובת הקהל הפתיעה אותי, ואת כל האחרים (כשליש מהצופים באולם הגדוש) שרצינו לראות גם עירום. הרוב ויתר על התענוג, והעדיף שהמופע יימשך כפי שהוא… חבל, כי לפחות לסצנה אחת ניתן היה לצפות ברקדנים כשהם רוקדים ללא הבגדים הספק שקופים, עם הדפסי תחתונים או חיתוולים שלדעתי לא רק שלא החמיאו להם, אלא הפכו אותם לכבדים ומסורבלים יותר בעיני הצופים. ‘השתיקה’, יצירתו החדשה של אמיר קולבן, הכוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת ‘קולבן דאנס’, עוסקת במנגנונים גלויים וסמויים המייצרים, כופים ומעודדים שתיקה והשתקה. גם ביצירה זו, ממזג קולבן בין הפרטי והקולקטיבי, בין מצבי הוויה פנימיים לביטויים החיצוני, כדי לעורר מחשבה ביחס לשיקולים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים העומדים בבסיס הבחירה שלנו לשתוק ולהשתיק משהו בעצמנו או אצל האחר. |
|
|
|
|
| המופע ‘השתיקה’, עוסק בדינמיקה שבין השקט, השתיקה וההשתקה, ונע בין הקונטקסט הפוליטי והחברתי לקונטקסט האישי, הזוגי או המשפחתי, עד שלעיתים מטשטשים הגבולות ועולה אצל הצופה התהייה, האם לא מדובר למעשה באותם מנגנוני שתיקה והשתקה, הפושטים ולובשים צורה, אך מגיעים למעשה מאותה נקודת מוצא.
“בין המילים שקט, שתיקה והשתקה מתקיים מתח מתמיד של רגשות ומעשים שבחלקם ראוי היה שיתקיימו בגלוי והם חבויים, ובחלקם ראוי היה שלא יהיו, והם מהדהדים בעוצמה ולעיתים אף באכזריות מתחת לפני השטח של המילים הנאמרות”, אומר אמיר קולבן. “השתיקה, כמו הדיבור, הם ביטויים של יחסי כוחות: החזק מדבר והחלש שותק. המאבק על הזכות לדבר ולהשמיע את קולך הוא מאבקם של המיעוטים, החלשים והדחויים. המתח בין האינדיבידואליזם לקונפורמיזם מוצא את ביטויו בדינאמיקה הבימתית שבין הקבוצה ליחיד, המנסה לרגעים להיבדל ממנה ולהשמיע את קולו, ולרגעים להיכנע לדעת הרוב ולהשתלב בתוכו. הקונפליקט בין היחיד לחברה, בין הצורך בביטוי עצמי אל מול הצורך בהשתייכות לקבוצה, עוברים כחוט השני לאורכו של כל המופע. |
|
|
|
|
| מעבר לביקורת הפוליטית והחברתית הנוגעת בתהליכי ההתקרנפות וסתימת הפיות הפושה בחברה הישראלית, מעמת המופע את הצופים קודם כל עם עצמם ועם בחירתם בשתיקה ובצנזורה פנימית, כאמצעי התמודדות בהקשרים רגשיים, חברתיים וערכיים. ומסכם קולבן: “אם יש לי מטרה אחת במופע הזה, היא שכשאנשים יצאו ממנו תעלה מתוכם השאלה ‘כמה אני משתיק בחיים שלי? והיא תלווה אותם לאורך תקופה ארוכה ותגרום לשינוי בתפיסה ובמחשבה, כי מניסיון, אחרי ששאלה כזאת עולה, קשה מאוד להשתיק אותה…”.
השתיקה *תיתכן סצנת עירום – בהתאם להחלטת הקהל
|