התערוכה היא של זוכה פרס ישראל לשנת 2025 בלו-סימיון פיינרו FACE TO FACE- ONE THING AFTER ANOTHER ביטוי חזותי של חרדה, של המתח שבין ודאות לאי-ודאות מפגש ישיר עם מציאות רוויית התרחשויות והתמודדות ישירה ובלתי אמצעית עם הפחדים, החרדות והמציאות הנוכחית.
התערוכה (בצילום: איה סריג רוגטקה צילום יובל חי) כוללת מבחר יצירות חדשות מהשנתיים האחרונות של פיינרו, חתן פרס ישראל לאמנות בינתחומית לשנת 2025 ואחד היוצרים הבולטים באמנות הישראלית והבינלאומית. פיינרו שהציג מעבודותיו בתערוכות חשובות בארץ ובעולם ידוע בשפה חזותית סמלית ועוצמתית, המשלבת חפצים יומיומיים הנושאים משמעויות פילוסופיות וחברתיות. יצירותיו חוקרות ניגודים וסתירות, משקפות את המורכבות של החיים בארץ ועוסקות בנושאים כמו נדודים ובית, שפיות ושיגעון, זיכרון ושכחה.
בתערוכה מזמין האמן את הצופה למפגש עם מיצב קיר: דימויי מסכות התלויים על הקיר, לצד עבודות וידאו, רישום וקולאז’. המסכות, ששימשו מאז ימי קדם ככלי פולחני וכאמצעי לשינוי מנטלי וגופני, מופיעות כאן כחיץ בין האדם לעולם – כלי להתמודדות עם פחדים ושדים פנימיים.
פיינרו בתערוכה יוצר דיאלוג עם המסכות של מרסל ינקו, ממייסדי תנועת הדאדא, ששימשו למופעי התנועה ב“קברט וולטר” בציריך ב-1916, וחשפו את האבסורד שבמציאות המלחמתית. הדיאלוג בין פיינרו לינקו, שניהם יוצאי רומניה שחוו חוויות הגירה דומות שהשפיעו על יצירותיהם בני דורות שונים מחבר בין עבר להווה ובין זיכרון אישי לקולקטיבי.
בעידן של חוסר ודאות ושינויים גלובליים, המציאות נדמית נוזלית, מתמוססת בין אפשרויות סותרות. האחיזה במה שנראה יציב מתערערת, והעולם הופך לשדה של חרדה, פחדים, סימני שאלה ותחושת הביטחון – אישית וקולקטיבית – הופכת לחמקמקה ושבירה. במציאות של פחד ומציאות משתנה, המסכה היא גם מגן וגם חשיפה. היא כלי שמאפשר לאדם לעצב דימוי חדש – כזה שמגן מפני החרדה אך גם מעניק מרחק רגשי. התערוכה היא ביטוי חזותי של חרדה, של המתח שבין ודאות לאי-ודאות, בין גילוי להסתרה, ובין פחד להתמודדות. היא תוצר של מפגש ישיר עם מציאות רוויית התרחשויות, חוסר יציבות וזרימה בלתי פוסקת של שינויים ורגשות. היא מבטאת התמודדות ישירה ובלתי אמצעית עם הפחדים, החרדות והמציאות – בצורה של מבט כנה וישיר: מול מראה, מול האחר, מול העצמי.
