עגמומיות וחידלון במופע המחול “מומו”, של להקת בת-שבע – בשבועות הקרובים בסוזן דלל **

 

(** בסוף הכתבה: לוח המופעים של “מומו” בעונה החדשה בסוזן דלל **)

צפינו ב”מומו” בערב חורפי קר, והעגמומיות ששלטה על הבמה בהחלט תאמה את האווירה החורפית בתל אביב של חודש ינואר: עלי השלכת הנושרים מהצמרות האפלות של העצים בכניסה לסוזן דלל, סמטאות נווה צדק, ששלוליות בהקו בהן באור הכוכבים וקור עז – כל אלה, כך דומה, נדחקו פנימה ביחד עם הצופים אל האולם.

אם הייתי צריך לסכם את ההתרשמות שאותה לוקח הצופה בסיום המופע, אוכל לסכם אותה במילה אחת : עגמומיות. מדובר ביצירת מחול איטית הדורשת סבלנות מהצופה, ונפרשת על פני דקות ארוכות שבהן הרקדנים מעבירים תחושות של דיכאון, חידלון, חוסר אונים, כניעות, משיכה חסרת תוחלת ועוד כגון אלה. השמחה והעליצות, מיותר לומר, אינן מוצאות את ביטוין ב”מומו”. אין פרושם של כל אלה שלא נגרמה לי הנאה מעצם הצפייה במופע. הנאה עמוקה ומתמשכת שחווית הצפייה ב”מומו” שחררה בתוכי וששררה בי גם שעות אחרי שחזרתי הביתה.

בטקסטים שיוצרי המופע מפרסמים נכתב: “למומו יש שתי נשמות – האחת כמו שאובה ממעמקי האדמה – נשמה שמקפלת בתוכה ארכיטיפים ומיתוסים של גבריות מלוכדת וגולמית, והאחרת מצויה בחיפוש תמידי אחר די-אן-אי אישי ומובחן; האחת פועלת כמעין כוח כבידה עצמאי שאינו תלוי בדבר, והאחרת מורכבת מגופים שנעים סביב אותו כוח – מתרחקים ממנו, נמשכים אליו, מפנים מקום לרכּות הכרחית ולפורקן.”

כוונותיו של היוצר, מטבען, פחות חשובות, והתוצאה, היא שמדברת. וכך ישבתי בחשכת האולם, מדופן מכל עבריי במעילים שהושלו ובמטריות שהונחו, והייתי שקוע במחשבות שלי, שחיפשו ללא הרף את ההתאמה וההקבלה שבין היצירה הנפרסת על הבמה לבין מסעי הפרטי בים הזיכרונות והחוויות. אלו צפו ועלו במוחי, כמו שוחררו מקרקעית ההכרה שלי בידי אצבעותיו הארוכות והזריזות של המחול. תרם לכך הפסקול שהיה מורכב ברובו מהאלבום – Landfall   של לורי אנדרסון ושל Kronos Quartet, מהרכבי המוזיקה הקלאסית החדשה המובילים בעולם.

כמי שצפה ברוב מופעי המחול של אוהד נהרין ולהקת “בת שבע”, אני זוכר מופעים מטלטלים הרבה יותר. כאלה שהינם עוצרי נשימה, עתירי הפתעות, טריקים ושטיקים אשר מצליחים לסחוט מבחינה רגשית את הצופים באולם בכל פעם מחדש.

“מומו” הוא מופע עצור יותר, קצבי ומונוטוני. גם בו יש קטעי סולו לרקדנים שבהם הם, כדרכם, מתעלים על עצמם. ואולם התחושה שעולה מקטעי הסולו במופע היא של קריקטורה וגיחוך, של חוסר אונים וחידלון, ואת אלה, אגב, קשה הרבה יותר לתרגם למחול, מאשר שמחה ואושר.

*** להקת מחול בת־שבע שמחה לפתוח את העונה החדשה עם היצירה:

״מומו״

מאת אוהד נהרין

27.9.23, יום רביעי| בשעה 21:00

28.9.23, יום חמישי| בשעה 19:00 / 21:00

1.10.23, יום ראשון| בשעה 19:00 / 21:00

2.10.23, יום שני| בשעה 19:00 / 21:00

4.10.23, יום רביעי| בשעה 19:00 / 21:00

5.10.23, יום חמישי | בשעה 19:00 / 21:00

8.10.23, יום ראשון | בשעה 19:00 / 21:00

9.10.23, יום שני | בשעה 19:00 / 21:00

10.10.23, יום שלישי | בשעה 19:00 / 21:00

לרכישת כרטיסים

בביצוע רקדני הלהקה

משך המופע: כ-70 דקות ללא הפסקה

מחיר כרטיס באולם 175₪ מחיר כרטיס ביציע 120₪.

מרכז סוזן דלל, רח’ יחיאלי 5, נווה צדק, תל אביב.

למופעים נוספים וגם לרכישת כרטיסים