
הגעתי לפארק המים של חולון בפעם המי-ודע-כמה. זה לא אני, זה הילדים. אני הייתי מעדיף ללכת חצי יום בסבך הירוק של נחל כזיב, או להתבטל על הדשא, ליד הבריכות הטבעיות של הסחנ’ה. אבל הילדים התעקשו.
הילדים האלה, שמשום מה כל כך נהנים לטפס גבוה במדרגות מתכת לוהטות, לעמוד בתור בלתי נגמר בשמש הקופחת, לחוש פחד ואימה מגובה המגלשה, להניח לסדרן, שהוא ילד בעצמו, לרדות בהם, ואז לקפוץ למטה, במורד המגלשה, ולהגיע מקץ חמש שניות חסרי נשימה, חבוטי איברים ונוצצי עיניים ולהכריז, כשהם מתנדנדים כשיכורים: “וואה, איזה כיף היה. אפשר עוד פעם?!”
הפעם היה זה אירוע סגור לעיתונאים, ולכן היינו רק כמה מאות, ולא כמה אלפים בפארק המים הסואן הזה. גם מזג האוויר האיר פנים. העננים טיילו בשמיים וגרמו למשטחי ההמתנה ליד התקנים למיניהם להיות יותר ידידותיים לכפות הרגליים הצעירות. רוח אביבית התעקשה לנשב, ובכך הפכה את הישיבה על הדשא המרוט בצל השימשיות הסמליות לקצת יותר אפשרית.
פחות מתחשבים היו הרמקולים על “הבמה המרכזית”. דומה שהזמרים, הלהקות, המנחים וכל מי שעלו על הבמה, חלקם חנוטים בתחפושות ליצנים ויצורים מצוירים מסדרות טלוויזיה מוכרות החליטו לנקום בקהל המתרחצים, והפציצו אותם בעוצמות ווליום שהפכו את השהייה בפארק לחזיון המזכיר את נפילת הטילים סביב העיר חולון בקיץ האחרון. לא. לא ידידותי.
אבל זה אני.
אם תשאלו את הילדים, והבאתי אתי כמה וכמה, מכל הסוגים והגילאים האפשריים, הם נהנו מכל רגע. במיוחד כשהתורים במגלשות היו קצרים להפליא, ולמרות שהשילוב של המים הקרים והרוח הערה גרמו לשפתיהם להיצבע בכחול חולני, ולהם עצמם לזנק על המגבות הרטובות בניסיון ליבש את עצמם פעם נוספת.
פארק המים העירוני, העמוס והקולני הזה, הוא מלכודת למבוגר השפוי וגן עדן לילד בכל גיל. אני, למשל, ניסיתי להסתתר מפני הרעש בתוך המסעדה, אך לשווא. באותו הזמן קיפצו כל אורחי הצעירים בין המגלשות, בריכת השחיה ומתקני האקסטרים למיניהם, כשהם מנסים, מתלהבים שוב ושוב, חופזים לאתגר את עצמם במגלשה שעוד לא ניסו, ומפעם לפעם קופצים אלי, כדי להאביס את עצמם בקלוריות בריאות ונחוצות, או לבקש כסף כדי לבזבז אותו באחד הדוכנים, כדי להאביס את עצמם בקלוריות פחות בריאות, אך נחוצות לא פחות.
אין בפארק המים שבחולון יופי והדר. הוא לא ממוקם בשולי הכינרת, ממרומי מגלשותיו לא ניתן לצפות בכרי דשא מוריקים ומשטחי מים שוקטים. אבל על כל זאת הוא מחפה בעוד ועוד מתקני אקסטרים שחייבים להודות שהם הסיבה העיקרית שילדים, בני נוער, צעירים וחובבי מים אוהבים אותו כל כך.
יש בפארק המים הזה תשובה לכל גיל. פעוטות ימצאו את עצמם נהנים ב”עולם הילדים”, בריכה פנימית ומקורה שבמבנה המרכזי, המוקפת באטרקציות מסקרנות מכל עבריה. מבוגרים יותר יתנהלו, פחות או יותר, בין התורים שבין המתקנים השונים, ויבלו את רוב היום כשהם צופים בגבו של זה שעומד לפניהם, ואת מקצתו – בשניות מסעירות של חווית אקסטרים המשלחת אותם במורד מגלשה ידידותית יותר או פחות אל הטבילה הבלתי נמנעת, אך תמיד מפתיעה, במי הבריכה.
ימית ספארק המים הוא, אם כן, מקום מתאים מאין כמותו לכל מי שמחפש כיף קייצי קליל, רטוב, מאתגר וקולני. אם גם הילדים שלכם עונים לקריטריונים האלה, הם בהחלט ייהנו. ומה אתכם?… קבלו כבר עכשיו את תנחומיי.
ימית ספארק המים חולון, רחוב מפרץ שלמה 66 קרית שרת. טלפון: 03-6506500