או: האם כדאי להאזין לקונצרט של סקספונים בתוך חדר במנזר לטרון…
מנזר לטרון הוא, אכן, מקום יפהפה, ולא מדובר רק במבנה עצמו, שממנו ניתן להתרשם כשחולפים בכביש הסמוך, בכיוון צומת נחשון או רמלה. אזור הגבעות המיוערות, המקיף את המנזר, פסטורלי וירוק (לפי הסטנדרטים שלנו, הישראלים, כמובן).
ולכן המחשבה על קונצרט במנזר לטרון נשמעה לנו בהחלט כרעיון מקורי ומיוחד, שהרי האולם שבמנזר חייב להיות מקום נפלא לחיזוק האנרגיות המוזיקליות שלנו. (דווקא מעניין לקרוא את המאמר הזה בנושא דומה).
וכך, חברה שלי ואני נסענו להופעה של רביעיית הסקסופונים “Saxrange”. מדובר בהרכב שנוסד עוד ב- 1995 על ידי ארבע סטודנטים מהאקדמיה למוסיקה בבירה, ומאז הופעת הבכורה שלהם בפסטיבל הג’אז בים האדום (2001) הם מופיעים בהרבה קונצרטים בארץ ובחו”ל.
כשהגענו למנזר לטרון גילינו כי החניה הצמודה למנזר מלאה ולכן חנינו בחניון שבתחתית העלייה אל המנזר (ממש לא נורא, להפך – בזכות זה עלה הרעיון לעשות נסיעה קצרה בשדות הירוקים מיד לאחר ההופעה).
בכניסה למנזר התקיים לו יריד קטן וחמוד, ומשם כבר לא היתה בעיה למצוא את האולם בו התקיימה ההופעה. רגע, כתבתי אולם?! אולי כדאי שאתקן, שכן לא מדובר באולם ובטח שלא אולם שנראה כחלק ממנזר עתיק שהארכיטקטורה שלו מעצימה את החוויה של כל קונצרט מוסיקלי שמנוגן בו.
אנו מצאנו את עצמנו בחדר המזכיר חדר במתנ”ס (אולי המתנ”ס של הנזירים). החדר שהיה די גדול (טוב, נקרא לו אולם קטן) היה גדוש בכיסאות פלסטיק שעליהם התיישבנו אנו, הצופים.
כמובן שהאקוסטיקה בחדר לא הזכירה את זו, שבאולם האופרה בסידני, אבל היא היתה סבירה, המוזיקה נשמעה די טוב, גם אם לא הצלחנו ממש לשמוע מה אולג, נגן סקסופון האלטו, אומר בדברי ההסבר שלו בין שיר לשיר…
המופע קלח, והביצועים של רביעיית הסקספוניסטים היו טובים. אמת, היו כמה שירים שחשבתי שהעיבוד שלהם היה פחות טוב ופחות מתאים להרכב כזה, אבל היו כמה קטעים גאוניים. אחד מהם (ואני נזהר שלא להגיד שהטוב מכולם) היה ההדרן שנתנה הרביעייה – “ליברטנגו” של אסטור פיאצ’ולה, האקורדיוניסט הארגנטינאי הנפלא. (אתם מוזמנים להקשיבלביצוע נוסף של הקטע הזה).
אין ספק שלחבר’ה האלו בהחלט יש כישרון, והיה מאוד כיף לשמוע את צלילי אלינגטון וגרשווין בוקעים מסקספוניהם. ההופעה היתה טובה ומהנה ובהחלט מומלצת במיוחד למי שמכיר ג’אז ואוהב את סגנון המוזיקה הזה. זאת, למרות שאנחנו זיהינו בעיה קלה שהייתה בבחירת הקטעים שנוגנו.
אני, חובב ג’אז מושבע, מצאתי את עצמי כמה פעמים מאבד את החיבור אל הקטעים הפחות מוכרים. שילוב ברפרטואר של קטעים יותר מוכרים, היה יכול לחבר את הצופים באולם טוב יותר אל המוסיקה. אם אתם אומרים לעצמכם “טוב, הוא בטח סתם מגזים או פשוט לא מבין על מה הוא מדבר ומקומו לא היה בקונצרט שכזה” אז גם אני חשבתי שזו אופציה. אלא שאז השמיע ההרכב קטע ממחול החרבות של אראם חאצ’טוריאן הארמני (למי שלא מזהה מהשם, הנה המחשה קומיתאו אחת קלאסית וגם סתם ביצוע נהדר לפרק הזה של היצירה השלמה). וכמובן שזהו קטע מאוד מפורסם שמיד גרם לקהל להתעורר ופתאום ראו שכשיש יצירה שבאמת מוכרת לקהל, הוא מגיב… חבל שהם לא נגנו את כל היצירה, אלא רק הסתפקו בטעימה (וגם כתבו את שם היצירה עם שגיאת כתיב בתוכניה)…
אבל עם כל זה אני חושב שהקהל היה מאוכזב כאשר ההופעה הסתיימה, ובמילים אחרות – התשובה לכותרת היא – כן. שווה להגיע למנזר לטרון. זאת, מכיוון שחברי הרביעייה הפליאו לנגן וגרמו לנו, הצופים, הנאה מרובה.
אני גם חושב שהעמותה “פניני מוזיקה קלאסית” עושה עבודה יפה מאוד (העמותה מפיקה מזה 16 שנה את הפסטיבל הבין לאומי “פניני מוסיקה קלאסית”, המתקיים שלוש פעמים בשנה: פסח, סוכות וחג המולד).
המופע הופק בשיתוף עם “אוצר תרבות“.