אוצרות: אביטל בר-שי ורעיה זומר-טל
במסגרת אירוע הפתיחה יתקיים גם מפגש עם האמנים שיצרו עבודות קיר ועם האוצרות, במסגרת מקבץ התערוכות “צעצועי מלחמה”:
עבודות המתכתבות עם המציאות הישראלית של מלחמה, חטופים, חללים, פצועים ופליטים
תאריך נעילה: 14.6.25
טום בורן – ארץ עיר מלחמה, אוצרת: אביטל כץ
עבודת הקיר “ארץ עיר מלחמה“ של האמן טום בורן מוצגת כדיפטיך חזותי טעון, הנע בין תום לאימה, בין משחקיות לחורבן. בצדה האחד, דימוי של תמימות ילדית הלקוח מעולם של משחקים, הנאה ושגרת ילדות נורמטיבית לכאורה. בצדה האחר, דימוי חד ונוקב של רובה המסמל כוח, אלימות ומלחמה. הדימויים האלה עשויים בחומריות פשוטה אך עוצמתית – אזיקונים מפלסטיק בצבעים שחור ולבן, המשמשים כמדיום פיסולי, משתרגים אל תוך מצע רשת ברזל. בורן מושפע מהאירועים המטלטלים של התקופה מאז 7 באוקטובר. הכאב הקולקטיבי, ההלם, ומורכבות ההוויה הישראלית במציאות מלחמתית מקבלים ביטוי בחומר, במבנה ובמועקה הוויזואלית שמייצרת העבודה. סימני אלימות ושבריריות כתמצית קיומית נצחית וכחלק בלתי נפרד ממצב אישי, לאומי ואוניברסלי ניכרים באופן פעולתו כיוצר. המחשבה על המלחמה, החטופים, החללים, הפצועים והפליטים נצרבת בתודעתו ומולידה יצירה עמלנית סיזיפית החושפת אותו לא אחת לפציעות מדממות.
איה סריג – רוגטקה, אוצרת: אביטל כץ
האמנית איה סריג יוצרת עבודת רדי-מייד תלוית מקום המדמה רוגטקה – כלי נשק עתיק ליידוי אבנים המוזכר לא אחת במקורות כקלע מדויק ומהיר. היא עושה זאת בטכניקת אסמבלאז’, שבה היא מפרקת רהיטי עץ ישנים, קושרת ביניהם חוטי טריקו אלסטיים ומדביקה שכבות של נייר פרגמנט זו על גבי זו. העבודה כולה תלויה כמובייל על הגשרון הצר בחלל הקומה העליונה שבמוזיאון, משרה כובד וקלילות בו-זמנית באיזון עדין ודינמי שמשתנה תדיר מנקודות מבט שונות בחלל. הכלי הפרימיטיבי והפשוט, עתיק היומין, מוזכר במספר מקורות תנכיים כאמצעי לחימה הדורש מיומנות רבה. באופן סמלי בסיפור המאבק בין דוד לגוליית הוא מציין עימות בין החלש לחזק, וניצחון של האמונה על פני הכוח הגשמי. בזמנים מאוחרים יותר הוא מופיע ככלי לציד ציפורים, כמעשה קונדס במשחקי רחוב של ילדים צעירים שלא בוחלים במעשים אלימים, ואף מזוהה עם תגובות כוחניות בעימותים בין מפגינים. באופן שונה וגרוטסקי הרוגטקה המרחפת טומנת בחובה מורכבות שבין התקפה להגנה, אבן הקלע שבה כבדה למראית עין, אך קלה מכדי לפגוע ושקופה מכדי להסתיר.
רויטל לסיק – צעצוע, אוצרת: רינה גנוסוב
בסרטון אנימציה קצר ותמציתי, ובשפה רישומית מינימליסטית המבוססת על קו מתאר בלבד, בוראת רויטל לסיק סיטואציה יומיומית, פשוטה ותמימה לכאורה, המתארת ילד המשחק בחייל-צעצוע .הסיטואציה שבה הצעצוע מתפרק בידיו של הילד, מוטח בכעס ונשבר לרסיסים, מציפה, בקונטקסט החברתי והפוליטי הנוכחי, סוגיות מהותיות הקשורות לאתוסים ותפיסות עולם הנוגעות בחיינו כאן בארץ. מה ניתן ללמוד על מציאות שבה צעצוע של ילד הוא בובת-חייל, במדינה שבה מלחמות הן חלק בלתי נפרד מקיומה? האם הטחת הצעצוע, לאחר שבירתו המקרית בידי הילד, היא דרך להתמודד עם המתיחות בחיינו כאן? האם ניתן להפוך את המציאות למשחק או לשלוט בה כמו במשחק?
שעות הפתיחה במוזיאון ינקו-דאדא: ימים ה’, שישי – שבת בשעות 11:00-14:00
מחיר כניסה: 32 ₪ למבוגר; 16 ₪ לאזרחים ותיקים, ילדים, חיילים, סטודנטים
מוזיאון ינקו-דאדא,
כפר האמנים עין הוד,
ד”נ חוף הכרמל 30890.
טל’: 04-9842350
בדבר פרטים נוספים נא לפנות אל רחל וילנר טל. 050-6898584